ציפי: האלבום The Miseducation of Lauryn Hill חלף כמו שביט בשמי המיינסטרים. ייחודי ומיוחד עד כדי כך ששבר שיאי מכירות וזכה לשבחי הביקורות, הישגים שהיו חדשים עבור ראפרית אישה בזמן שבו יצא. לרוב בעולם המוזיקה יש איזשהו איזון בין "איכותי / עם מסר מורכב" לבין "פופולרי / מסחרי", ולפעמים יש צורך להתפשר על הראשון כדי להיות נגישים לקהל יותר רחב. האלבום הזה לא מתפשר לגבי שום דבר והוא עדיין סופר-נגיש, ולא פלא שהוא זכה לאהבת קהל רחב שאולי לא התעניין בהיפ הופ או בנאו-סול לפני. זו מוזיקה שמזיזה את כל האיברים ובמקביל היא לא מזלזלת בקהל שלה ובאינטליגנציה שלו. 

האלבום מפוצץ ברעיונות ובסגנונות, רגע אחד יש אקו מהדהד שלקוח מרגאיי, רגע אחר היל מצטטת מ-‘Light My Fire’ של הדורז ורגע שלישי היא שרה דו-וופ, במחווה להרכבי הנשים השחורות פורצות הדרך משנות השישים. אבל כל המחוות האלה לא גורמות לאלבום להישמע נוסטלגי או עייף. הכול רענן ועכשווי, מה שמקנה לו את האיכויות הקלאסיות שגורמות לנו לחזור אליו שוב ושוב. הציטוטים המוזיקליים האלה הם בעיניי יותר בגדר סימפולים שאופייניים לתרבות ההיפ-הופ מאשר ניסיון להיות רטרו, והם גם היו דרכה של היל לקרוץ ש"הנה, אני מכירה את כל מה שבא לפני ואני פועלת מתוך מודעות לכך". 

הוא יצא בנקודת זמן מאוד מעניינת, של העברת הלפיד ממוזיקת הרוק למוזיקה שחורה במובן של גודל הקהל, וגם כמוזיקה שמקדמת מסרים פוליטיים ומדברת על נושאים אקטואליים. היל בהחלט דנה באלבום בנושאים חשובים כמו מלחמת המינים, עצמאות כאמנית, התמודדות עם הריון שלווה בלחץ להפיל ועוד. גם היום, כששומעים אותו מההתחלה ועד הסוף אין בו אף נפילת מתח, אף רגע חלש או משעמם. זה הישג שקשה לחזור עליו, ולא פלא שהיל לא הצליחה לשחזר אותו. ההתמודדות עם אלבום שמכר מעל 20 מיליון עותקים ברחבי העולם שיתקה אותה לתקופה ארוכה, שיתוק שממנו החלה לצאת רק לאחרונה.

בזמן אמת

שחר: אם גדלתם באייטיז או בניינטיז, בטח צפיתם בלא מעט קליפים. ודאי גם תסכימו איתי שיש כמה רגעים בלתי נשכחים מאותם וידאוז קצרים שפעם היו סיבת צפיה לגיטימית בטלוויזיה. אני גם די בטוחה ש-Doo Woop (That Thing) הוא אחד מאותם רגעים בלתי נשכחים, לא? הקליפ הזה, עם לוריין היל משוכפלת לשניים: אחת כאישה מ-1967 והשניה מ-1998, הוא בעיניי אחד הרגעים המהפנטים של סוף הניינטיז. בצפייה מחודשת, אני חושבת שאז בכיתה ז׳ חמק ממני הסאבטקסט הנוקב של המילים ושל הקליפ, אבל woman, איזה קליפ זה היה.

אלבום הסולו הראשון והיחיד הזה, שיצא היום לפני 25 שנה, הוא מפניני ההיפ-הופ / ארנ׳בי / נאו-סול / רגאיי שידע העולם. בניגוד לאלבומים אחרים שזכו לתהילה שבדיעבד, כבר אז היה ברור שמדובר באחד מנכסי צאן הברזל של היקום. ה-Miseducation של לוריין היל זכה לעשר מועמדויות גראמי ב-1999, חמש מהן אכן נקטפו כפרסים על ידי היל: אלבום השנה (אלבום ההיפ-הופ הראשון שזכה בתואר הזה), אלבום הארנ׳בי של השנה, שיר השנה ל-Doo Woop, הופעת השנה הנשית ו-Best new artist. במובן מסוים, המועמדות האחרונה לא לגמרי הגיעה לה, הרי היל הייתה מוכרת היטב מהפוג׳יז.

היל ופראס מישל הכירו בתיכון. הם הקימו יחד עם מרסי הארייל להקה ואליה הצטרף מאוחר יותר גם בן דודו של פראס – וייקליף ז׳אן. בעקבות הצטרפותו של ז׳אן, הארייל עזבה, ושלושת הנותרים הקימו יחד את הפוג׳יז (קיצור ל-refugees). ב-1996 הפוג׳יז הוציאו את האלבום השני שלהם, The Score, והיתר היסטוריה. הקול של היל, שכל-כך מזוהה עם שלושת הקאברים שהפיחו חיים חדשים בשירים ישנים, הפלואו שלה, הסטייל ההורס – אי אפשר לומר שהיא הייתה New Artist. ועדיין, כל הסופרלטיבים על אלבומה הראשון, שבאופן מסוים היה גם המשך טבעי ל-The Score, הגיעו לה.

יש הרבה תיאוריות על היפרדותה הראשונה של היל מהפוג׳יז וכתיבת האלבום הראשון, כמו גם השערות לגבי היעלמותה מקדמת הבמה לאחר ה-MTV Unplugged האלמותי; הנה לכם עוד רגע ניינטיז ששינה את חיי ובטוחה שגם את של חלקכם:

היל עצמה אמרה שהיא נשאבה לאימהות, שהיא מגנה על משפחתה, שהיא איבדה השראה ועוד, אולם במובן מסוים, מרגיש לי שהיא גם תמיד הייתה שם. היא יצרה אלבום כל-כך נצחי שהוא בעצם כבר 25 שנים ממשיך להתנגן לנו באזניות ולהרגיש פרש, אז האם יש צורך ליצור עוד? לכן ההודעה של היל על הופעת איחוד של הפוג׳יז לרגל חגיגות 25 השנים ל-Miseducation מאוד מפתיעה אותי. היל לא לחלוטין נעלמה והיא המשיכה לשחרר פה ושם שיר, אפילו איזה ריוניון קטן ב-2004/5 עם הפוג׳יז קרה (ואז התפרק באותה המהירות שבה התרחש). היא נצפתה גם רק לפני כחודשיים מצטרפת לשירה מהמרפסת בפיקניק השנתי של ה-Roots, בביצוע האגדי של הפוג׳יז ל-Killing Me Softly. הנה:

הריוניון הזה מפתיע גם לאור הרשעתו של פראס מישל בפרשת ריגול בארה״ב באפריל האחרון.  אני, בכל אופן, מאוד שמחה שהיל מראה סימני חזרה לבמה, ומאחלת לה שהפעם היא לא תזדקק ליותר מעשור להתאושש מהחוויה ושתצליח לשמור על עצמה מול ההערצה המוצדקת לחלוטין של הקהל העצום שאוהב ומעריך אותה. מזל טוב ל-Miseducation וללוריין היל.  

להאזנה לאלבום המלא >> https://songwhip.com/ms-lauryn-hill/the-miseducation-of-lauryn-hill