פינק פלויד מאז ומעולם הייתה להקה שלקחה את זמן האולפן שלה ברצינות. כמה ברצינות? כבר במהלך ההקלטות של אלבומם הראשון הם פנו אל חברת התקליטים בדרישה לפתוח את החוזה, וויתרו על 3% מהחלק שלהם במכירות (מתוך 28% בסך הכול) במטרה לקבל זמן אולפן בלתי-מוגבל. זה נעשה בשל החיבה שלהם לסאונד מוזר וניסיוניות, אבל עם ההיפרדות מסיד בארט והמחסור בכותב שירים, הסעיף הזה בחוזה הוכיח את עצמו כקרש הצלה. ההרכב גילה שקשה לו לייצר שירים בבית ולהגיע איתם לאולפן, והזמן הבלתי-מוגבל באולפן הפך את הניסיונות הבלתי ברורים שלהם למוזיקה שהם רצו לפתח.
אחרי לא הרבה זמן הם כבר שכללו שיטה לבניית שירים לא שגרתיים ממשחקי צלילים לא מוגדרים. השירים שהגיעו ׳שלמים׳ תפסו פחות ופחות חשיבות מבחינתם, עד כדי כך שבהופעות הלהקה לא כללה אותם בכלל – מדובר בעשרות שירים שהלהקה הקליטה כדי למלא אלבומים, אבל לא ניגנה מעולם בהופעה. הם חזרו אליהם רק עשרות שנים לאחר מכן, בהופעות סולו.
הם אהבו את האולפן, הם אהבו לקחת את הזמן שלהם ביצירה והתייחסו ברצינות לפיתוח שירים מצלילים בודדים. ובכל זאת, לפעמים להקות מנסות לצאת מאזור הנוחות שלהן, וההזדמנות לעשות זאת הגיעה כשביקשו מהם לראות סרט בשלבי העריכה שלו, ואולי גם לכתוב מוזיקה שתתאים למה שנעשה על המסך מדי פעם.
פינק פלויד הכירו כתיבה לפסקולים. ההקלטות הראשונות שלהם אי פעם היו פסקול לסרט 'Tonite Lets All Make Love in London'. האלבום השלישי שלהם, 'More', היה פסקול לסרט בשם זה, והם הלחינו מוסיקה עבור 'Zabriskie Point' שחלקה לא התקבל אמנם (תחת הטיעון ׳עצוב מדי׳) אבל כולנו כיום מכירים אותה בתור 'Us And Them'. העבודה על הסרטים נתנה לרוג׳ר תמה שאפשר לעבוד איתה. בקיצור, הם אמרו כן. למה לא?
מוזיקה ניסיונית בפורמט מזורז
אולי כי פינק פלויד של 1972 הייתה להקה מאוד מאוד עסוקה. אלבומם שיצא באותה השנה, 'Meddle' זכה להצלחה מינורית אפילו בארצות הברית. עולם המוזיקה עבר להתעניין במוזיקה מורכבת יותר ויותר ודווקא ההופעות הרבות שלהם (שבהן לא נוגנו כמעט שירים של פחות מ 7-8 דקות) היו מלאות. בנוסף הם התחילו לעבוד על הרעיון הגדול הבא שלהם, האלבום שידבר על החיים, המוות, שגעון וכל מה שביניהם. סרטים גם דורשים לעמוד בלוח זמנים כלשהו, בעדיפות לכך שניתן יהיה להצמיד את המוזיקה לסרט עצמו כבר בשלבי העריכה. ובכל זאת, הם איתרו חלון זמן של כמה ימים לפני טיסה ליפן, ועוד כמה ימים בדרך חזרה. הסרט עצמו הופק בצרפת, אז זאת הייתה הזדמנות ל"חופשה" בין עבודת האולפן ה"רצינית" שלהם לבין סיבוב ההופעות הבלתי-נגמר. חמושים בסטופר שנועד למדוד את משכן של סצנות נבחרות, הם התיישבו לראות את הגרסה הנוכחית של הסרט, ואז הסתגרו באולפן.
התוצאה הייתה אחד האלבומים הפחות מוערכים, אבל האהובים עליי (ועל ניק מייסון, אז לפחות אני לא לבד בעסק הזה) של הלהקה. מוגבלת לזמנים קצרים, הלהקה ניסתה לפתח בעיקר קטעים אינסטרומנטליים קצרים, אולם איכשהו הגיחו שירים שלמים שלא היו זוכים להתקבל לכל אלבום אחר שלהם. אלו הראו שלמרות שההרכב ניסה להתחמק מצורת הכתיבה הזאת, הם יותר ממסוגלים לכתוב גם שירי רוק פשוטים ואפילו סמי-אקוסטיים, ולצד זאת להמשיך לבצע מוזיקה ניסיונית גם כשהם יוצרים בפורמט מזורז.
השיר הראשון באלבום למשל נכתב על גבי Vcs3, הסינתיסייזר שהפך אהוב עליהם ושימש אותם לאחר מכן בכתיבת שירים כגון 'On the Run' ו-'Welcome to the Machine'. שם גם ניגן בפעם הראשונה ניק מייסון על תופים חשמליים. לחץ הזמן גרם להם לנסות דברים נוספים: בפעם הראשונה ווטרס וריצ׳רד חברוּ לכתיבת שירים יחד, וגילמור הביא בפעם האחרונה טקסט ללהקה בזמן שרוג׳ר עדיין היה חבר בה. האופי של פרויקט-צד כנראה אפשר גם לווטרס לאזכר את מותו של אביו באופן ישיר בשיר מורבידי, שבאופן אירוני חובר להפקת קאנטרי-רוק שזכתה לשם ׳שלוש ארבע׳. בצעד חריג אף יותר, השיר הפך לסינגל בארצות הברית וקצר השמעות.
עשרה שירים יש באלבום. רק שניים מהם חורגים מ"אורך מקובל לשיר" של ארבע דקות. תהליך ההקלטות ארך פחות משבועיים. המיקסים לאלבום ארכו שלושה ימים בלבד. השירים עוסקים ברוח נעורים, שוטטות, ניסיונות להפטר ממאהבת שאינך זוכר בבוקר את שמה ובהתבגרות. ההפקה פשוטה, שומרת על רוח הקאנטרי-רוק גם כשגילמור נכנס לסולו גילמורי (זאת לא אותה מילה, זה שם ואחר כך תואר הפועל. נשבע!) הלהקה כל כך לא התייחסה לזה ברצינות שבעקבות ריב עם חברת ההפקה הם החליטו באופן נקמני משהו להוציא את האלבום בשם 'Obscured by Clouds' ולא תחת שם הסרט המקורי ('La Vallée'), מה שגרם לחברה לשנות את השם של הסרט בהפצה.
זה האלבום היחיד של פינק פלויד מתקופת הזוהר שלקח לו יותר מעשרים שנה לקבל אלבום זהב, אבל לפחות אצל חברי הלהקה נראה שהוא סוף סוף זוכה לכבוד הראוי, עם מייסון וגילמור שמנגנים שירים מתוכו בהופעות. אני אוהב אותו, כמו הכבשה השחורה-שלא-בצדק שהוא.
COMMENTS