אינטימיות ממלכתית /// שחר רודריג בשיחה על פרויקט ׳אור ראשון׳ עם רועי ריק ובן קירשנבאום

נטע ברזילי. צילום: אפי יוספי

הפעם הקודמת שרועי ריק ואני נפגשנו הייתה לרגל צאתו של ׳הגל השני׳, פרויקט שנוצר בעקבות קפאון הקורונה. גם הפעם המפגש שלנו נבע מטראומה, הפעם לאומית. רועי הזמין לריאיון הזה גם את בן קירשנבאום, ונפגשנו לדבר על פרויקט ׳אור ראשון׳ שהתגבש במהירות שיא בשיתוף פעולה עם עמותת ׳לתת׳. העיקרון האמנותי המנחה: ריפוי.

לפני שמתחילים, הנה הלינק לתרומות ל'מאגר הריפוי המוזיקלי' דרך אתר לתת.

ספרו לי קצת על ׳אור ראשון׳.
רועי: ״בן ואני הכרנו לראשונה כי יוגי (יוגב גלוסמן. ש.ר.) שידך בינינו. עבדנו ביחד על קליפ של יוגי מהאלבום we can be friends שיצא לפני מספר חודשים. בן מצלם את כל עולם המוזיקה, יש לו חברת הפקה שנקראת Eyechant. נהיינו חברים טובים ובתחילת המלחמה, אחרי שבוע וחצי…״
בן: ״אני הייתי בכלל בדרך לפילאטיס ושקד גורבט שמנהל את Eyechant התקשר ואמר לי ׳שמע, קשה לי, משעמם לי נמאס לי. בוא נעשה איזה משהו, סשן, נביא כמה חברים'. קבענו להיפגש בבית של בבי (אדיר בניסטי – המפיק הראשי של ׳אור ראשון׳. ש.ר.). כבר בהתחלה חשבנו שזה רעיון מעולה, לחבר עמותה ולעשות את זה הכי גדול שאנחנו יכולים. זו שעת כושר כי כמו שאנחנו לא עושים כלום, לכולם קשה, וכולם לא עושים כלום. הרגשנו שאנחנו צריכים את זה יותר מש׳זה׳ צריך אותנו״.
רועי: ״יום למחרת עשינו קפה ארבעתנו. האמת היא שניסיתי להניא אותם מלעשות משהו מוזיקלי, אבל תוך שבוע ויומיים כבר היינו בסטודיו. בעולמות של צילום של מוזיקה, חיה לא חיה, ההפקה הזו – להרים אותה תוך שבוע – זה באמת הדבר הכי פסיכוטי שנתקלתי בו בחיי. אני לא מגזים, היו יותר ממאה אנשים מעורבים, הכול בהתנדבות מלאה. תוך שבוע הוקמו שני ימי צילום מרחיקי לכת מבחינת הציוד, אנשי צוות וגם להביא את האמנים תוך שבוע זה מורכב. אלה אמנים שצריך לשכנע אותם, גם לראות שזה מסתדר ושיש תכנית אמנותית רחבה וגם אפיל״.

איך הבאתם את הליינאפ הזה? מנטע ברזילי לשי צברי לאלון ומקס אולארצ׳יק.
רועי: ״הגו טו הטבעי היה אינדי עצמאי, אבל כן רצינו שתהיה לפרויקט תהודה. רצינו שהכול יתערבב בהכול.״
בן: ״הליינאפ שהתגבש הוא בסופו של דבר אנשים שנמצאים באנשי הקשר שלנו״.
רועי: ״יש הרבה יוזמות, כולם רוצים לעשות משהו. האמת שבשבועות הראשונים אמנים היו או בשוק טוטאלי או בהתרוצצות רבתי. ניקח נגיד את שי צברי ומאיה בלזיצמן – כל יום בחודש אוקטובר הם תיזזו מלוויה ללנגן למפונים ללוויה. הם היו מקוננים לאומיים כאלה״.
בן: ״גם אמדורסקי. הרבה מהאנשים שדיברנו איתם״.
רועי: ״בהיבט הזה, המון דברים קורים וזה קשה. ׳מה עכשיו… אין לי כוח לעוד משהו׳. היינו צריכים לשכנע ולהגיד: ׳שמעו, סמכו עלינו שזה יהיה משהו אחר׳״.

