מזור ביזכור /// 7 מחשבות לרגל ציון עשרים שנה לשמש נצחית בראש צלול

אני חושבת שזו אחת הפעמים הראשונות שממש קשה לי לכתוב. אני יושבת מול דף ריק וחושבת לעצמי: איך אני יכולה לכתוב על סרט, פסקול, יצירת אמנות, מלאכת מחשבת – שהפכה ממש לחלק ממני? הקפטן אמר לי את חייבת לכתוב אבל קשה לי כל כך להפריד את החלקים שהם Eternal Sunshine משחר שכותבת לכם פה. אנסה בכל זאת לכתוב איזו רשימת אסוציאציות, ואולי אחר כך, כשנלך יחד לקליניקת לקונה inc – נוכל למחוק אותן ולהתחיל מחדש.

1. הרומן שלי עם ג׳ון בריון התחיל בשמש נצחית. למי שלא מכיר.ה: ג׳ון בריון הוא מלחין, מפיק, וסינגר-סונגרייטר בפני עצמו ששחרר אלבום אחד ומופלא בשנת 2000. בריון של אותה תקופה היה בוהמיין לוס אנג׳לסי כפי שמדמיינים בוהמייניים פריזאיים של שנות המאה ה-19. בריון התרועע עם חבורה מיוחדת ומוכשרת. שניים מחבריו הטובים היו פסנתרן הג׳אז בראד מלדאו והסינגר-סונגרייטר אליוט סמית׳; הוא הפיק לחברתו הסינגר-סונגרייטרית איימי מאן את I'm with Stupid ולאחר מכן את פס הקול של מגנוליה. הוא עבד (וגם בילה) עם תומס פול ג׳ונס, במאי מגנוליה, והלחין את פס הקול של סרטו Punch Drunk Love ממש טרם שמש נצחית. בריון אף הגה תכנית אירוח מוזיקלית שנקראה The Jon Brion Show. פול ג׳ונס היה המפיק של התכנית, ובסשן אחד מתועד בריון אירח את מלדאו ואליוט סמית׳ יחד, הנה:

בריאיונות, בריון מציין שצפה ב-Being John Malkovich ונפעם – לא רק כי הרגיש שהסרט מדבר אליו אלא גם כי לא ידע לצפות מה יקרה הלאה בכל נקודה בסרט. סיפור המפגש של בריון עם מישל גונדרי, היוצר של ׳להיות ג׳ון מלקוביץ׳ – לא לגמרי ידוע לי, אבל וואו, איך הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר הזה בין שני יוצרים מתפקעים מיצירתיות.

2. כנראה שכשאתם חושבים על המוזיקה של שמש נצחית אתם חושבים על בק ועל Everybody's Gotta Learn Sometimes. ואתם צודקים וצודקות! בחיי! אבל עבורי זה תמיד יהיה קודם כל ומעל הכל ה-Theme שג׳ון בריון כתב. אפשר לשמוע את הג׳ימנופדי של סאטי, אבל עם כלי מיתר צורמים ברקע, עם מקצב שלושה רבעים אבל בחמש תיבות למשפט, עם כל הפומפוזיות הג׳ון בריונית שאני כל כך אוהבת וקיימת בשמש נצחית אבל גם ב-׳Punch Drunk Love׳, ׳מגנוליה׳ ו׳סינקדוכה, ניו-יורק׳. אגב הביצוע האגדי הזה של בק, בשנה שעברה לקחה אותו אריאן מופאט הקנדית ונתנה לו ביצוע יפהפה בעיניי:

3. אם נחזור לקטעים המופתיים של בריון, Phone Call שלו מתוך פס הקול של שמש נצחית סומפל לפני שנתיים ע״י פומה בלו. ועל כן – השיר כולו נכנס למצעד שירי השנה שלי באותה שנה. הנה.

4.בריון שר בשיר אחד בלבד בפס הקול. Strings That Tie To You.

5. הידעתםן ש-Mr. Blue Sky של ELO שמופיע בפס הקול הרשמי של הסרט, לא מופיע בסרט אף לא פעם אחת? אז למה הוא חלק מפס הקול אתם שואלים ושואלות. שאלה פיירית. השיר כיכב בטריילר ובחומרים השיווקיים שקדמו לצאת הסרט. למה? ככה. אגב, יש כל מיני תיאוריות על למה מיסטר בלו סקיי מופיע בהמון סרטים, מישהו אפילו יצר מונטאז׳ מכל הסרטים שמיסטר בלו סקיי הופיע בהם (למרות ששוב, כאמור, הוא לא הופיע בשמש נצחית):

6. זכרון ושכחה. לאחרונה האזנתי לשיר של נטע וינר, ׳שכח מזה׳, שמדבר על זכרון. השיר מתחיל כך:

״אני מסתכל עליכם עכשיו וחושב על סבתא שלי
סבתא שלי היתה אישה שזוכרת
זוכרת טובות, זוכרת חובות, בוחנת כליות, חוצה לבבות
זוכרת את כל החיות בתורות למקלחות, לגז, לאובות
מממיינת איבות, מתייקת שנאות, מבוכות, אהבות
והייתה דוחפת את הידיים עמוק לבוץ של הזמן (נכון)
הייתה דולה אחד-אחד יהלומים של עלבון, אבני ספיר של זיכרון
ומבשלת על להבת תמיד קטנה, ובוחשת, מערבבת, מחמיצה וממתינה״

ונגמר כך:
״זיכרון הוא פיצוי קטן מאוד לאימפוטנציה
אין מזור ביזכור
שום גרוב במחוגים של הטיימר
גאולה היא שום דבר מלבד אלצהיימר״.

אני לא רוצה להרוס לכם את הסרט אם לא צפיתם בו. אבל כן אומר שב׳שמש נצחית׳ הגאולה היא גם נמצאת וגם נפקדת מהשכחה. ובכלל, בכל פעם שאני צופה בסרט הזה אני מגלה בו משהו אחר. המעגליות שלו – שבסוף אנחנו חוזרים ל׳גורל׳, ל׳מכתוב׳, יוצרת בו איזו איכות קוסמית, באמת! משהו שגם בצפיה המאה, וזה באמת לדעתי הסרט שכנראה צפיתי בו הכי הרבה פעמים בחיי, אני עדיין מופתעת מאיזה צליל, מאיזה דימוי, מאיזה משפט. אני חושבת שכולנו מנסים לכתוב את הזכרון שלנו, ולהיגאל ממנו. אבל כמו שנטע אומר: אולי אין מזור ביזכור.

7. אם כבר הגענו לזקנה, אז אני שמחה לברך את מי מכם שמעריץ את שמש נצחית: אריאנה גרנדה הוציאה אלבום בהשראת הסרט. זהו, אתם זקנים רשמית. הרשת געשה בימים הראשונים כי ׳אריאנה גרנדה גנבה את העלילה של שמש נצחית ועשתה ממנו קליפ מקוצר סטייל טיקטוק׳. ובכן, לא, גרנדה באמת השתמשה בסרט כהשראה לאלבום כולו ששמו הוא, איך לא? eternal sunshine (כן כן, הכל באותיות קטנות). אני דווקא אוהבת.

זה היה טור קצת מוזר.
הוא הרבה על מוזיקה, קצת על סרטים, טיפה על אסוציאציות, זכרון, שכחה.
החיים עצמם.