מעבר לז'אנר /// מומי מאיגה ומייקל מאיו בריאיונות לקראת פסטיבל הג'אז של ירושלים

מומי מאיגה. צילום: Gemma Martz

לקראת פסטיבל הג'אז של ירושלים' 2023 שיתרחש השבוע בין בין ה-27.29.6, ישבתי לשיחות עם שני מוזיקאים צעירים ומבטיחים, שהוציאו בין 2022-2021 את אלבומי הבכורה שלהם. מומי מאיגה הוא מוזיקאי סנגלי שחי בספרד ועושה פיוז'ן ייחודי אפריקאי עם נגיעות פלמנקו. מייקל מאיו הוא זמר המשלב ג'אז עם ארנ'בי ויוצר ג'אז עם סאונד מלא גרוב.

בדואט עם הפלמנקו – ריאיון עם נגן הקורה מומי מאיגה

"כמה היא נעימה לאוזן", זה הרושם הראשוני שהמוזיקה של מומי מאיגה הותירה בי. משהו בה ממש מלטף ומתקשר עם המאזינ.ה. אולי כי הצליל של הקורה כל כך דומה לנבל המוכר לנו, ומשתלב היטב עם כלי הנגינה הקלאסיים המערביים שמאיגה משלב במוזיקה שלו. בשיחה איתו גיליתי מוזיקאי עם פתיחות רבה לשיתופי פעולה מכל הסוגים כולל עם מוזיקאים ישראלים, ושדיכוטומיות של מוזיקה מערבית מול מוזיקה אפריקאית אינן רלוונטיות לו.

מומי, אתה מגיע ממשפחה מוזיקלית, בן הדוד שלך Seckou Keita משתתף באלבום שלך בשיר ‘Casamance’ הקרוי על שם חבל הארץ שבו גדלתם בסנגל. ספר קצת על הרקע המוזיקלי שלך.
"נכון, אני בא ממשפחה שדורות רבים מחבריה נגני קורה. אני הדור השבעים וארבעה במשפחתי. קוראים לזה 'ג'אלי' במנדינקה" (או 'גריוט', המונח היותר מוכר במערב. לפי וויקיפדיה, בחברת המאנדה הג'אלי היה היסטוריון, יועץ, בורר, משורר ומספר סיפורים. הוא שימר סיפורים עתיקים ומסורות דרך שירה. צ.פ.) "זה הבסיס שלי ומשם אני מלחין".

זאת אומרת שאתה צריך לעמוד בציפיות שהשם שלך מציב.
"כן, באמת יש לחץ להיות ממש ממש טוב".

כיום אתה חי בספרד, איך הגעת לשם, וכיצד התחברת למוזיקת הפלמנקו?
"ספרד היא המדינה השנייה שביקרתי בה כשביקרתי באירופה. באתי בעקבות הזמנה של המוזיאון למוזיקה בברצלונה, חייתי שם שלושה חודשים בשביל הפרויקט הזה. לאחר מכן חזרתי לסנגל, ואז שוב הוזמנתי לברצלונה מטעם המוזיאון האתנוגרפי. הפעם החלטתי להישאר, אני אוהב את מזג האוויר והאנשים פה. לפלמנקו הגעתי בעקבות חבר שמנגן בגיטרה בסגנון הספרדי, זו הייתה תגלית עבורי של מוזיקה מדהימה".

האם בעקבות החיים בספרד וטורים במקומות שונים נכנסו השפעות מוזיקליות חדשות למוזיקה שלך?
"כן, אני תמיד מנסה לשלב סגנונות, עם ג'אז, פ'אנק ואפרוביט. אני אוהב את ריצארד בונה (מוזיקאי בס מקמרון זוכה פרס גראמי, צ.פ.) הוא האיידול שלי. גם סילביה פרז קרוז שהשתתפה באלבום שלי היא זמרת נהדרת, והזמרת ג'ודית נדרמן. יש גם כמובן את פאקו דה לוסייה, מוזיקאי הפלמנקו הכי גדול.

איך התגובה למוזיקה שלך בספרד? נתקלתי בטהרני פלמנקו, זה הרי כמו דת שם, כאלה שלמשל ביקרו את רוסאליה כי היא משלבת פופ עם פלמנקו.
"התגובות למוזיקה שלי דווקא ממש טובות. נכון, חובבי פלמנקו יכולים להיות מאוד דקדקנים, אבל אני לא מפורסם כמו רוסאליה, אז אני לא מקבל ביקורת כזו".

