הרבי ונינה // רועי ויינברג צולל לתוך מערכת היחסים בין קרליבך לסימון

חורי ארנב

אחד הדברים האהובים עליי באינטרנט הוא חורי ארנב (Rabbit Holes, במקור). הרגע הזה שבו אתה נתקל במשהו באמצע גלילה חסרת פואנטה, נשאב לתוכו ואז צולל לתוך עולם מרהיב, מקורי ומפתיע בהרבה ממה שחשבת, עד שאתה מוצא את עצמך בתוך הערת שוליים באיזה ערך ויקיפדי לא ברור בשלוש בבוקר. אחד המקרים המוזרים שקרו לי לאחרונה בכלל התחיל משיר.

ספוטיפיי המליץ לי על ׳ארץ זבת חלב ודבש׳. בחירה די תמוהה, אולם הזהות של המבצעת גרמה לבחירה האלגוריתמית הזאת להישמע הגיונית; זאת הייתה הגרסה של נינה סימון מתוך האלבום "Folksy Nina" שיצא ב-1964. היא ביצעה אותו מספר פעמים לפני כן. ׳ארץ זבת חלב ודבש׳ של נינה סימון הוא שיר שמזכיר הרבה יותר ג'אז מאת הלחן היהודי במקור, כיאה למבצעת. התופים במקום הרבה יותר מרכזי, מהסולו הקצר בתחילת השיר ועד לקצב שמקבל מקום משמעותי יותר. נינה סימון, אולי המבצעת הגדולה בכל הזמנים, לקחה את השיר לכיוון פאנקי יותר. זה עובד, אבל זה דווקא לא החלק המעניין בסיפור.

כשהמשכתי לקרוא עליו, גיליתי שנינה סימון הייתה ידידה קרובה במיוחד, וכנראה גם קצת מעבר, של הרב קרליבך. מסתבר שהיה אפילו מחזמר שלם על היחסים בין השניים בשם Soul Doctor: בנו של רב שברח מהשואה ובתה של אשת כמורה שגדלה בתנאים קשים במיוחד. ההשפעות שלו עליה ושלה עליו, היו ככל הנראה משמעותיות במיוחד והן נותנות לנו עוד דרך להבין מחדש את דמותה ואת דמותו, מרתקות כל אחת בדרכה שלה.

כל הדרכים מובילות לוילג׳

הסיפור הזה מתחיל, איך לא, מקרליבך, מחסידיו הגדולים של הרבי מלובביץ׳. קרליבך ברח עם משפחתו מאירופה בתחילת מלחמת העולם השנייה ובשלב מסוים החל ללמד יהדות בעצמו באוניברסיטת קולומביה ושימש כמעין מטיף יהודי עם סגנונו הכריזמטי. בכך הוא הצליח להתחבר להרבה מוזיקאי פולק כמו בוב דילן, הגרייטפול דד ופיט סיגר, שהתחברו לדרך הכריזמטית הזאת בזמן דעיכת דור הביט ועליית ההיפים. אפשר להבין את זה, כשרואים את קרליבך מופיע. משהו באישיות הכריזמטית של הרב כפרפורמר הצליח למשוך את הקהל, והוא מצא את עצמו מופיע גם במקומות כמו גריניץ' וילג' או הוילג' גייט. ברמה מסוימת הוא היה הרב ההיפי הראשון. מצד אחד מטיף דתי (ואדם שהואשם בהטרדות מיניות ומעשים מגונים רבים), מצד שני אדם שמצליח לדבר לאנשים דרך המוזיקה.

נינה סימון, גם היא, הייתה אדם שמדבר לאנשים דרך המוזיקה. השניים נפגשו לראשונה ב-1957, כשקרליבך היה בן 32 ושנתיים לפני צאת אלבומה הראשון של סימון, והתחברו באופן כמעט מיידי. סימון לא דיברה באופן ציבורי על מערכת היחסים עם הרבי המרקד, אך כן הודתה בפני בתה שהייתה בקשר רומנטי עם רב יהודי. השניים התחברו בחסות המוזיקה של שניהם, גם כשזה שבר את הקשר בין העולמות. הרב מאיר לייפר, למשל, סיפר פעם שהוא נסע עם קרליבך חזרה לישיבה בברוקלין. קרליבך ביקש ממנו לעצור בקוני איילנד להופעה של סימון, ואחריה השניים הלכו למאחורי הקלעים. קרליבך חיבק ונישק את סימון ארוכות, ובחזרתם לברוקלין לייפר שאל את קרליבך מה אומרת התורה בקשר לזה. קרליבך הסתכל עליו, חייך, ואמר שהוא לעולם לא יוכל להסביר.

זה פשוט נשמע כמו קראש, בקטע הכי נאיבי וחמוד שיש, קראש שנפסק לאחר נישואיה של סימון. בפעם האחרונה שנפגשו, ב-1965, קרליבך הגיע למאחורי הקלעים. בעלה הזועם והאלים של סימון השתולל ותהה איך הוא ידע האם הבן של אשתו ההריונית שייך לו או לקרליבך. הרבי המרקד אמר שאם הילד יוולד עם זקן הם ידעו שהוא שלו, והצליח להרגיע את האוויר. זאת הייתה הפעם האחרונה בה הם נפגשו.

מוזיקה מחברת

יכול להיות שאם סימון וקרליבך היו נפגשים בתקופה מודרנית יותר, כזאת שבה נישואים בין גזעיים נתפסים בצורה טובה יותר או שהחברה פתוחה לרעיונות שאינם מונוגמיה, אז הם היו זוג עד היום. יכול להיות שהם היו יוצאים לתקופה קצרה וזה היה נגמר, כטבען של הרוב המוחלט של מערכות היחסים. הרכילות סביב שני אנשים שנפטרו לפני יותר מ-20 שנה אמנם מעניינת, אבל היא רק צד אחד בסיפור הזה. הצד השני, וזה שמעניין אותנו יותר, הוא ההשפעה המוזיקלית.

נינה סימון הופיעה בקרנגי הול עם ׳ארץ זבת חלב ודבש׳, ושני קטעי נגינה שכתב קרליבך, ׳עוד נשמה׳ ו׳שבת שלום׳. קשה לי להגיד שאני ממש מזהה מאפיינים יהודיים במוזיקה שלה בשנים העוקבות, אבל לפי בתה (ששימשה כמפיקה בפועל של המחזמר שנעשה על היחסים בין השניים) הייתה לקרליבך השפעה עמוקה עליה. במקביל, קרליבך עצמו הופיע כאן בישראל עם ׳ארץ כנען׳, ׳שיר שחור׳, ודיבר באהדה על זכויות שחורים בהשפעת סימון.

על הנייר, זה סיפור בלי פואנטה. שני אנשים שנפגשו בזמן הלא נכון ואמנם היו קרובים אחד לשניה, אבל בסופו של דבר אחת מהן הייתה נשואה והחיים הובילו אותם למקום אחר, בטח כשאין השפעות בולטות. למרות זאת, אני רוצה להסתכל עליו בכיוון תמים יותר, ולדבר על הכוח של המוזיקה כמי שהצליחה לחבר בין שני אנשים שהגיעו מהקצוות הכי שונים שיש. גם אם החיים של קרליבך ושל סימון היו מורכבים, המעט שאנחנו באמת יודעים על הסיפור מאפשר לנו לצבוע אותו בצבעים רומנטיים ואולי חיוביים בהרבה ממה שבאמת קרה שם.

מוזיקה, בעיניי, מתחילה באהבה. במקרה שלנו היא גם נגמרת בקאבר מדהים לשיר עם.