אז למה לשמוע מוזיקה קלאסית? /// מדור חדש של רועי כשר

איגור סטרווינסקי

"היא משעממת, מרדימה, מיושנת, אבסטרקטית מדי וחסרת גרוב"; הטענות האלה עולות כמעט בכל פעם שאני מדבר עם מישהו על מוזיקה קלאסית. אני לא טוען שאלה מחשבות לא לגיטימיות או שגויות, אבל אני גם יודע שהרבה מהן נובעות מחוסר הכרות ומדעות קדומות. אני בטוח ומשוכנע שעם מספיק פתיחות בראש ובלב והנגשה נכונה, כמעט כל חובב מוזיקה יכול לאהוב ולהתחבר למוזיקה קלאסית, למצוא את הפינה שלו בתוך העולם המופלא והגדוש הזה.

יוהאן סבסטיאן באך נולד בשנת 1685, איגור סטרווינסקי נולד בשנת 1882. שניהם מעמודי התווך של המוזיקה הקלאסית, אך האם נכון להכניס אותם תחת אותה מטריה? האם כשמקשיבים ליצירות של שניהם אפשר להגיד שהן דומות אחת לשנייה?
העולם שבו יצר באך היה שונה בתכלית מהעולם שבו יצר סטרווינסקי. המוזיקה יצאה מהכנסייה ומחצרות האצילים ועברה אל אולמות הקונצרטים ואל מעמד הביניים, כלי הנגינה התפתחו והשתנו, והאקלים החברתי-פוליטי-תרבותי השתנה גם הוא והשפיע על המוזיקה עצמה. מהעידון הקונטרפונקטי (קונטרפונקט – כמה קווים מלודיים עצמאיים שזזים במקביל) המאופק של באך, הגענו אל הברוטליות הפגאנית וההרמוניות הצורמות של סטרווינסקי. שני המלחינים הגדולים האלה הם למעשה ענפים באותו העץ שהתפתח, הסתעף והשתנה.

אחד הדברים שאני הכי אוהב במוזיקה הקלאסית הוא האבסטרקטיות. זו מוזיקה אינסטרומנטלית, ברובה ללא תוכן חוץ-מוזיקלי, מוזיקה לשם המוזיקה. ברוב המקרים המוזיקה עצמה לא מספרת לנו סיפור ספציפי עם נרטיב ברור, וגם ביצירות שכן מספרות סיפור המרווח שלנו לפרשנות הרגשית והסיפורית הוא גדול מאוד. כך המוזיקה הקלאסית מאפשרת לנו להתחבר לטווח רגשות גדול יותר וגולמי יותר. אנחנו לא יודעים בדיוק מה בטהובן חשב והרגיש כשהוא הלחין את הסימפוניה השביעית שלו, וזה גם לא מאוד רלוונטי. אנחנו צריכים לקחת את הפלטפורמה האבסטרקטית שבמוזיקה ולצאת לטיול ברגשות ובמחשבות שלנו, ואין נכון ולא נכון. אני רוצה להזמין אתכם למסע – צלילה אל תוך עולם המוזיקה הקלאסית. נדרש רק לב פתוח ואוזניים פתוחות.

מרדף אחר ציפור מרהיבה

אז נתחיל עם אחת היצירות הטובות ביותר לדעתי להיכנס לעולם הזה. היא לא משעממת לרגע, ומובילה אותנו במסע מוזיקלי מפותל ומגוון עם מנגינות ענוגות ומרגשות, קטעים אינטנסיביים ומפתיעים וסיום גרנדיוזי ומרגש. 'ציפור האש' של איגור סטרווינסקי. סטרווינסקי (1882 – 1971) היה מלחין רוסי שנחשב כאחד המלחינים הגדולים והמשפיעים ביותר במאה ה-20. אומרים שבמופע הבכורה של הבלט המפורסם שלו, 'פולחן האביב', התחילה המאה ה-20 במוזיקה הקלאסית. ובאמת, המוזיקה שלו חדשנית ופורצת גבולות שאולי היום נראה לנו שהם לא קיימים, אך בתקופתו הם היו קיימים וקשיחים.

