פוליטיקה של אגמים קפואים /// על הסימפוניה השנייה של סיבליוס

"על סימפוניה להיות עולם ומולאו, עליה להכיל את כל הדברים" כך אמר גוסטב מאהלר, אחד ממלחיני הסימפוניות הגדולים (עוד נחזור בעתיד אליו). אז איך מכניסים עולם ומלואו לתוך יצירה מוזיקלית? את השאלה הזאת שאלו את עצמם מלחינים רבים, וכמעט שאין מלחין שלא התנסה בהלחנת סימפוניה.
מלחין טוב, כמו כל יוצר, מבקש לכתוב את עצמו, לייצר תמהיל של פילוסופיה אישית ויכולת מוזיקלית אָמן + אוּמן). בשביל להעביר משהו רציני נדרשת יריעה רצינית, וכמו שספר ניצב אל מול סיפור קצר בן ארבעה עמודים, כך גם הסימפוניה מול שאר הצורות המוזיקליות. הסימפוניה מבוצעת על ידי תזמורת גדולה עם מגוון כלים ואפשריות רבות לצבעים ושילובים. יש לה מספר פרקים בעלי אופי שונה, ופעמים רבות הפרקים קשורים זה בזה ברעיונות מוזיקליים ובפיתוחם. היא היהלום שבכתר.

מים במקום קוקטיילים

ז'אן סיבליוס (1865 – 1957) היה מלחין פיני ונחשב כגדול המוזיקאים הפינים ואחד המלחינים החשובים והפופולריים בסוף התקופה הרומנטית. סיבליוס צוטט כאומר כך: "בעוד מלחינים אחרים נוהגים להגיש קוקטיילים, אני מציע למאזינים מים קרים". אגמים קפואים, יערות עד קצה האופק ועדרי איילים, עולם ומלואו אפשר לשמוע במוזיקה של סיבליוס. אבל האם חוץ מתיאורי טבע פראיים סיבליוס יצק גם רעיונות פוליטיים ולאומיים לתוך המוזיקה שלו?
היצירה שאני רוצה לספר לכם עליה היום היא הסימפוניה השנייה שלו. זו הסימפוניה הפופולרית ביותר מתוך השבע שהלחין, ואחת מיצירותיו המבוצעות ביותר באולמות הקונצרטים. בשנת 1901 נסעו סיבליוס משפחתו לחופשה בת שנה באיטליה, במימונו של ברון עשיר וחובב אומנות. שם, משוחרר מלחץ חיי היומיום ובחמימות הים-תיכונית הבשילו במוחו הרעיונות הגולמיים לסימפוניה חדשה.
סיבליוס היה כבר מלחין מצליח ומפורסם בפינלנד, העם הפיני אימץ את גיבור התרבות החדש וראה בו ובמוסיקה שלו סמל לשאיפה לעצמאות מהאימפריה הרוסית. לכן, רבים בחרו למצוא בסימפוניה השנייה את אותם רגשות לאומיים ופטריוטים, וזאת למרות שסיבליוס עצמו דחה טענות אלה וטען שזאת מוזיקה טהורה ללא תכנים חיצוניים, "מים קרים".

הייתי יכול לכתוב פה ניתוח על פי נושאים ופיתוחים המסביר ופורש את מפת הדרכים של הסימפוניה הזו, אך לדעתי זאת לא הדרך הנכונה לחוות אותה בפעם הראשונה. כפי שכתבתי בטור הקודם, המוזיקה היא כר נקי בשבילנו לדמיין איתה מה שרק נרצה. בין אם נשמע בה רגשות לאומיים וקרב על זהות ועצמאות של עם; ובין אם נשמע בה תיאורי טבע פראיים ומרהיבים, או אפילו את הרגשות והמחשבות שלנו. להאזין לסימפוניה זה לחוות מסע, מסע המאפשר לשמוע בו כל כך הרבה דברים, ולחוש טווח כל כך גדול של רגשות ומחשבות. עולם ומלואו.
הפרק הראשון של הסימפוניה הוא פסטורלי וקיצי, עם ניגוד גדול בין כלי הקשת לכלי הנשיפה מעץ. הפרק השני הוא קודר ומעונן, מעין שיר עם נורדי צפוני ומרוחק. הפרק השלישי הוא מהיר ואווירתו קצת צינית והפרק הרביעי גרנדיוזי ומרהיב. אז פנו לעצמכם ארבעים דקות, קחו כוס מים קרים ותנו לעצמכם לשקוע במסע שסיבליוס יעביר אתכם.

להאזנה בכל הפלטפורמות >> https://songwhip.com/royal-philharmonic-orchestra/sibelius-symphony-no-2-in-d-major-op-43-symphony-no-4-in-a-minor-op-63