רועי, אתה חושב ש׳הגל השני׳ בעצם יצר לך ׳שם׳? יש לו תפקיד ברזומה שלך שהשפיע על ׳אור ראשון׳?
רועי: ״כל מי שהשתתף בפרויקט הכיר אחד מארבעתנו. הם ידעו שאם אומרים ׳תבואו׳ אז כנראה שיהיה משהו שווה. יש הרבה אמנים שבזמנו לא יכלו, ופתאום פונים אלינו בשאלה מתי סבב ב׳. תכלס, פשוט ניסינו לעשות משהו טוב. רצינו לחשוב לאן מנתבים את זה ועם איזה ארגון״.
בן: "היה מאוד ברור שרוצים לעשות משהו עם עמותה. לא רצינו מסר פוליטי. לא רצינו מסר מיליטריסטי. רצינו מסר מכליל שעוסק בעזרה. משהו עם מינימום חיכוך״.
רועי: ״משהו ברוח התקופה״.
בן: ״אני איש של חיכוך בגדול״.
רועי: ״זה מעניין כי אני אנחנו שונים בקטע הזה: אני לא איש של חיכוך אבל פוליטית כן מאוד מתחכך, ואתה הפוך. אבל בניגוד לגל השני, שהיה תגובה יצירתית קודם כל כלפי האמנים ולעזור להם… פה הכיוון היה מלכתחילה, גם לעשות טוב לאמנים כמובן, אבל מה יעשה לנו טוב כאנשים. ראית מה מתי כספי עשה? הוא הוציא שלושה שירים עם אקוסטיקה של חדר מדרגות וזה היה הדבר הכי מרגש בעולם וזה מה שקרה עם כל האמנים בהתחלה. אמנים ניגנו בלי הגברה, בלי הפאסון של במה, וזה משהו שמאוד היה לנו חשוב גם בתוך הפרויקט עצמו״.

זה קצת דבר והיפוכו לעשות משהו ״ביג״ אבל גם לעשות אותו בשביל עצמכם, לא?
רועי: ״אנחנו למודי פרויקטים. אם אתה עומד לעשות משהו בהתנדבות כמה חודשים, כי ברור לכולנו שזה ייקח זמן עד שדברים יחזרו, אתה רוצה שזה ידגדג אותך. וגם נראה לי שרצינו ליצור סיטואציה שהיא אינטימית אמיתית אבל שהמסביב יהיה ממלכתי״.
בן: ״אני לא חושב אגב שזה דבר והיפוכו״.

במציאות הנוכחית, איך אמנים בכלל מתפרנסים?
בן: ״זה היה ברור למה נכנסים. יהיו עכשיו חודשים שבהם לא עושים כלום, גם המוזיקאים אבל בעצם כל אנשי התרבות. המוזיקאים הם לא היחידים בפרויקט, הם חלק ממשהו יותר גדול וגם אנחנו בכובע ההפקתי נכנסים לתקופה של חוסר ודאות כלכלית״.
רועי: ״בהיבט הזה, גם היה דיון פנימי למתי עושים את זה. מצד אחד גם עבור אמנים וגם עבור ההתארגנות יותר הגיוני לבשל את הרעיון חודש, לעשות את זה מסודר. מצד שני, גם תחושת הדחיפות וגם ההתגייסות קרתה בגלל שזה היה מאוד מהיר. זה איזון שהלך לכיוון הדחיפות. גם בכובע המוזיקאי וגם בכובע ההפקה של הפרויקט חשבנו לעצמנו: ׳האם זה העיתוי הנכון? האם זה רלוונטי?׳ אבל יום הצילום עצמו היה כל-כך מרומם רוח. רק להיות בעשיה… זה החזיר להמון אנשים צבע לפנים״.
בן: ״אנשים הודו על כל רגע. זו הייתה שעת כושר. חשבנו שהרבה אנשים ישמחו לקחת בזה חלק: האמנים הגדולים דווקא ישמחו כי יש פה הזדמנות לעשות משהו שכסף הוא לא חסם בו. העניין הזה של כסף הרבה פעמים דווקא מגביל״.