בשנה שעברה הופעת עם נגני כלי ההקשה אלייש (Aliex) טוביאס ואיתמר דוארי בהפקה Arkho של Feelביית בירושלים. איך הייתה החוויה?
"זו הייתה החוויה הכי יפה שהייתה לי וממש תגלית עבורי, להיפגש עם מוזיקאים מכל העולם ולנגן יחד. ההופעה שלנו התארכה מעל שש שעות, ולמרות שזה היה הרבה זמן רציתי עוד! אני לעולם לא אשכח את זה. אני מצפה גם לחזור ולהופיע שוב במסגרת הזו באוגוסט".

התרשמתי מהקליפים למוזיקה שלך ומהמסר החיובי בהם: לשיר 'Denano' ("תינוק" במנדיקה) שמציג שלושה דורות מציירים יחד, או הקליפ עם הרקדנים והמתופפים של 'Mansani'. מהיכן הגיעו הרעיונות?
"המנהלת שלי סייעה לי לחדד את המחשבות שהיו לי על השירים האלה, ולהגיע לקונספטים שלהם. חשבנו איך אפשר להדגים את הרעיונות בשירים. בשיר הראשון הרעיון היה לדבר על התקווה שבעתיד, ובשני על איך מערבבים בין שני סוגי המוזיקה, המוזיקה הסנגלית והפלמנקו הספרדי. רצינו להמחיש חזותית את הרעיונות, ולכן בקליפ עם הרקדנים הבאתי רקדן מסנגל והוא בדואט עם רקדנית פלמנקו".

בהופעה שלך בפסטיבל הג'אז תופיע עם נגן כלי הקשה אלייש טוביאס, הצ'לן מרסל אייטס והכנר/ נגן בס קרלוס מונפורט. השילוב בין כלי מיתר קלאסיים לקורה וכלי הקשה הוא די מיוחד ולא נפוץ לדעתי. כמה זמן אתם מנגנים יחד באנסמבל הזה?
"אנחנו מנגנים כבר שנתיים ביחד, זה קשור לקורונה. קודם ניגנתי בהרכב מורחב יותר, של שמונה נגנים, אבל בעקבות הקורונה הבנתי שצריך להצטמצם. פניתי לאלייש ואמרתי לו שאני חושב שצריך רביעייה כדי להקליט אי.פי. הוא אמר לי, 'למה אי.פי? בוא נקליט אלבום באורך מלא'. והביא את הצ'לן והכנר. הקלטנו את 'Nio', האלבום שלי שיצא בשנה שעברה ומאז אנחנו מנגנים יחד. אני רואה שזה בעצם לטובה, כמו שאומרים 'פחות זה יותר'. לכל כלי יש יותר חלל סביבו, יותר מקום לבטא את עצמו. אני גם חי במרחק של עשרים דקות משאר הנגנים, אנחנו פשוט נפגשים ומג'מג'מים".

מייקל מאיו. צילום: Lauren Desberg

"לפלס לעצמי את דרכי" – ריאיון עם הזמר מייקל מאיו

למרות שמייקל מאיו בא מארצות הברית ומרקע שונה לחלוטין ממאיגה, מצאתי הרבה מן המשותף ביניהם. מעבר לגיל הקרוב והעובדה שהם הוציאו אלבום ראשון בתקופה האחרונה, שניהם באים ממשפחות מוזיקליות ובעלי ראש פתוח מבחינת ז'אנרים. ההורים של מאיו הם מבצעים וותיקים שליוו מוזיקאים כמו סטיבי וונדר ודיאנה רוס. הוא עצמו למד בקונסרבטוריון המוזיקה של ניו אינגלנד ו'מכון תלוניוס מונק'. הופיע עם בין היתר עם הרבי הנקוק וג'ייקוב קולייר ובישראל יופיע יחד עם שי מאסטרו.

