Homeאלבומים חדשים

מוזיקה אנטי טיקטוק /// יובל קראפט על האלבום Silver Haze של ההרכב SQÜRL

כמו פסקול לסרט שוליים שעוד לא נוצר, האלבום החדש של SQÜRL, ההרכב של הבמאי ג'ים ג'רמוש, דורש האזנה קרובה והתמסרות

עטיפת האלבום

בתעשיית המוזיקה העולמית של השנים האחרונות יש חוק לא כתוב: שיר טוב צריך להתחיל אחרי אינטרו של לא יותר משמונה שניות (קיימים גם מחקרים המבוססים על העיקרון הזה, תבדקו אותי), יותר מזה ואיבדת את המאזין. ובכלל, בעידן שבו חברות הסטרימינג הגדולות כמו ספוטיפיי משלמות לאמנים שלהן פר האזנה (וגם זה בהנחה שהמאזין מקשיב לשיר למשך שלושים שניות לפחות), נדמה שעל מנת למשוך קהל סף הגירוי של היצירה צריך להיות נמוך במיוחד, ושתגיע לפואנטה כמה שיותר מהר.

בעקבות כך אלבומים כמו Silver Haze שלSQÜRL, ההרכב של במאי הקולנוע ג'ים ג'רמוש והמתופף קרטר לוגן, ממצבים עצמם כריליסים המרעננים של 2023. הקטעים באלבום ארוכים, מינימליסטיים, אינסטרומנטליים ברובם וממש לא מתחנפים לאוזן של המאזין הממוצע, והם מהווים מעין אנטיתזה לרעיון תרבות האינסטנט. ג'רמוש, מחשובי הבמאים בקולנוע העצמאי האמריקאי משנות ה-80 ועד היום, הוא גם מוזיקאי לא רע בכלל. ההרכב הנפלא שלו SQÜRL הלחין עד כה פסקולים לסרטיו, למשל 'רק האוהבים שורדים' המופתי ו-'גבולות השליטה' (תחת השם הקודם של ההרכב Bad Rabbit).
Silver Haze הוא האלבום הראשון של ההרכב שלא מתפקד כפסקול לסרט, אך הוא לחלוטין מרגיש כמו פסקול למציאות העכשווית של יוצרים כמו ג'רמוש. הסרטים שלו מאופיינים בקצב איטי, דיאלוגים מהורהרים וקווי עלילה עשירים בסאבטקסט. ובהתאמה הקו המוזיקלי של SQÜRL מתאפיין במקצבי תופים איטיים ועגמומיים ועליהם גיטרות מהדהדות עמוסות בדיסטורשן, שמנגנות ריפים מונוטוניים ומהפנטים מעולמות הפוסט רוק, ה-Drone והאמביינט. בקיצור, כל מה שדורש מהמאזין התמסרות וסבלנות, שנראה שכבר אין מספיק ממנה בעיקר בקרב קהלים צעירים יותר (שכוללים גם את כותב שורות אלה, בן העשרים).

מהבחינה הזו, שחרור של אלבום כזה בעת הנוכחית הוא אמירה של ממש. ב-The End of the World, הקטע השני באלבום, מבצע ג'רמוש קטע ספוקן וורד ובו הוא מתאר איש מבוגר הצופה מהצד על חבורת בני נוער המתפרעים בכיכר העיר ופורקים כל עול, על רקע הערב האחרון בכדור הארץ לפני סוף העולם. גיטרות רועמות ותופים רועשים, רפטטיביים וחסרי תכלית מבשרים חזון אפוקליפטי, נבואת זעם שהיא גם מטאפורה מושלמת למצבו של ג'רמוש כיוצר, שצופה בדורות המתחלפים ובעולם המשתנה לנגד עיניו. לצד קטעים אינטנסיביים כמו זה, יש באלבום גם קטעים נוגים, מלודיים ואמביינטים כמו Garden of Glass Flowers. יש בו גם שלל הופעות אורח נהדרות, דוגמת מוזיקאית האינדי Anika בדואט המרגש She Don't Wanna Talk About it, ולא אחרת משרלוט גינסבורג בקטע היפהפה John Ashbery Takes a Walk. הקטע הזה כולו מחווה למשורר ג'ון אשברי, וגינסבורג מדקלמת בו פואמה של אשברי על רקע סינתיסייזרים דקים ושמיימיים, שמוסיפים עוד גוון מעניין לאלבום.

Silver Haze הוא בעיניי אלבום חשוב וייחודי בנוף המוזיקלי הנוכחי. אלבום שדורש מהמאזין התמסרות והאזנה אקטיבית, פרקטיקות שכבר נתפסות כמיושנות לאור הטרנדים התרבותיים והמוזיקליים של השנים האחרונות. חובבי ג'רמוש ייהנו ממנו ומעריצי פוסט-רוק ואינדסטריאל דוגמת מוגוואי או Swans יגמעו אותו בהנאה רבה. לטעמי, בעידן שבו הסטנדרט הוא לקבל הוּקים קליטים בפחות מעשר שניות, טוב שיש גם מי שמעז לטלטל את הסירה מהשוליים. מי יודע, אולי אם מישהו יערוך גרסה של האלבום במהירות כפולה, הוא עוד יתפוס בטיקטוק.

COMMENTS

WORDPRESS: 1
  • comment-avatar
    החיפאית 10 חודשים ago

    וואו איזו כתבה מדהימה. כתוב נהדר ומעניין ממש איזה אלוף היובל הזה

DISQUS: 0