HomeספיישליםMonday Morning Blues

"כומר ובלוזיסט נכנסו לצוללת"- פרק רביעי בסדרה של תום יוגב "Monday Morning Blues".

כומר ובלוזיסט נכנסו לצוללת – שנה לצאת האלבום "Jukin' in the holy land" של KM Williams.

11002020_10203295091568193_567791041_o

יום סגרירי אופייני של אמצע פברואר בירושלים: השמים קודרים, הרוח מייללת, ואזור התעשיה תלפיות נראה ממבט ראשון נטוש. אבל בעלי חוש ריח מחודד יבחינו בריח של שינוי בין טיפות הגשם: הבלוז, אשר עד עתה הושר רק בארצות הברית ועשה רק גיחה קצרה לתל-אביב, עלה לעיר הקודש.

השבוע לפני שנה יצא לאוויר העולם האלבום "Jukin' in the holy land" – האלבום של ההופעה החיה והמשובחת של הכומר KM Williams בצוללת הצהובה בירושלים. אלו היו ימים מרגשים לאזניים אוהבות בלוז בארץ הקודש: וויליאמס היה הבלוזיסט השני במספר שקפץ לנגן במחוזותינו, והבהיר לכל מי שעדיין היה לו ספק שהבלוז כאן כדי להשאר, ואפילו מוכן להטריח עצמו בפקקים של שער הגיא.

הוא נולד ב-1956 בצפון-מזרח טקסס, ועל פי השמועות למד לנגן בלוז מנגן נודד שחלף ברחובות העיירה בה התגורר, כיאה לאגדת בלוז. מעט מאוד ידוע לנו על השתלשלות חייו, ובעיקר על החיבור המרתק של בלוז עם עבודה בכנסיה – ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד של שורשי המוזיקה השחורה בארה"ב, אם תרצו. בנגינתו הוא מנסה לגשר בין קשיי היומיום של הבלוז, ובין הגאולה שמציעה הכנסיה. ואם לשפוט על פי ההופעה המצוינת, הוא כנראה עלה על משהו.

אחרי הדלתא בלוז האקוסטי והמסורתי של רוברט בלפור, אשר היה המבשר הראשון של שטף הבלוזאים שביקרו בישראל השנים האחרונות, הגיע כל הדרך מטקסס הכומר וויליאמס, כדי להראות לנו שהבלוז הוא בלוז גם כשמוסיפים לו דיסטורשן. הוא מנגן בלוז גולמי, לא מתפשר, לא מתנצל, וכמעט קשה להאמין שבסך הכל מדובר באיש כנסיה ישר שהשתוקק לבקר ב-Holy Land.

ההופעה נפתחת בשני שירים של בלוז חשמלי כבד ומלוכלך: Something On Your Mind ו-Feel Like Hollerin. הוא אמנם מוגדר כטקסס-בלוז, אבל ניכרות בו השפעות חזקות של הדלתא. התיפוף והגיטרה החשמלית מהדקים את שורשי השיר היטב לקרקע ונותנים לו מסגרת קצבית, ועליהם מצטרפות לסירוגין השירה של וויליאמס ומפוחית.

השירים השלישי והרביעי – Going On Down The Tracks ו-One Suitcase Blues הם עדינים יותר, ולפרקים נשמעים ממש כמו דלתא-בלוז ישן וטוב. אין ספק, כוחו של וויליאמס עומד לו גם כשהדיסטורשן מפנה את הבמה לסאונד הנקי יותר של הגיטרה. בהופעה הוא מנגן לסירוגין בגיטרה ובדידלי-בו: היום, כשאנחנו למודי הופעות בלוז, זה כמובן לא מפתיע אותנו. אבל לחשושים נרגשים עברו בקהל כשקיי אם וויליאמס הרים בפעם הראשונה את אותה קופסת סיגרים-מחוברת למקל של מטאטא.

בשירים הבאים אנחנו כבר חוזרים ללכלוך, לאותה מונוטוניות חשמלית מהודקת, מהפנטת, שמאפיינת כל כך את הבלוז של וויליאמס. השיר השמיני הוא ביצוע חזק ומפתיע לשיר Poor Boy Long Way From Home, שבעיקר גורם לחשוב שהילד המסכן, הרחוק מביתו, הוא לא פראייר בכלל, ויכול להסתדר לא רע גם כשהוא רחוק מהבית. רצף השירים הבאים הם קצביים וכיפיים, ומגיעים לשיא בשיר האחרון, "Israel Boogie", לקול מצהלות הקהל האוהד (והרוקד). הרבה בלוזאים עברו מאז במחוזותינו, חלקם אפילו עלו לירושלים ורבים מהם, כך נקווה, עודם לפנינו. אבל היה איזה קסם ראשוני בהופעה הזו, מתובל באסירות תודה ירושלמית על כך שהנה, אנחנו על המפה של הבלוז, אשר לא במהרה ישכח.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 1