אנחנו חיים בתקופה סוערת, ובאופן טבעי במקרים כאלה אנחנו רוצים לחפש מעין תרופה או איזון עם כל מה שקורה. חלקנו מוצאים אותה במוזיקה, חלקנו מוצאים אותה בחיבור לטבע וחלקנו בשניהם. האלבום 'רוחות' של סלומה, אחד האלבומים היפים והמרתקים שיצאו לאחרונה, נוגע בין היתר בחיבור הזה. לכבוד צאתו נפגשתי לשיחה איתה על האלבום שהיא הגדירה כ"תרופה האישית שלי", אלבום שהצליח לגעת בי וגם ברבים אחרים.
'רוחות' מרגיש כמו אלבום אישי מאוד מצד אחד, אבל כזה שכל אחד יכול להתחבר אליו מצד שני. זה מתנגש בעינייך?
"מוזיקה ברמה האישית מאוד עזרה לי לאורך השנים. הרגשתי שגם כמאזינה וגם כיוצרת זה מגיע ממקום מאוד אישי ואז יוצא ועובר החוצה, וזה הקסם בשירים האלה – כל אחד יכול להתחבר מהמקום שלו. משהו מדבר אליי, ואז לשאר הסביבה ולעולם. בהתחלה זה היה אישי ואז ראיתי שזה עזר ליותר אנשים".
'אמא אדמה', השיר הראשון באלבום בעברית, מתחבר לזה. אמונה מוחלטת בטוב.
"נגעתי שם במשהו שקשה לי להסביר במילים, החיבור בין אמא שלי לאמא אדמה, הרוח הגדולה שיצרה אותי והביאה אותי לחיות בעולם הזה. איפה אמא שלי והאדמה ממלאות תפקידים דומים, מחזיקות ותומכות ומכילות אותי. זה גם השיר הראשון שכתבתי, הרגשתי שזאת איזושהי שיחה פנימית שלי עם עצמי, עם אמא שלי ועם האדמה באותה הנשימה. יש לי ביטחון באדמה. בסוף כולנו חוזרים לשם, היא יכולה להיות מאוד מבינה ברמה האנרגטית, מנחמת וסולחת ויוצרת ובו זמנית סופגת אליה את כל הקושי והכאב. זו הקרבה אולי בין אמא לאמא אדמה, היא מכילה אותי על כל גווני ופרצופי וכל מצבי הרוח שלי, לא משנה איך, כי אני הילדה שלה".
בהמשך האלבום יש ממש איקרוס, שירים טקסיים מדרום אמריקה שנחשבים לבעלי סגולות רפואיות. מאיפה הגיע הרעיון, או אפילו היומרה, לכתיבת איקרוס במוזיקה הישראלית?
"האיקרוס הגיעו מתוך טקסים שמאניים שעשיתי בפרו. שירים שמחוברים לרוח של הטבע, זה דבר חי. אפשר לומר שירים לזימון רוח, למטרות הגנה. זה קרה מתוך חיבור שלי עם צמח או חיה, למשל כמו צפרדע בשיר 'קמבו'. זאת צפרדע שיש לה יכולות ריפוי וניקוי חזקות והיא הייתה הכניסה שלי לעולם הטקסי והתחלת הטיפול בעצמי. הייתי במצב נפשי מורכב, חששתי אבל בסוף השתכנעתי וניסיתי, וזה שינה את חיי. אלה בפשטות שירי תודה ואהבה".
תמיד היה לי פחד כלשהו מלעזוב הכל ולעשות את הטיולים האלה, פחדתי להתפלפ. זה השפיע עליך?
"כולנו חיים בתוך ה'פילופ' הזה ברמה מסוימת, בין אם זה פקקים באוטו בלילה, הממשלה כאן, הפלאפונים המשוגעים האלה, לא חסר. כולנו עמוק בתוך זה. לא חוויתי שקט אמיתי אף פעם בחיי עד שהגעתי לפרו, לתוך הג'ונגל, לשהות בטבע פראי וחי, בלי קליטה, רק עם האנשים שסובבים אותי, חיות, מעט אוכל ושתיית מים מהנהר. התבוננות פנימה. משם הגיעו השירים, מתוך השקט והפנאי להתבונן, להתפלל. כמישהי שמחוברת למוזיקה עוד מהבטן זה פשוט קרה והשירים יצאו החוצה".