איך המצב ישפיע על התעשיה לדעתכם? עוד לא התאוששנו מנפילת הקורונה, ועכשיו מלחמה.
רועי: ״תראי, בקורונה החזרה לחיים הייתה הרבה יותר איטית אבל השינוי שזה גרם בחברה הוא פחות ממה שהמלחמה תיצור. אחרי הקורונה הייתה חצי שנה שאמנים בכלל לא דיברו על עבודה ועשייה, אבל כבר עכשיו אני רואה שאנשים מהצד המוזיקלי מתחילים לעבוד. אני חושב שמשהו השתנה טקטונית. ואלא אם המלחמה תסלים בצורה שאנחנו לא יכולים לצפות, זה מאוד ישליך על מוזיקה עצמאית ודי יגמור אותה״.
בן: ״ממש קלין סלייט, דף חלק״.

בדיוק קראתי כתבה שממש עצבנה אותי, על המוזיקה שיצאה בעקבות המלחמה. בחרו לכתוב רק על המוזיקה הלוחמנית והכעוסה, זו שגם אחר כך לוקחים ומשתמשים בה כנשק נגד ישראל.
רועי: ״אנחנו ממש בין הפטיש לשטן. השירים האלה יוצאים, אלה שאומרים פצצת אטום ונכבה. אז לצפות מהעולם לא לצטט את זה ולהבין את הקונטקסט שיש איזה פרויקט שצולם בפלורנטין שאומר אחרת… אני חושב שבשנים עברו הייתי מסתכל על זה עם כעס וביקורת זועמת על המקום שאני חי בו. עדיין יש בי סוג של ביקורת, אבל אני גם מבין את ההלם. ואני בעיקר עצוב כי תגובה לוחמנית או קיטשית היא מאוד רחוקה ממני מוזיקלית. מהמקום הזה ניסינו לשמור על… כן, ניקח את זה ל׳מיינסטרים׳, במרכאות. רצינו למצוא בתוך הדבר הזה, כמו שבן אמר, מקום לא פוליטי ולא מלחמתי אלא מקום מרפא, שיתחיל עם איזושהי שפיות״.
בן: ״ריפוי זו התמה״.

