"באנגרי ארץ ישראל הישנה והטובה" /// על האלבום החדש של עמרי סמדר

שני אנשים שונים לא שומעים שיר באותה הדרך. ברגע שנקשיב יחד לשיר יהיו כאלה שייתפסו דווקא למילים, בזמן שאחרים יכולים למצוא את עצמם מתרכזים בתופים או בגיטרות, וזה חלק ממה שהופך דיונים על מוזיקה למעניינים. שני אנשים גם לא יבצעו שיר באותה דרך, וזה נכון במיוחד במקרה של רימיקסים. האלבום Collage 2.0 של עמרי סמדר, המשך לאלבומו Collage מ-2020, לקח את זה צעד אחד קדימה. Collage 2.0 הוא אלבום קאברים על הנייר, שכולל בין היתר גרסאות כיסוי לגידי גוב, אתניקס, מיכה שטרית והנשמות הטהורות, אבל הוא מרגיש הרבה יותר כמו DJ סט. כבר באלבום הקודם של סמדר בסדרה ראינו אותו מעניק פרשנות אלקטרונית לשירים ישראליים "קלאסיים", אבל כאן אין כמעט שירים במבנה הקלאסי של בית-פזמון. סמדר לקח את השירים, השאיר את היסוד הבסיסי ביותר של הקצב שלהם ומעט מהקולות של הזמר.ת, בדיוק בתפר שיספיק כדי שנזהה את השיר המקורי. המגע האישי שלו בולט יותר בהשוואה לאלבום הראשון, בין אם בבס הדומיננטי או במבנה של כל טראק בפני עצמו, והחיבור בין השירים מרגיש טבעי יותר. 'קולאז' 2.0' ארוך ב-33 דקות מהקודם ומשלב, גם כאן, בין אוסף שירים שהיו להיטים בזמן אמת ובין מה שהולך בקלאבים של תל אביב, ברלין ולונדון בשלהי 2023. "באנגרי ארץ ישראל הישנה והטובה", אם תרצו.

סמדר עצמו אמר ש"האלבום הזה לא קורא עיתונים ולא רואה חדשות. מבחינתו ינואר 1989 עכשיו. זה אלבום שבו עבדתי עם מוזיקאים גדולים ואדירים וניסיתי לומר משהו חדש תוך כדי. מקווה שתאהבו אותו ותרקדו איתו בכל מיני מקומות". הפרשנות הזו לוכדת בעיניי את המהות של Collage 2.0 ושל אחד התפקידים החשובים ביותר של מוזיקה – לשמח אנשים. בשביל לצלול לעומק האלבום, המורכב מ-12 רמיקסים לשירים שונים והאינסטרומנטלי ברובו, בחרתי להרחיב על שלושה רמיקסים שתפסו אותי. כל השירים כאן מצוינים, ואל תפספסו את הגרסאות ל'יא בא לה' של דודו טסה וברי סחרוף או את הרמיקס המדהים ל'הלילה' של 'הכל עובר חביבי'; האלבום בהחלט שווה האזנה במלואו ויותר מפעם אחת.

סאונד מחוץ להקשר

אחד השירים הבולטים באלבום הוא הרמיקס של סמדר ל'קטורנה מסאלה' של אתניקס, שיר עצום של אחת הלהקות הישראליות המשפיעות ביותר. 'קטורנה מסאלה' המקורי, שיצא ב-1991, מתחיל בחזרה על שם השיר וכולל גם את קולה של זהבה בן (שזכתה לכבוד בשיר נוסף באלבום של סמדר, רמיקס ל'איזה בוקר'), וממשיך כשיר געגוע של זאב נחמה. השיר הוא Power Ballad ניינטיזית שמאזנת בין הרוק האתניקסי לשירה המדהימה של בן. אבל סמדר מתעלם מאותה בלדת כוח, ומשאיר רק את החזרה על המילה "קטורנה" ואת קולה של זהבה בן. הגרסה שלו מזכירה הרבה יותר את ז'אנר ה'גואה טראנס', ונותנת טייק פסיכדלי ואוריינטלי יותר מהמקור. בארבע הדקות הראשונות של הטראק אנחנו בכלל לא שומעים זכר ישיר למקור, מעבר לסאונד דומה, וסמדר משתמש בקול של בן ובשירה של אתניקס עצמם כעוד נדבך בתוך עולם הסאונד שהוא בונה. יש בזה משהו שהזכיר לי את עולמות הג'אז והרוק הפסיכדלי, עם קאברים שבהדרגה מאבדים את המסגרת המקורית של השיר והופכים לאלתור שמבוסס עליו. כאן, בשונה מהם, זה הפוך – סמדר מראש רוצה לבנות את הסאונד בהדרגה ורק אז להכניס את ההקשר הישיר לשיר עצמו. זה עובד נהדר.

החברה הישראלית עברה הרבה מאוד שינויים בחמישים השנה האחרונות, ובתוכן גידי גוב נשאר קונצנזוס. משהו בנונשלנטיות שלו גורם לו להראות כאילו הוא לא מתאמץ מצד אחד ונשאר בתודעה כל הזמן מהצד השני, קלאס באפס מאמץ. זה בולט גם במקרה של 'הכל פתוח', השיר הראשון מאלבומו 40:06 שיצא ב-1983. הלחן שלו הוא הכי 1983 שאפשר לדמיין, עם מכונת תופים וסאונד פאנקי שמתחבר לגרוב הטבעי של גוב. סמדר, הפעם, בחר להגדיל דווקא את היסוד הזה של השיר. הגרוב מקבל מקום מרכזי, הקול של גוב נוכח יותר מקטעים אחרים באלבום, כמעין כלי נגינה בפני עצמו שחי על אותו קצב. גם התפקיד של הריף בולט יותר מב'קטורנה מסאלה'. קצת פחות פסיכדליה מהחגיגה של אתניקס, ובעיקר דגש על האהבה שבשיר הזה. שיר אהבה לעולם.

'אינתי עומרי' של מיכה שטרית הוא אחד השירים הישראליים האהובים עליי, והוא רחוק מאוד מלהיות שיר שמח. אז איך הוא יכול להשתלב בדי ג'יי סט של שעה ורבע, ובאלבום שנועד להרקיד אנשים? מתחילים מדגש על כלי המיתר, שמנגנים את הריף המוכר של השיר, ונותנים מקום מרכזי יותר לקולות הרקע (של ויקטוריה חנה) לצד הפזמון של שטרית. במקום הבתים הארוכים על המשבר הכלכלי, שומעים רק את השורה שבה הוא מתפעל מיופייה של אהובתו. קל מאוד לזהות את השיר, שמוגש כאן בקצב גבוה יותר שיגרום לכם להתחיל לרקוד, ברמה כמעט בלתי נשלטת, בכל פעם שבה תשמעו אותו. סמדר לקח את המנון הפועלים הזה והפך אותו לסוג של שיר אהבה, שונה מאוד משני השירים האחרים שהתייחסתי אליהם, עם שילוב בין טמפו גבוה ושורות על יופי ו"את חיי". שלמות.