אחת מיצירותיו המפורסמות והאהובה עלי מכולן היא המוזיקה לבלט 'ציפור האש'. היצירה הולחנה בשנת 1910 ובשנת 1919 נערכה לסוויטה (מעין "המיטב" מתוך היצירה השלמה). אני הולך נגד מה שכתבתי לעיל ומספר לכם על יצירה שדווקא יש לה עלילה ודמויות. עם זאת אני חושב שהמוזיקה היא מוזיקה, והסיפור שעל פיו הלחין סטרווינסקי הוא רק הצעה בשבילנו מה לדמיין ולהרגיש כשאנחנו מאזינים לה. יש לנו את החופש להפליג בדמיון ובלב לאן שנרצה.
הסיפור הוא על נסיך צעיר ויפה תואר שרודף אחר ציפור מרהיבה. תוך כדי המרדף הוא נכנס אל גן קסום מלא בעצי פרי, אשר פירותיהם עשויים זהב. הנסיך מצליח לתפוס את הציפור אך רחמיו גורמים לו לשחרר אותה. כהוקרת תודה לנסיך, הציפור מעניקה לו את אחת מנוצותיה ואומרת לו שאם אי פעם יקלע לצרה שינופף בנוצה והיא תבוא לעזרתו. הגן שבו הנסיך נמצא שייך למלך קשצ'יי – מפלצת מרושעת עם חיי נצח. כל נערה שנכנסה אל הגן נכלאה, וכל נער הפך לאבן. הנסיך, שעוד לא היה מודע לסכנה, הסתובב בגן ולפתע הבחין בשלוש-עשרה נערות יפות רוקדות במעגל. הוא מיד התאהב ביפה מכולן.
בדיוק אז הבחין בו המלך ורצה להפוך אותו לאבן. הנסיך נזכר בהבטחה של הציפור ומיד נופף בנוצה, הציפור הגיעה ושרה שיר ערש שהרדים את המלך הרשע. כשהמלך ישן, הציפור סיפרה לנסיך שנשמתה של המפלצת נמצאת בתוך קליפת ביצה ושאם היא תיסדק המלך ימות. הנסיך מצא את הביצה, שובר אותה והמלך מת. הכישוף פג, הנערים המאובנים חזרו לחיים והנערות יצאו לחופשי.
הנסיך כמובן התחתן עם אהובתו והם חיו יחד באושר.

היצירה כתובה לתזמורת סימפונית, הרכב גדול שמכיל עשרות נגנים המחולקים לארבע קבוצות עיקריות: כלי קשת (כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס); כלי נשיפה מעץ (חליל, פיקולו, אבוב, קרן אנגלית, קלרינט ובסון); כלי נשיפה ממתכת (חצוצרה, קרן יער, טרומבון וטובה); כלי הקשה (תופי טימפני, תוף בס, משולש מצילות וקסילופון). ביצירה הזאת הוסיף סטרווינסקי גם פסנתר ונבל לתזמורת, ואולי חלקכם יזהו אותה מהסרט 'פנטזיה 2000'. אורכה של הסוויטה הוא 22 דקות והיא מחולקת לשבעה פרקים:
1. פתיחה
2. ריקודה של ציפור האש
3. ואריאציה
4. ריקוד הנסיכות
5. ריקודו השטני של המלך קשצ'יי
6. שיר ערש
7. פינאלה

אבל כשאתם ניגשים להאזנה הייתי ממליץ לפנות זמן כדי לשמוע את כולה. סטרווינסקי מתווה לנו מסע רגשי שלם, וכדאי לעבור את כולו בשביל לחוות את היצירה במלואה. אני מאוד מקווה שתהנו ותצללו יחד איתי אל העולם המופלא הזה.