“עדיין לא היה פרויקט צד שהתעלה על החלשים שבאלבומי רדיוהד", כתב העוקב ניר כהן בתגובות לפוסט הריליס של האלבום בעמוד הפייסבוק שלנו. ההשוואה ל'רדיוהד' מתבקשת, ואפילו אני חטאתי בכך בסקירה שעשיתי לאחר צאתו של אלבום הבכורה הנפלא של 'The Smile'.
זה נכון. זה לא 'רדיוהד', אפילו לא קרוב, אבל זו בדיוק מטרת הפרויקט הזה עבור תום יורק וג'וני גרינווד. לעשות דברים בלי הדיוק, בלי הכאב, ובלי הציפיות הנלווים להקלטה ושחרור של מוזיקה שנושאת את השם 'רדיוהד'.
בעצם, מאז ההצלחה של Creep תום יורק וחבריו עסוקים בבריחה מכל מה שהוא 'רדיוהד'. כמעט כל אלבום שיצא מאז 'דה בנדס' לווה בקשיים אדירים, סשנים בלתי נגמרים של הקלטות במקומות שונים ומשונים ('אוקיי קומפיוטר' הוקלט בטירה מהמאה ה-15, 'קיד איי' ו'אמנזיאק' הוקלטו בסטודיו של הלהקה באוקספורד אבל גם בפריז ובקופנהגן, 'הייל טו דה ת'יף' הוקלט בלוס אנג'לס).
תוסיפו לזה את הבריחה המפורסמת מההצלחה של 'אוקיי קומפיוטר' עם פניית הפרסה הגדולה בתולדות המוזיקה, הבריחה מחברות התקליטים ב'אין ריינבואז', הבריחה מהרשתות החברתיות ביציאה של A Moon Shaped Pool. כנראה שתום יורק חושש מלהישאר תקוע באותו המקום או לעשות שוב את אותו הדבר.
"אם השיר הזה היה באלבום, זה היה לוקח אותנו למקום אחר, בטח היינו מוכרים הרבה יותר אלבומים. אם 'אוקיי קומפיוטר' היה מצליח כמו Jagged Little Pill (של אלאניס מוריסט) זה היה הורג אותנו. ל'ליפט' היה את הקסם הזה, אבל כשנכנסנו לסטודיו זה הרגיש לנו כמו אקדח לרקה, היה יותר מדי לחץ".
אד אובריין, על הסיבה שרדיוהד לא הוציאו את Lift.
וכאן אני חוזר לענייננו, האלבום החדש של 'דה סמייל'.
כבר באלבום הבכורה של הלהקה, אפשר היה להרגיש את האווירה המשוחררת, הייתי אומר אפילו אנטי רדיוהדית, שבוקעת מבין הצלילים. הכל קצת All over the place, נע בין סגנונות שונים, רגעים מאוד מדויקים לצד רגעים מפוזרים ולא מהודקים מבחינה הפקתית ואפילו מבחינת נגינה. השחרור הזה, שהתחיל לדעתי עוד ב-A Moon Shaped Pool (אולי האלבום הכי מרושל של תום יורק מבחינת הגשת השירה) חוזר גם באלבום החדש, אבל האורך שלו (8 שירים בסה"כ) גורם להכל להשמע יותר אחיד בהשוואה לאלבום הבכורה.
תום יורק וג'וני גרינווד באו לעשות כיף. בלי לחשוב יותר מדי, ובלי לעבוד קשה. האלבום נכתב והוקלט תוך כדי סיבוב ההופעות, לצד העבודה של ג'וני על האלבום המשותף עם דודו טסה, ובנוסף לעוד המון דברים אחרים.
בהמשך למיטב המסורת, סקירת 'שיר אחרי שיר' של האלבום. כמובן שאני אפוצץ אותה בהשוואות לרדיוהד כדי להתעלם מכל מה שתום יורק רוצה ומכל מה שכתבתי קודם:
Wall Of Eyes
השיר היחיד שאפשר איכשהו לקשר ללהקת האם. שם השיר מתגלגל עוד מתקופת ההקלטות של קיד איי וגם היה אמור להיות שיר הנושא של EP שמעולם לא יצא בשנת 2009. מילות השיר (בשינויים קלים) מופיעות בתוך העיתון שהיה כלול בתוך המהדורה המיוחדת של King of Limbs והוא סוף סוף יוצא לאור.
גם המוזיקה מאד רדיוהדית. הגיטרה מזכירה לי מאד את House of Cards והשירה של תום יורק מזכירה המון רגעים מתוך 'A Moon Shaped Pool', נראה שתום יורק נהנה מאד מהמקצב הסמבאי ולכן השאיר את הספירה עד 5 בתוך ההקלטה. מה שמזכיר לי שגם התופים מזכירים לי שיר של רדיוהד עם מקצב ברזיליאי, Present Tense.
Let us raise our glasses
To what we don't deserve
What we're not worthy of
So rich and white
Teleharmonic
אחד השירים הטובים באלבום, כזה שמחדד למה החיבור בין תום לג’וני נותן דברים שאין בסולו של תום יורק.
מצד אחד, זה מתחיל מאד תום יורקי, מאד מזכיר דברים של תום יורק מ’אנימה’ עם הצלילים המהונדסים, בערך ב-1:50 נמאס לג'וני והוא מתחיל להיות יותר מעורב בפריצה מאד יפה של מכונות תופים, חתימות זמן, ושכבות מאד עמוסות של סאונד (שכנראה אני עדיין לא שומע את כולן).