מייקל, אתה בסך הכול הגבר השלישי שסיים תואר שני בביצוע קולי ב'מכון תלוניוס מונק'. בעבר כתבתי על הזלזול בזמרות ג'אז לעומת נגנים, שרובם גברים. האם בתור גבר שמתמחה בביצוע קולי אתה מצליח לשבור סטראוטיפים ודעות קדומות בנושא?
"חשבתי על הנושא הזה הרבה וגם שוחחתי עם אנשים עליו. אני כמובן לא יכול לחוות מיזוגניה שמופנית כלפי, אבל אכן יש דעות קדומות כלפי זמרים והן נובעות ממיזוגניה. אפילו שאני לא אישה, יש נרטיבים הנוגעים לשירה שכן חוויתי מעצם היותי זמר. אנשים מניחים מראש שאתה לא יודע על מה אתה מדבר, ואתה אמור להוכיח להם שצריך לקחת אותך ברצינות. הם מניחים מראש שאתה לא ברמה מסוימת רק בגלל שאתה זמר, נתקלתי בזה הרבה. ככל שהתבגרתי הבנתי שאלה דברים שהניחו אותם עליי ושהפנמתי, והייתי צריך לעשות דקונסטרוקציה בראש שלי לרעיונות האלה ולהיפטר מהם, כדי להרגיש עם עצמי טוב כיוצר מוזיקה".

אתה בא במקור מקליפורניה, וכיום אתה תושב ניו יורק. המשפחה שלך מאוד קשורה לסצנת המוזיקה בקליפורניה, אז מה גרם לך לעזוב מקום שבו הכרת היטב את הסצנה לחוף השני ולסצנה חדשה?
"הייתי סקרן לגבי ניו יורק כבר הרבה זמן, וכשאתה הולך לבית ספר לג'אז זה משהו שמדברים עליו הרבה: 'כשתסיים את התואר האם תעבור לניו יורק? תישאר פה? מה תעשה?' לפני שהגעתי למכון בכלל לא תכננתי תואר המשך, התוכנית המקורית שלי הייתה לסיים ולעבור מיידית לניו יורק, כי חשבתי שזה מה שאמורים לעשות. ואז הלכתי ל'מכון תלוניוס מונק' באל. איי, וזו הפעם הראשונה שיצא לי לחוות את החיים הבוגרים כמו שצריך, כמישהו עם דירה משלו, לחוות את העיר בפעם הראשונה, ואהבתי את זה כל כך. קיץ אחד החלטתי לחוות את ניו יורק כראוי, כי בעבר רק ביקרתי בה ליום-יומיים. גרתי שם חודשיים וזה מבחינתי סגר את העסקה. חשבתי, 'אוקיי, כאן אני צריך להיות, יש פה קצב ואנרגיה מעולים למקום שבו אני נמצא כרגע בקריירה שלי'. תמיד ידעתי שבאל.איי יש סצנה מוזיקלית ואמנותית מאוד עמוקה, כך שאם אני צריך תוכנית גיבוי אני תמיד יכול לחזור לשם, אבל אני רוצה לחוות את ניו יורק ולפלס לעצמי את דרכי".

שי מאסטרו. צילום: Geert VandePoele

אני משערת שבניו יורק יצרת הרבה קשרים, האם שם יצרת את הקשר עם שי מאסטרו, שאיתו תופיע בפסטיבל?
"הייתי מעריץ של שי הרבה לפני שנפגשנו, הלכתי להופעות שלו כשהוא הגיע לנגן בעיר והאזנתי הרבה למוזיקה שלו. קצת קשה להיזכר כרגע כי זה היה מזמן, אבל אני חושב שמה שקרה הוא שניגנו יחד עוד לפני שיצרנו קשר עם בן וונדל (סקסופוניסט שהשניים מתארחים באלבומו. צ.פ.) כשעברתי לניו יורק הכנתי רשימה של אנשים שהייתי רוצה לשתף איתם פעולה והייתי מדי פעם יוצר איתם קשר ומציע לעשות משהו. לפעמים הם היו בקטע ולפעמים לא, וגם זה בסדר גמור. שי היה אחד מהם – יצרתי איתו קשר ואמרתי 'יו, אני מעריץ גדול שלך והייתי מעוניין לעשות משהו איתך מתישהו', ונדמה לי שהוא גם כן שמע עליי, אז נפגשנו וניגנו וזה היה מעולה, מהפעם הראשונה. אחר כך וונדל יצר איתנו קשר בנוגע לאלבום שלו 'High Heart' וזה סגר את העניין".

