מסתבר שב-2019 שמה של הרשות הישראלית להגבלים עסקיים שונה ל׳הרשות לתחרות׳. איך גיליתי את זה ואיך זה קשור למוזיקה? בשיטוטיי באינטרנט נתקלתי בדו״ח הרשות הבריטית לתחרות (Competition & Markets Authority) בעניין מוזיקה וסטרימינג. הדו"ח נכתב לאחר ששלישיית אנשי תעשיית המוזיקה באנגליה הגישו לרשות לתחרות בקשה לבדיקת נושא הסטרימינג, בשל חשש לקיומו של מונופול. לטענתם, האופן שבו ספוטיפיי וענקיות הסטרימינג משלמות לאמנים הוא יחסי למספר ההשמעות של האמן, מתוך סך השמעות השירים בפלטפורמה. כלומר: אם אני טיילור סוויפט, סביר שאחוז ההשמעות שלי מתוך סך השירים שנוגנו בספוטיפיי הוא גבוה – ועל כן מגיע לי חלק משמעותי מסך ההכנסות של ספוטיפיי. הטענה העולה במאמר היא שבשל האופן בו ענקיות הסטרימינג פועלות – בעיקר דרך פלייליסטים ובחירות עורכים, היכולת של אמנים קטנים להרוויח נדחקת לשוליים עד כדי כך שאינם יכולים להתפרנס מעבודתם כאמנים.
מי מרוויח פחות?
זו לא הטענה היחידה, אך היא שלחה את הרשות הבריטית לתחרות (נקרא לה מעתה ה-CMA) לחקור את הנושא ולחזור עם ממצאים מעניינים. הראשון שבהם הוא שלמרות האינפלציה במרבית תחומי החיים, המחיר של השימוש באפליקציות הסטרימינג נותר יציב כשהיה. זהו נתון מעניין לכשעצמו אם חושבים על כך שנותני שירות ככלל העלו מחירים עבור האמנים: שכירת אולפן, מאסטרינג או יח״צ עולים היום יותר משעלו לפני חמש שנים. לעומת זאת, המחיר שמשתמשים שילמו על ספוטיפיי נותר דומה, ולמשל ב-2021 התוכנית המשפחתית בפלטפורמה עלתה מ-$14.99 ל-$15.99, דולר אחד בלבד.
להלן גרף מתוך הדו״ח המציג את ההכנסות המתוקנות ביחס לשיעור האינפלציה בתעשיית המוזיקה. נראה שעם השנים, ההכנסות הצטמצמו:
תחרות כלבים, רצים במעגל
הנקודה השנייה שעניינה אותי היא שבעצם לאמנים חדשים שנכנסים לרכבת ההרים שנקראת תעשיית המוזיקה, יש הרבה יותר תחרות מאשר בעבר. אם פעם הייתי נכנסת לחנות התקליטים כדי לקנות אלבום שעדיין אין לי, ולרוב המיינדסט היה לרכוש משהו טרי, היום כשאני נכנסת לספוטיפיי, יש סיכוי גבוה שפשוט אלחץ על ה-Liked Songs ואאזין למשהו שכבר מוכר לי. בכך אני בעצם מגדילה את נתח ההשמעות של אמנים שכבר אהבתי לעומת אמנים חדשים שעוד לא גיליתי. אין הבדל מבחינת ספוטיפיי האם זהו אמן שכבר ״קניתי״ בעבר או אמן חדש. השמעה היא השמעה, וזה אומר ששירים חדשים מתחרים כל פעם במאגר האינסופי של כל השירים שעלו לפלטפורמה אי פעם.
לצד זאת, כמות האמנים.ות החדשים.ות שמעלים מוזיקה לפלטפורמות הסטרימינג גדלה פי שניים מאז 2014. אם ב-2014 היו כ-20,000 אמנים מקליטים חדשים, ב-2020 היו כ-40,000. בנוסף, נראה שמגמת ההכנסות מסטרימינג גם היא, בממוצע, משתפרת; ולאמנים כבר יש חוזים יותר מגוונים עם הלייבלים הקיימים בשוק. ולמרות זאת, כדי להגיע להכנסות רציניות מסטרימינג, צריך להגיע למיליוני השמעות בשנה לפחות. וכמובן ש-40,000 אמנים חדשים לא יכולים להתחרות במאגר האינסופי שקיים בספוטיפיי, אפל מיוזיק, ודומיהן.
אחסוך מכם את הדו״ח המלא, אולם השורה התחתונה של מקבלי ההחלטות ב-CMA הייתה שהבעיה היא לא בעיית תחרותיות, אלא בעיות אינהרנטיות במודלי התשלום בין ענקיות הסטרימינג ללייבלים הגדולים. שורה תחתונה: היא גלגלה את האחריות הלאה למחוקקים. הנקודות המרכזיות לשיפור היו: שקיפות בהצגת אופן חישוב התשלום מסטרימינג, שקיפות בין הלייבלים לאמנים, חוזים הכוללים קטלוגים מלאים של הלייבל מול חברות הסטרימינג (ללא תנאים מגבילים דוגמת ״רק אמנים עם X מכירות יהיו זמינים לסטרימינג״). היא אף סיכמה את הדו״ח בכך שבסך הכול התנאים לצרכן (כלומר למאזינים ולמאזינות, לאמנים ולאמניות) השתפרו בשנים האחרונות, אולם שלאור האינפלציה והתחרותיות בין אפליקציות הסטרימינג השונות, יש להמשיך ולעקוב. ובכן, יונית, נמשיך ונעקוב.
*הגרפים בכתבה זו נלקחו מתוך דו״ח הרשות לתחרות וזמינים כאן, יחד עם הדו״ח המלא.
COMMENTS