נראה שהושקעה הרבה מחשבה בריפוי הזה, ספרו לי על בחירות השירים ועל הסט, איך זה בא לידי ביטוי בחזון האמנותי.
רועי: ״אני אגיד לפני זה: בגלל שהכול קרה תוך שבוע וזו הייתה אופרציה מאוד גדולה, מצאתי את עצמי עובד לתוך הלילה באזורים שלי – ניהול אמנותי, חזוני, טקסטים, קומוניקטים. לא היה לי מושג מה הולך להיות בסט. היו איזה 17 קבוצות ווטסאפ ובכל זאת הגעתי לסט בלי לדעת מה יהיה בו. ואז כשהגעתי אמרתי ׳וואו!׳, קלטתי שבעצם בן היה בדיוק כמוני רק באזורים שלו – שלכל שיר יהיה את הטאצ׳ והזווית שלו מבחינת התפאורה והצילום. הייתי בהלם!״
בן: ״עבדנו עם אור עדני כארט דיירקטור. הפגישה הראשונה שלנו הייתה ביום ראשון בערב, ההקמות לסט כבר היו ברביעי והצילומים ביום חמישי. זה מטורף! בראשון דיברנו על מילים, על תחושות. לא על דברים מוחשיים. היא לקחה את כל האסוציאציות האלה, לקחה לילה לחשוב. שלחה איזו תמונה ששקד ואני מאוד אהבנו – חדר בז׳ בצבע חול. אמרתי לה שאני רוצה שתהיה לזה תחושה של מרחב. שתהיה תחושה שזה מוקלט באמצע כלום. מהר שרטטתי סקיצה בפוטושופ של רצפה ותקרה עם חור. כולם אהבו את זה. זמיר, הצלם, הציע שכן נחזיר את הקירות בצורה כזו שהם מפורקים לצדדים כדי שהצילום יהיה מעניין יותר, שהעין תוכל להתרענן אם מצלמים מזוויות שונות ושזה יישאר דינמי. דינמיות בכלל זה שם המשחק, בצילום מוזיקה חיה. דיברנו גם על צבעים, נגיד אדום ממש לא!״

אבל היו ורדים על הסט של השיר הראשון, בביצוע נטע ברזילי.
בן: ״היה על זה דיון… את לא מאמינה. רק אצל נטע היה צבע כזה עז, כי הוא גם התאים לקונספט של השיר שלה וגם כי הלכנו לפאתוס גדול. אצלה פשוט היה גדול ודרמטי, עם נקודה אדומה בתוך הסט. גם בסטיילינג: רק לנטע הסכמנו שהסטיילינג יהיה שחור, במסגרת האבל והדרמה״.
רועי: ״זה גם היה השיר הראשון, וזה היה שיר לבחירתם״.
פה המקום גם להזכיר שהשיר שנטע מבצעת, ׳נערי שובה אליי׳, מבוצע יחד עם מספר מתופפים, אחד מהם אחיו של יותם חיים שהיה חטוף בעזה, ונהרג לאחר 70 יום בשבי, מאש כוחותינו.

בן: ״היה כל-כך הרבה עומק בסט ואני אפילו לא זוכר את כל ההתלבטויות. בשיחה ההיא, הראשונית, רצינו שזה יהיה אבסטרקטי ולא יגיד משהו חזק. שזה יעורר תחושה ולא יגיד בדיוק מה היא. לא רצינו שזה ילחץ על אף טראומה. היו רעיונות מאוד טריגריים וכל מה שהיה לו ריח של טריגר ישר פסלנו״.
טוב, היום הכול טריגרי מאוד.
בן: ״חשבנו הרבה גם על איך להגיש את זה בצורה שמייצרת אוירה נקייה וקלילה שתאפשר ריפוי, אז גם בתאורה לא רצינו קונטרסטים ודרמה. ניסינו להוריד את מפלס הדרמה בגלל שגם ככה זו סיטואציה דרמטית״.
רועי: ״הדרמה היא בקונטקסט.״
בן: ״בחרנו שכל המצלמות יהיו מאופקות ומוחזקות בשביל לתת כבוד לרגע. זמיר, הצלם, אמר לי משהו שממש אהבתי: ׳זה כמו שעומדים בצפירה, ככה המצלמות צריכות להיות׳. לתת כבוד לרגע הזה ולתת לו לקרות בלי שנלחץ עליו״.