אלבום הבכורה שלך, 'Bones', יצא ב-2021 בתקופת הקורונה. וודאי היה קצת קשה לקדם אלבום בתקופה הזו. איך הצלחת להתמודד עם זה?
"כן, זה באמת היה קשה אבל מצד שני ב-2021 דברים כבר התחילו להיפתח, ראינו את האור בקצה המנהרה ולא הכול היה שחור משחור. לא הייתי אומר שאני מודה על כך, אבל זה הוריד ממני קצת מהלחץ, במובן שלא הייתי צריך לדאוג באופן מידי לארגון טור או הופעות השקה, והייתי יכול להתמקד רק במוזיקה ובאופן שבו אני רוצה שהיא תתקבל. האלבום היה מאוד משמעותי עבורי, התהליך של הפקתו היה יפהפה, ואני כל כך מלא תודה לכל האנשים שהיו מעורבים בו. ברגע שהוא יצא נראה שאנשים אהבו אותו. אני לא יכול לדעת מה היה קורה אלמלא הקורונה, אבל בהתחשב במצב שהיה, אני ממש מתרגש מהאופן שבו האלבום התקבל".

אתה משתמש בלופר כי אתה אוהב הרמוניות קוליות כמו בובי מקפרין והביץ' בויז. האם השימוש בו מקובל בג'אז?
"אם לחזור לנושא השאלה הראשונה שלנו, בעוד שקיבלתי יחס לא הכי נהדר כזמר, מעולם לא קיבלתי יחס כזה לגבי השימוש בלופר. וזה מצחיק האמת, כי אני יכול להבין איך בתיאוריה זה משהו שיכול להפריע לאנשים שמרניים בחשיבה שלהם. יש מבצעים כמו טאנה אלקסה שמשתמשים בלופר ואני ממש אוהב את זה, זו דרך מאוד ייחודית לחקור את המוזיקליות שלי. עבורי, הקטע שלי מעולם לא היה לבצע ז'אנר מסוים 'נכון'. אני מעוניין לחקור מה גורם למוזיקה להרגיש כמו מוזיקה, להבין את ההקשר ההיסטורי ולכבד אותו, ואז לעשות משהו חדש שלי. אם לופר מסייע בזה – נהדר".

אצלנו במגזין אנחנו אוהבים לסקר מוזיקה שנעה בין ז'אנרים שהם באזורים שאתה יוצר בהם – ניאו-סול, גוספל או רטרו. אני מרגישה שיש כרגע יותר פתיחות לגמישות ז'אנרית. האם אתה גם מרגיש ככה?
"שאלה טובה. אני חושב שז'אנרים שעושים 'קרוסאובר' אל מוזיקה פופולרית מגיעים ליותר אנשים לא כי יש משהו מהותי במוזיקה שהופך אותה ליותר מקובלת, אלא פשוט יותר אנשים שמעו עליה, ולכן יש יותר סיכוי שייתפסו לזה. הסיבה שאני מגיב ככה היא כי חלק ממה שעשיתי במכון היה עבודה מול הקהילה. היינו מגיעים אל הרבה חטיבות ביניים ותיכונים, מדברים עם התלמידים ועורכים להם סוג של מבוא למוזיקת ג'אז. הרבה אנשים, ברגע שהם מגלים מה זה בעצם ג'אז, ברגע שאתה נותן להם מפתחות כיצד לשמוע את המוזיקה – ממש נכנסים לזה, כי הם מבינים מה מתרחש. אבל הרבה אנשים כי הם מעולם לא נחשפו לג'אז. ואם אין לך את רקע ולא למדת את הז'אנר, זה יכול להישמע כמו צלילים רנדומליים. אם אין להם את המדריך של 'לזה אתה צריך לשים לב בהאזנה שלך', הם לא מבינים מה קורה. מה שיפה פה הוא ש'סגנונות הקרוסאובר' נותנים לאנשים פתח פנימה, כדי שהם יוכלו להבין דברים כמו: 'אז סולו מאולתר אמור להישמע ככה, זה מעניין אותי לחפור קצת יותר לעומק ולגלות מאיפה הוא מגיע'. זה יכול להיות השער. אני חושב שכל המוזיקה הזו יכולה למשוך אנשים, היא פשוט צריכה דרך גישה פנימה".

פסטיבל הג'אז יתקיים השבוע בין שלישי ה-27 ליוני לחמישי ה-29
מומי מאיגה יופיע ברביעי ה-28 בגלריה האימפרסיוניסטית בשעה 21:00 ובחמישי בשעה 22:00
שי מאסטרו ומייקל מאיו יופיע בגלריה הישראלית ברביעי ה-28 בשעה 21:15