בשנת 1993 הפיקסיז התפרקו; לאחר מתחים וחילוקי דעות בלתי פוסקים בין חברי הלהקה, הם החליטו שדי להם והעדיפו להיפרד ולהתעסק כל אחד בפרויקטים עצמאיים משלו. מבחינת קים דיל הבסיסטית (האיקונית, יש לציין), הפרידה רק סימנה התחלה חדשה ודרור לפתח קריירה מוזיקלית משלה, עם שירים משלה וסגנון אינדיבידואלי.
היא איחדה את הברידרס, הלהקה שהקימה כמה שנים קודם לכן. עד לאותו רגע, הברידרס הוציאו אי.פי ואלבום (בהפקתו של המוזיקאי האגדי והידוע לשמצה, סטיב אלביני). הברידרס, שלא היו פעילים סמוך לפירוק הפיקסיז, התאחדו בהרכב מחודש שכלל את הבסיסטית ג'וזפין ויגס, המתופף ג'ים מקפירסון ואחותה התאומה של קים, קלי. קים תפקדה כסולנית וכותבת השירים.
עם האיחוד הם הוציאו את Last Splash, שנחשב עד היום לאלבום החשוב ביותר שלהם, וחגג החודש 30 שנה ליציאתו. אז מה בעצם הפך את האלבום הזה לכל כך מיוחד ומשפיע על הסאונד של הניינטיז ככלל ועל הרוק המודרני בפרט?
הסאונד
הדבר הראשון שבולט באלבום הוא הסאונד הייחודי שלו. כראוי לשנות התשעים, הגיטרות הן העיקר כאן. מעין בליל של רעש כאוטי והרמוני כאחד. השפעות גראנג' ושוגייז נארגות זו בזו בשתי וערב שעד אז לא נשמע במחוזות האלטרנטיב, בטח ובטח המיינסטרימי. ניכר שהעבודה עם אלביני באלבום הראשון של הלהקה השפיעה על דיל, שהפיקה את Last Splash בעצמה יחד עם מארק פריגארד. השירה שלה נבלעת בתוך קירות הרעש ונחשולי הגיטרות שהולמים במאזין בחוזקה דוגמת השיר Invisible Man, וגם בקטעים הרגועים יותר באלבום, כמו Mad Lucas. קולה המהדהד מטרמולו של דיל לוחש בעדינות כשברקע גיטרות עתירות בדיסטורשן.
כל שיר באלבום טומן בחובו טקסטורות סאונד ייחודיות עם מנעד רחב של השפעות, מסרף רוק, פאנק ואפילו פולק.
הלהיט
אי אפשר לדבר על Last Splash או על הברידרס בכלל בלי להזכיר את הלהיט של האלבום, שהוא גם השיר הגדול ביותר של הלהקה: Cannonball.
מדובר בלהיט אלטרנטיב שהוא ככל הנראה מהמיוחדים בז'אנר, וזאת בשל היותו ההיפך המוחלט מלהיט פופ-רוק סטנדרטי. הוא מרושל, רועש מאוד והשירה של דיל לא ברורה בשום צורה, כך שכמעט בלתי אפשרי להבין מילה ממה שהיא שרה. ודווקא זה מה שהופך את השיר הזה לכל כך מוצלח ושונה בנוף.
הוא נפתח בדיל מייללת לתוך מיקרופון עמוס דיסטורשן במשך כמעט 20 שניות. מקפירסון המתופף מנגן מקצב קטן על סטנד המצילות של התופים. לאחר מכן, ג'וזפין ויג מנגנת בטעות כמעט משעשעת את קו הבס של השיר חצי טון למטה, כלומר מחוץ לסולם המקורי שלו (וכבדיחה פרטית של הלהקה, הטעות נשארה בהקלטה הסופית). היא חוזרת לסולם ורק אז מתחיל השיר, שכולל את ההוק הכי רועש ומהנה מאז Smells Like Teen Spirit שיצא רק שנתיים קודם לכן.
ההשפעה
לאחר צאת האלבום ב-1993 וההצלחה של Cannonball ששודר פעמים רבות ב-MTV, ההשפעה שלו הכתה גלים. הוא הגיע למעמד של אלבום פלטינה, הברידרס יצאו ביחד עם נירוונה לטור שליווה את יציאת אלבומם In Utero, ובעקבות כך נוצר מעין גל בו ללהקות אינדי שוליות כמו דינוזאור ג'וניור ו-Sebadoh הגיעו למיינסטרים רדיו ולתקשורת.
Last Splash הוא בעיניי מעין אנומליה בעולם הרוק. הוא לא בדיוק אלבום שוגייז טיפוסי ואינו מציית באדיקות לחוקי הז'אנר של הגראנג'. אם בכל זאת אצטרך לתאר את האלבום בשתי מילים: כיף טהור. השירים, הקליפים והטקסטים באלבום רק ממחישים את ההנאה הרבה של הלהקה בתהליך היצירה והמחוייבות שלהם אליה. מאז הפיקסיז כמובן התאחדו ולתקופה קצרה דיל אף חברה אליהם, הברידרס המשיכו להוציא מוזיקה, ודיל הייתה מעורבת בפרוייקטים שונים ומגוונים. אך מה שמהדהד ב-Last Splash יותר מכל, הוא החירות והחופש המוחלט ומעורר ההשראה שלה לממש את עצמה ואת יצירתה העצמאית בתנאים שלה.
לאחר התפרקות הפיקסיז, אחת מהלהקות המצליחות והמשפיעות על הרוק המודרני, דיל יצרה את אחד מהאלבומים הייחודיים והמעניינים, שגם 30 שנה אחרי יציאתו עדיין מהווה אבן דרך בהתפתחות האינדי והרוק האלטרנטיבי, בעל סאונד רענן, חד ובועט שניתן לראות ולשמוע השפעות שלו אפילו אצל אמני פופ ורוק עכשווים.
COMMENTS