Whining drones
On a cold sea
Read The Room
מהשירים המשוחררים שדיברתי עליהם, פשוט גיטרה בס ותופים, בלי איזה עומק מטורף. בניגוד לשני השירים הפותחים, תום יורק משחרר טיפה את קול השירה הטרייד מארקי שלו. שר בצורה אגרסיבית בהתחלה ובהמשך השיר משתמש בקול נמוך מאוד ששומעים לעיתים רחוקות בקטלוג של רדיוהד.
You know it takes away
It takes the fun out
Maybe I can't, maybe I can't be arsed
This crashing currency
Under Our Pillows
לא היה את השיר הזה באלבום הראשון?
הגיטרה בפתיחה מאד הזכירה לי את Thin Thing המעולה, גיטרה שאפשר לזהות מי פורט עליה מקילומטרים. בניגוד לשירים הראשונים, גם טום סקינר מקבל פה מקום להתבטא, התופים נשמעים נהדר ואם אני לא טועה הוא גם מקבל פה את התפקיד של אד אובריין בתור קול שני לתום יורק.
רואה שזה שיר שאני הולך לעוף עליו בעוד כמה האזנות.
Friend Of A Friend
מאז ההופעה של רדיוהד בתל אביב ב-2017, יש עדיין כמות לא מבוטלת של אנשים שלא סלחו לתום יורק. בתור אמן מעורב פוליטית, שמדבר על נושאים פוליטיים בשירים שלו ובראיונות, ציפו ממנו לעמוד "בצד הנכון" של הסכסוך ולהחרים את ישראל. גם השיר הזה הוא טקסט מאד פוליטי שמעביר ביקורת על פוליטיקאים שמוכרים אותנו בזול. מעניין אם יאיר לפיד נתן עצות לגבי הטקסט…
מבחינת המוזיקה – אני עדיין לא יודע לגמרי להגיד מה אני חושב על זה. יש כאן המון תזמור, שינויי מקצב, ופשוט קורה המון תוך כדי האזנה, ב-2:45 יש הפסקה מהתזמור ותום יורק נכנס עם הקול שלו בתוך מין רגע גרנדיוזי כזה, כאילו הוא שר איזה סטנדרט ג'אז.
?All of that money, where did it go
Where did it go?
In somebody's pocket, a friend of a friend
I Quit
תום יורק יושב לפסנתר (לפחות חושב שזה הוא ולא ג’וני) בשיר מאד מהודק בהשוואה לכל מה ששמענו מקודם. הכל מאד מופק ומדויק, עוטפים את הפסנתר צלילי גיטרה, תופים ובס ובסוף גם יש תזמור של כלי מיתר שמצטרפים לכל החגיגה. הקול של תום יורק נשמע מצוין. שרק ימשיך להישמע ככה עד שרדיוהד יחזרו להקליט טפו טפו (לא יקרה לדעתי).
A dead drop
This is the end of the trip
A new path
Out of the madness
Bending Hectic
דווקא על השיר הזה, שהיה לי כל כך הרבה זמן לשמוע מאז שיצא ביוני שעבר, אני עדיין לא יודע להגיד מה אני חושב. חיכיתי לשמוע אותו בתוך המכלול של הדברים, וכנראה שאני אצטרך עוד קצת זמן כדי להבין אותו.
בכל זאת, שיר של מעל מ-8:00 דקות שמורכב משלושה חלקים.
בחלק הראשון, הגיטרה של ג’וני נשמעת כאילו הוא מכוון אותה, תום יורק שר בצורה שמזכירה את השירה שלו דווקא בפרויקטי הסולו שלו. דווקא על החלק הזה אני לא ממש עף.
בחלק השני, אנחנו מקבלים גרסה רגועה יותר ומתוזמרת של השיר. מאד מאד יפה ועם החלק הזה אני חי בשלום.
בחלק השלישי כלי המיתר עוברים כיוון וג'וני מוצא את הדיסטורשן בגיטרה שלו וזה הופך לסוג של המנון רוק איצטדיוני כזה. בקיצור, לא יודע ואני יודע שכל החברים.ות שלי שאוהבים את רדיוהד כמו שאני אוהב, יצחקו עליי שלא הבנתי כלום. אולי עוד אבין (את Videotape ואת The Gloaming לקח לי כמה שנים להבין).
The ground is coming for me now
We've gone over the edge
If you've got something to say
Say it now
!You Know Me
עוד שיר פסנתר שנשמע כמו משהו מ-Suspiria. בעיני השיר הכי משעמם באלבום וחבל שדווקא בו בחרו לשיר סיום.
You with your X-Ray specs
You can see inside of me
Or not
I'm a boxer on the ropes
You are standing in
My light
You've wound yourself around me
Like you know me
לסיכום, ב'דה סמייל' מרשים לעצמם חברי רדיוהד לעשות המון דברים שהם לא היו עושים עם להקת האם: לא לחשוב יותר מדי, ליהנות ולא פחות חשוב – לא לפחד מלחזור על עצמך. יש פה המון רגעים שנשמעים כמו דברים ששמענו בעבר בין אם ברדיוהד ובין אם בפרויקטי הסולו של ג'וני ותום.
נכון, מי שיתאמץ להשוות לרדיוהד יתאכזב. אבל מי שישים את זה בצד, יוכל ליהנות משני גאוני מוזיקה עושים את מה שהם אוהבים. יש כאן המון ג'וני מנגן על גיטרה ומתזמר והמון תום יורק שנשמע בשיאו מבחינה ווקאלית. צריך יותר מזה?
טופ 3 לפי הסדר:
1. Wall of Eyes
2. Teleharmonic
3. Friend of a friend
COMMENTS