זה קסם. הצלחת לגרום לי להרגיש כאילו הכדור מסתובב לאט יותר כששמעתי את 'רוחות'. ניסיתם לכוון למשהו ספציפי ברמת ההפקה כדי להגיע לשם?
"אני מאוד מושפעת מעולם החי והטבע. בטוח אפשר לשמוע את זה לדוגמה בקולות של חיות שמלווים את האלבום. אני מרגישה שההפקה פשוט קרתה באופן טבעי ככה. עשיתי קפוארה במשך ארבע-עשרה שנה, ממש מילדות, וגם זה טקס רציני. יש מעגל, משתתפים, מוזיקה מטורפת, רגש, אחריות, אהבה ואחווה וחוויה אנושית חזקה. המוזיקה מאוד טקסית, רפטטיבית. קצת כמו איקרוס פרואניים, עם שירים לאלוהים, לים, לרוחות. לכן גם רציתי שנקליט הכל במשך שבוע לפחות, כדי שנוכל להכנס לטקס הזה, לתהליך היצירה, לשהות בו זמן מה בלי הפרעות ולהעמיק. ושם קרה הקסם לדעתי. השירים מרגישים לי אחים.
'התיקון' הוקלט ב-2022, לפני יותר משנה, השאר הוקלטו בשבוע. קורה משהו מיוחד כשנכנסים פנימה ולשנייה סוגרים את הטלפון, שמים את המכשירים והדאגות בצד וצוללים לתוך מוזיקה. הרגשתי שאנחנו ממש בוראים ומתעדים את הרגע הספציפי הזה בו השירים נשמעים ככה. אני, נמרוד גולדפרב (נימשי) ואפיק דוארי, המפיקים והחברים האהובים שלי, עשינו את האלבום ביחד. כולנו היינו על זה, על הרצון להכניס את הלב והכוונה ונראה לי שזה מורגש".
"תמיד למישהו כואב, תמיד מישהו מבקש עזרה"
אחד הדברים שמשכו אותי באלבום היה כלי ההקשה, ותמיד הרגשתי שהם קצת יותר מחוברים לטבע מכלי נגינה אחרים. בהתחשב בכך שניגנת בהם גם כאן וגם אצל גון, רציתי לדעת אם גם את מרגישה ככה?
"התחברתי לכלי הקשה דרך הקפוארה, זה הפך לסוג של ג'וק בראש שלי. רציתי ועדיין אני רוצה לנגן על כל מה שאפשר, ואני מקישה אצל גון, בהקלטות ובעוד פרויקטים מרגשים. זה מה שאני עושה במקור, הייתי מתופפת הרבה זמן וכל הקטע של השירה, הגיטרה וכתיבת השירים הגיע מתוך החוויה של המשבר והטראומה. זה נפתח לאט לאט לצד הפרקשן. בתקופה הזו נעזרתי מאוד בשירים של אחרים ובסוף הבנתי שיש גבול כלשהו, שזה צריך להגיע ממני.
"אני חושבת שזה פורץ עכשיו כי אנשים חיכו לזה, למזלי. בזכות המקהלה של גון וקצת גם האינטרנט הצלחתי לפרסם התחלות של שירים וראיתי שזה ממש תופס. זה נהיה קטע. במקרה של 'התיקון' הרגשתי שאנשים צריכים את זה עכשיו, כמו שאני הייתי צריכה, או כמו שחיכיתי לשירים של יעל דקלבאום למשל, אחת ההשראות הגדולות שלי. אני מרגישה שעכשיו, עם כל הבלאגן והכאב, קורים כל כך הרבה דברים, עוד לא הספקתי להתאושש מהקורונה, המסע רק ממשיך ומתפתל ותכלס? אין זמן טוב. אין זמן נכון. תמיד למישהו כואב, תמיד מישהו מבקש ותמיד מישהו צריך. אנשים כותבים לי שזה הגיע בדיוק ברגע הנכון, אבל ככה זה. מחרתיים זה יגיע למישהו וזה יהיה הרגע הנכון בשבילו. אני בימים קשים, אבל בתוך הקושי הרגשתי שאני חייבת להוציא את זה כי גם אני צריכה להאחז במשהו".