העובדה שהצלחתם לעשות את זה מאוד נקי, היא מאוד מרשימה.
רועי: ״בהיבט הזה, יש משהו מדהים שכל מחלקה Delivered, והביאה את זה במדויק ולאו דווקא מתוך מחשבה אלא מתוך אינטואיציה. גם ׳אור ראשון׳ – זה לא שבאנו עם שם. הפרויקט התחיל הפוך, קודם חשבנו איך לגרום לו לקרות: צלמים, ציוד, הקמה. רק אז יצקנו תוכן וקראנו לזה בשם וחיברנו לעמותה הנכונה. בדרך כלל זה מתחיל הפוך. התחבטנו הרבה תוך כדי השבוע על השם של הפרויקט. פתאום ׳אור ראשון׳ הגיע, כמו החור שהאור מגיע דרכו, מלמעלה. היה בזה משהו מאוד נכון״.
בן: ״משהו לגבי השם ובחירות השירים: רצינו שזה יהיה עברי – תחושה עברית וקצת ארכאי. כמו רדיו ישן עברי. להתחבר לדבר המקומי. אחד מהעקרונות שלנו בפרויקט היה העברית, ועודדנו את האמנים לנסות לקחת שיר ישן ולבצע עבורו אינטרפרטציה שלהם, או לשאוב השראה מעברית ישנה״.
רועי: ״גם אמדורסקי לקח שיר שלו מ׳מנועים שקטים׳ שממש מתאים למופע של החלונות הגבוהים עם יעל קראוס. מצד אחד נתנו הנחיה, אבל בגלל שזה כולה שבוע – האמנים היו צריכים לעשות משהו בקומפורט זון שלהם״.

למה בעצם בחרתם לפתוח דווקא בשיר שהוא ה״חריג״ מבחינת הדרמה והעוצמות שבו?
רועי: ״על פניו היינו בוחרים שהשיר של נטע יהיה הפיק של הפרויקט״.
בן: ״נטע זה השוק וההלם של ההתחלה וזה הולך וזז עם ׳מעין׳ של יוגי, והאולארצ׳יקים עם ׳נערה במשקפיים׳ ועושה תנועה מאוד יפה בעיניי״.
רועי: ״כמו מה שקורה עכשיו עם החברה, צריך לפתח את פלטת הרגשות״.

האם יש מחשבה לשחרר את הפרויקט בסטרימינג?
רועי: ״כן, גם על זה התבחבשנו. כשנשחרר את השיר האחרון, ׳אור ראשון׳ יצא כקומפילציה בסטרימינג".
בן: ״לכו תראו את זה ביוטיוב!״
רועי: ״אנשים חווים את זה דרך הצמצום של המסך הקטן ולא כפי שהתכוונו – השיר המלא עם הקליפ והכל. אני מבין את זה, I get with the program כי ככה אנשים צורכים דברים אבל זה מוציא מהדבר עצמו. אני גם לא חושש מזה. אני מרגיש שאנחנו נאבקים ולא מסכימים לקבל את זה – למרות שאנחנו משחקים את המשחק״.

בדיוק באותה שניה, שניהם מקבלים באחת מקבוצות הווטסאפ הודעה שהשיר של אמדורסקי, ׳כוכב׳ (כן כן, שבוצע גם על ידי אביתר בנאי לאחרונה), עולה לפרימיירה ביוטיוב.

מרגש אתכם לראות את זה עולה ליוטיוב ומשודר עכשיו בלייב?
בן: ״בכלליות, אני לא בנאדם שמתרגש. ביום הצילומים כולם בכו מאחורי המוניטור כשנטע שרה את ׳שובה אליי׳. היו כמה טייקים ובכל טייק – כולם בוכים מאחורי המוניטורים. ימי הצילום עצמם היו מאוד מרגשים, אבל עכשיו כשזה כבר בחוץ, זה פחות מרגש אותי״.
רועי: ״בהקשר הזה של הפרנסה וזה שהעולם שלנו הולך להיות אחרת בשנה הקרובה, יש משהו בפשוט לעשות. לא איך שזה יוצא, אלא העשייה עצמה היא שמרגשת, וזו אולי נקודה אופטימית. זו לא רק נחמה. היא חלק מהספקטרום: אבל וכעס ועצב וגם שמחה שהיא לא נחמה אלא פשוט אסקפיזם״.

כל שירי הפרויקט במקום אחד