Cool Dads’ Music /// שחר רודריג עם בינג' ליסנינג על פס הקול של ׳הדוב׳

לפני הכל, אני מפצירה בכן לקרוא את הכתבה הזו עם הפלייליסט של הדוב באזניים.

לחצתם.ן? אפשר להתחיל >>>

׳הדוב׳ עלתה לראשונה ב-2022 ברשת FX וזמינה כעת לשידור בדיסני+. היא מספרת את הסיפור של כרמי (כרמן) ברזאטו ומשפחתו, ומתמקדת בעסק המסעדנות המשפחתי שלהם. העונה נפתחת בהתקף חרדה בו כרמי, שף מעוטר מישלן שחזר לשיקגו עיר הולדתו, עומד מול דוב שעומד לאכול אותו חי. לאחרונה עלתה גם העונה השניה של ׳הדוב׳ בדיסני+ וגמעתי את שתי העונות יחד בבינג׳ מהולל של כמה ימים. אבל הבינג׳ לא היה רק בינג׳ צפיה והיה לי ברור שאני צריכה לכתוב על היופי-של-פסקול של ׳הדוב׳.

אם להיות ספציפית – יש שיר שחוזר על עצמו שלוש פעמים בפס הקול של ׳הדוב׳, שיר אחד שגרם לי לרצות לכתוב לכם על הסדרה הזו ועל היופי שמוזיקה יוצרת כשיש לה גם תפאורת רקע. תוכלו לנחש איזה? אם לחצתם פליי מקודם – זה ממש לא מה שמתנגן לכם כרגע באוזניות, רחוק מזה.

בפס הקול של ׳הדוב׳ יש הרבה כוונה וזה ניכר עוד בשיר שנועל את הפרק הראשון: New Noise של Refused. אפילו בשיר כזה, שרחוק שנות אור מהז׳אנרים להם אני בדרך כלל מאזינה, יש איזה ניחוח של משהו נוסטלגי – איזו הרגשה שהשיר הזה לא סתם נבחר בגלל הקצב שלו, שיש שם משהו שמחובר עמוק לנפש של היוצרים של הדוב. ההימור שלי היה שאם אתחיל לגגל אגלה שכל האמנים/ות – מוצאם משיקגו. הסדרה כולה היא טריביוט ענק לא רק לעולם המסעדנות אלא גם לעיר עצמה: החל מצילומי פסי הרכבת, הרחובות וכלה בצילומים הנוטים של קו הרקיע של העיר א-לה ׳בירדמן׳. בריאיון ל-TheWrap אנדרו ווהדה, הסינמטוגרף של הדוב, ציין את איניאריטו ולא אתפלא אם שאב ממנו יותר מהשראה אחת ביצירת הצילום ל׳הדוב׳.

אבל לא, מה שמחבר בין השירים של ׳הדוב׳ הוא לא מוצא האמנים בשיקגו. גם כשסופיאן סטיבנס פותח את פרק 7 של העונה הראשונה עם Chicago שלו (מתוך האלבום המופתי Illinois), או כש-Via Chicago של ווילקו מתנגן כבר בפרק הראשון זה לא כי העונה כולה מוקדשת לשירי שיקגו. ״גם אם הדוב הייתה מתרחשת בלוס אנג׳לס, עדיין היו שירים של Wilco בפס הקול״, אמרו יוצרי הסדרה בריאיון.

אז מה סוד הקסם של הפסקול הזה? למה הוא מרגיש כל-כך הגיוני ומותך לתוך העלילה של הסדרה? התשובה גלומה במי שבחר את המוזיקה. בניגוד לאיך שהעניין הזה בדרך כלל עובד – ל׳דוב׳ אין מפיק/ה מוזיקלי/ת. מי שבחרו את המוזיקה לפס הקול של ׳הדוב׳ הם היוצרים: כריסטופר סטורר שכתב את הסדרה וג׳וש סניור שמפיק אותה. בשני ריאיונות שנתנו ל-UPROXX לרגל שתי העונות של הסדרה, הם מתארים שהם פשוט רצו לחסוך כסף על הפקה מוזיקלית ולעשות את זה לבד. אם מתבוננים קצת טוב יותר, שמים לב שסטורר, המתפקד ככותב, במאי והשואוראנר של התכנית – אולי קצת חולה שליטה. בקטע הכי טוב שיש.