זה אולי הקסם של המוזיקה, להחזיק במשהו שהאדמה רועדת מתחתיו. גם במקרה של 'התיקון', שזה שיר שמישהו אחר כתב. זה השפיע על ההחלטה להוציא אותו כסינגל הראשון?
״גון נתן לי 'מתנה', כמו ב'לב נשבר' עם איל רן או 'עלי עלי' בשיתוף רועי איטון, מהאלבום הראשון שלו. יש בו הרבה נתינה ומחשבה שהשירים הם לנצח, הרבה מעבר למקום האישי והניכוס של השירים לעצמנו. הוא כתב את השיר, נדמה לי, מתוך הסתכלות עליי ועל התהליך שלי והחוויות שלנו יחד. הייתי בשלב כאוב ומכונס, ובעבודה פנימית יסודית ועמוקה, הרבה לפני ששרתי את זה החוצה, שרתי את זה לעצמי בבית. לקח זמן עד שבכלל הבנתי את הכול. הצטרפתי למקהלה של גון שמונה חודשים לפני ש'התיקון' יצא, אולי פחות, והייתי בשלב מאוד התחלתי בתהליך הריפוי שלי, אחרי טראומה. בכל תהליך צריך לנבור פנימה, להסתכל על המראה הפנימית, על מה שלא בא להסתכל, ומתוך כך לנקות מה שנרקב בפנים כדי שייכנסו דברים חדשים. ראיתי מהרגע הראשון איך השיר הזה מרפא. פעם זמרות גדולות היו שרות שירים של אחרים בגאון ובי זה נוגע. אם גון היה שר את 'התיקון' זה לא היה אותו דבר. אני מתייחסת לגרון שלי ככלי מוזיקלי, ולכן לא הייתה לי מחשבה על 'מה זה אומר עליי' או משהו בסגנון. אני במקרה הכלי שמעביר את המוזיקה, באופן פשוט".
"משחקת עם הקלפים שלי באהבה ואמונה"
'התיקון' הוא גם השיר האחרון באלבום בעברית לפני שני איקרוס. אני מניח שחשבתם לא מעט על סדר השירים לפני שהאלבום יצא.
"האלבום מתחיל בשריקה, השריקה שאיתה נפתחו כל הטקסים שעשיתי. יש לה תפקיד חשוב מבחינתי, איזשהו חותם ששמים על ההתחלה, בתור הגנה, אז ביקשתי מאביטו, השמאן שאיתו עשיתי את המסע בפרו, שישרוק. ואז השירים של תחילת הטקס, 'אמא אדמה' ו'כי אתה עמדי', הרגעים הקשים והלוחצים של ההתחלה. מיד לאחר מכן מגיע שיר לקמבו וגם לו יש תפקיד. בטקס קמבו יכולות להיות תגובות פיזיות אינטנסיביות ולא נעימות, שאחריהן מגיעה הקלה. אצלי למרות הקושי, הקמבו נתן שמחה ותחושת ניקיון שלא הכרתי לפני, ורציתי לשים אותו שם כי איקרו בשלב הזה של הטקס הוא עדיין אינטנסיבי, יש הרבה מלל שעוזר למוח לא להתקע על כל מיני דברים וסרטים, אלא נותן הזדמנות להתרכז ולהיאחז בשירה, מילה אחר מילה. זה שיר שמח ומקליל, לדעתי. אחריו נכנס 'שיכנס אור', שיר שהוא בעצם תפילה פנימית עמוקה, שהתחילה להכתב כשאבי היה חולה, והפך לתפילה משפחתית, אמיתית, שיכנס אור כבר אינשאללה. כאן הרגשתי שנכנסת אולי סוג של אתנחתא, קשה להסביר. זה שיר מאוד אישי שבא ממקום כאוב ומתוסכל שמתפלל שמאחורי כל הקושי יש זהב ויש עוד על מה לחלום. אז מגיע 'חמסה'. במקור זה היה שיר מחובר, אבל הם התפצלו באופן טבעי לשני שירים נפרדים, החותמת לזה שנכנס אור. אין ברירה אלא לשים חמסה על כל הטוב כבר עכשיו, בדירה הקטנה עם הצמחים והאוטו הקטן שלי. אחרי 'חמסה' הרגשתי שיש מקום לצלילה שב'תיקון'. ולסיום מיקמתי שני איקרוס בספרדית. ב-Sirienita אני מארחת את אביטו, חבר, מורה ושמאן שעשיתי איתו את הדיאטה בפרו. המוזיקה שלו מדהימה, הוא שר רק איקרוס וספציפית שר רק בטקסים. זה שהוא נענה לבקשה זה מדהים".
