"אל תקראו לו אבא של"- עומר אסייס מציין 68 שנים להולדתו של טים באקלי

10997833_10153042787254029_1959554320_o

אחד התארים הכי נוראים לסחוב על גבך בעולם המוזיקה הוא "הבן של", תואר שנושא עימו מטען בלתי ניתן למדידה של ציפיות, ביקורות ומתח בלתי פוסק לנסות ולהצדיק את המעמד המחייב.
כיאה לילד שגדל על MTV, כאשר גיליתי שטים באקלי, אשר נולד היום לפני 68 שנים בדיוק, בנוסף להיותו אבא לג'ף באקלי הוא גם מוזיקאי, תהיתי לעצמי באיזו גנטיקה מוזיקלית בורך ג'ף, שהובילה אותו ליצור אלבום מושלם כמו "Grace"?
המוזיקה של טים באקלי היא חתיכת תשובה מצוינת ומורכבת לשאלה הזו.

כל כך הרבה ניגוד יש בין החזות החייכנית, המתולתלת והסטנדרטית לכאורה של באקלי, לבין העובדה שלאורך כל הקריירה שלו הלך על מעין צוק דמיוני, בדרך לחפש מחוזות מוזיקליים חדשים ולעשות הכל בדרך הלא הרגילה.
כבר באלבום הבכורה שלו "Tim Buckley", אפשר היה לשמוע שלא מדובר בעוד סינגר – סונגרייטר רגיל. השירה שלו היתה תיאטרלית ונוגה בו זמנית, עולה לגבהים וצונחת חזרה, מקשטת את הלהקה בדיוק מושלם.
ניסיתי במשך דקות ארוכות לכתוב לאיזה ז'אנר נופל האלבום הזה אבל באמת שלא הצלחתי, יש פה פולק, רוק, קצת פסיכדליה אבל יותר מהכל זה פשוט אלבום מעולה.

באלבום "Happy Sad" המשיך באקלי את מסעו המוזיקלי והתחיל להכניס לתיק הדרך שלו גם את הג'אז, דבר שהתבטא באורך שירים ממוצע של יותר משמונה דקות, כלים לא שגרתיים כמו ויבראפון ומבנה שירים קצת יותר מורכב. בכך הוא גם איבד חלק מהקהל שלו שהתרגל לדברים הרבה יותר נגישים. באלבומים "Lorca" ו-"Starsailor", הג'אז כבר היה עמוק עמוק בתיק.
אבל לבאקלי ממש לא היה אכפת לאבד קהל בגלל מוזיקה קצת יותר מתוחכמת, ואת הניסויים שלו הוא לא הפסיק לאורך כל הקריירה הקצרה מדי, נוטש ז'אנרים מוזיקלים ומאמץ חדשים.

באקלי הצליח להגיע גם למחוזות הג'אז החופשי ואף לפאנק לאורך 8 השנים בהן הקליט באולפן, מדגים לכולם מהי יצירתיות. מי שישמע את האלבום "Greeting From L.A", אלבום סול-פאנק משובח, לא יאמין שזהו אותו טים מהאלבומים הראשונים.
בשבילי, היום בו סיימתי לשמוע את כל האלבומים שלו היה מלווה בתדהמה, איך אפשר לעבור דרך מוזיקלית כה ארוכה בזמן כה קצר. אבל כנראה שככה זה כשאתה נוסע בהילוך באקלי.

טים באקלי מת בגיל 28. זה קצת אבסורד שצריך לדעת גם מתי למות בעסקי המוזיקה, הרי פחות שנה אחת והוא היה חבר באותו מועדון 27 מפוקפק, זוכה לתהילת עולם ולציור דמותו בגרפיטי לנצח נצחים.
אבל הוא לא. בשבילי הוא היה בהתחלה "האבא של", אך מהר מאוד הבנתי שזהו אחד היוצרים המעניינים, המגוונים ומצויינים ששמעתי, בלי קשר לאיזה סגנון הוא מנגן ושר.

תגובות

וורדפרס: 1
  • comment-avatar
    danit 3 שנים

    כדאי לציין גם את האלבום Goodbye and Hello, הוא אמנם לא שלם כמו Happy Sad אך יש בו כמה פנינים שאי אפשר להבין את באקלי בלעדיהן. אחד האמנים המרגשים ביותר שהכרתי..

  • DISQUS: 0