הבחירה ב-Wilco לדוגמא החלה כסוג של טעות: סטורר, מעריץ גדול של הלהקה, משתמש בשירים שלה בתור ״פלייסהולדרים״ ב-rough cut של פרקי הסדרה. אחרי עריכה פתאום היה נדמה שהשיר הזה מתאים בול לעלילה וכך – הוא מצא את עצמו בפלייליסט הרשמי. יש כמה להקות שחוזרות על עצמן בפס הקול של ׳הדוב׳: וילקו, הקאונטינג קרואוז וזו שגרמה לי אישית להתחבר ולכתוב: R.E.M.

אחת הטענות הנפוצות בקרב הכותבים על הסיפון היא שאנחנו לא כותבים מספיק על הדברים הברורים מאליהם – אלה שאנחנו אוהבים ושכבר כל-כך ברור לנו שא.נשים מכירים.ות ושאין צורך בכלל להסביר למה. כך התפספסו להן כל מיני להקות ואלבומים שלא כתבנו עליהם מעולם למרות שהם מאבני היסוד של האהבה שלנו למוזיקה. מייקל סטייפ ו-R.E.M הם לגמרי הדבר הזה בשבילי. בין אם At My Most Beautiful או Drive או Man On The Moon – אין שום ספק שיש להם חלק עצום בפס הקול של החיים שלי. לכן כשסטורר וסניור בחרו ב-Strange Currencies להיות ה-שיר של כרמי בעונה השניה, נפל האסימון שמדובר פה ביוצרים שמבינים אותי, שהם קצת אני ואני קצת הם.

אבל השיר הראשון של R.E.M שהופיע ב׳דוב׳ הוא בכלל Oh My Heart, שיר שלא הכרתי מאלבומם האחרון Collapse Into Now. במובן הזה, שיחקתי לידיהם של סטורר וסניור כי כשהם נשאלו על הבחירה בשיר לא קונבנציונלי ופחות מוכר של הלהקה, סטורר לחלוטין אמר שהיא נועדה לעורר לאלבום הזה יותר מודעות והכרה. גם הבחירה הלא מאוד קונבנציונלית ב-Strange Currencies סיקרנה אותי. זה אחד השירים האהובים עליי (אם לא ה-) של R.E.M, בין היתר בשל המקצב. פתיחת סוגריים קלה: Strange Currencies הוא במקצב של שש שמיניות, כמו Everybody Hurts, והאמת היא שבשל כך הוא לא נכנס לאותו האלבום – לטענת מייקל סטייפ הם היו דומים מדי ולכן Strange Currencies נכנס ל-Monster שיצא שנתיים לאחר מכן. בנוסף, Strange Currencies כבר הופיע בפס קול לא פחות מכובד – של ׳שולחן לחמישה׳, סדרת המופת מסוף המילניום הקודם.

אז רגע, נצא מהסוגריים – למה Strange Currencies הוא ה-שיר של כרמי? אותיר את זה במילותיו של סטורר:

“There’s something about “Strange Currencies” that, at least for me, reminds me of being 16 where anything felt possible and everything felt impossible. Because the lyrics are about failing and trying again. I think everyone has a different interpretation of it, but it definitely feels like the potential of something that’s not going to work out.”

אני נוטה להסכים. באופן כללי, סטורר וסניור מתארים את פס הקול בתור "Cool Dad's Music״ – שירים שהם בתור בני כמעט-ארבעים אוהבים להאזין להם ושהאבות שלהם אולי מתישהו השמיעו להם (היי ג׳נסיס ו-ואן מוריסון). החזרתיות של להקות ושירים בסדרה פועלים לטובתם במובן הזה שיש איזו נימה של אמינות בפס הקול – משהו אמיתי שהגיע מתוך מיקסטייפ של אדם אמיתי. יש בזה המון חן.

—

יש עוד המון פנינים בשני הריאיונות שערך איתם סטיבן היידן ב-UPROXX ואני ממליצה לכם ולכן ללכת ולקרוא את שניהם: ריאיון ראשון, ריאיון שני.