קשה לי לדמיין את זה, שמאן באולפן הקלטות. איך הבאתם אותו?
"הוא גר בארץ ובפורטוגל, חצי חצי, ומעביר טקסים בפורטוגל ופרו. במקרה בזמן ההקלטות יצא שהוא היה בארץ והקלטנו אותו. ביקשתי ממנו לבוא, לא ידעתי אם הוא בכלל יוכל לשיר, בסביבה כזו עם מיקרופון והכל. בסופו של דבר פשוט שרנו ביחד והיה מדהים, מה שעשינו כאן דומה למה שעשינו בפרו. השיר האחרון באלבום הוא איקרו לצמח אהוב ויקר ללבי, איקרו שמבחינתי חותם את הטקס באווירת חלום. אני מאוד מושפעת ממוזיקה לועזית, גדלתי על מוזיקה בפורטוגזית וספרדית. מרסדס סוסה, סזריה אבורה וזמרות נוספות ששרות בשפות שלא הכרתי, יש משהו במקום הזה שבו את לא מבין מה נאמר, יש פשוט מוזיקה יפה באוזניים וזה מאוד משחרר. בלי להבין, הייתי נכנסת לאיזשהו טראנס, אגב, כמו במוזיקה של קפוארה".
איך לוקחים את הסאונד של הג'ונגל למקומות כמו הלבונטין או התדר, מקומות שהם הרבה יותר סינתטיים?
"אני מאמינה שהמוזיקה שלי יכולה לעבוד בכל מקום, וזה עבד גם בבארבי. שאלתי את גון לפני אחת ההופעות, בחוסר בטחון, אם זה יכול לעבוד פה, והוא אמר שכן ושרק צריך להאמין וככה זה קורה. כששרים בכוונה הנכונה זה תמיד יגיע למישהו ויגע במישהו, גם אם זו מוזיקה אחרת. אני מנסה להגיע לעצמי ובו זמנית להגיע לכולם, ומנסה לא להגביל את עצמי, לפני שכתבתי שירים לא ידעתי שאני יכולה בכלל לכתוב והנה זה קרה באופן טבעי".
איך את חושבת שהאלבום, סוג של מדריך להתמודדות עם התקף חרדה, ישפיע עלייך, עליי ועל כל מי ששומע אותו בעוד שנתיים או שלוש מהיום?
"אני יודעת על עצמי שהרבה פעמים אני צריכה את התזכורות האלה. להוציא את האלבום הזה הייתה חוויה קשה, עם ובלי קשר לריליס עצמו. פשוט כי אני בת אדם שחיה פה. גם אני שוכחת לפעמים שהיקום לטובתי, שהאדמה שומרת אותי, שאמא ואבא שלי אוהבים אותי ושכולם בריאים, תודה לאל. לכן החלטתי לעשות דיאטה שמאנית בג'ונגל. כדי להזכר שנייה שיש לי מקום לנשום, שיש עלי חמסה ענקית כי החלטתי שהיא שם, שאני מחוברת לאדמה, שהטבע יודע הכי טוב, שאני יכולה להתגבר על כל מה שקרה לי, וששירים הם הדבר הכי טוב בעולם והם יכולים לרפא כאבים קשים שנדמה שלא יחלפו. השיחה עם אמא אדמה הייתה שיחה אמיתית. היא אמרה לי לבטוח בה ושאני איתה, זה ממש רגע ספציפי שחוויתי בפגישה הראשונה. אני צריכה את התזכורות האלה ושרה לעצמי בבית, אם זה לא יעבוד בבית זה לא יעבוד על אף אחד אחר".
COMMENTS