איפה היית אתמול בלילה

Photo by Mike L on Unsplash

להתחקות אחר גלגולים של קאבר זו אחת מהפעולות המלבבות ביותר שנברני מוזיקה יכולים לעשות. החל מ"זה מצלצל לי מוכר", דרך "רגע, רגע, אני יודעת", ועד "אשכרה, אדיר". כל אלו כשהקאבר טוב כמובן ולא גורם לנו להתעצבן. הזדמנות זו נקרתה לפתחי ממש לאחרונה, כש'תזמורת ירושלים מזרח ומערב' יחד עם נטע אלקיים שחררו סשן מוקלט במסגרת ההופעות ב'אקווריום'. הסשן הזה מהמם באופן כללי ומומלץ מאוד להקשיב (ולצפות) בכולו, אבל בואו נתחיל מהשיר הראשון כאן:

נו, מצלצל לכם מוכר?

ממש מסקרן אותי להיות זבוב על הקיר ברגע שבו הוחלט שזה יהיה אחד מהשירים שמבצעים בסשן. מי הביא (או הביאה) את הרעיון? איזו מגרסאות השיר הייתה להם בראש? האם היו נגנים שלא הכירו אותו? מי תרגמה? אבל תכלס זה לא כל כך חשוב. מה שקיבלנו הוא קאבר מרענן ומלא גרוב לשיר שלפחות מבחינת הטקסט והאווירה המקורית, הוא די קודר. פעמים רבות כשלוקחים שיר מערבי ומלבישים עליו עיבוד מזרחי (באוריינטציה אנדלוסית במקרה הזה), התוצאה יכולה לצאת קצת גימיקית. אני חושבת שכאן הצליחו להימנע מזה בראש ובראשונה כי מדובר באמת במוזיקאים מעולים שמכירים לעומק את המוזיקה. זה לא ניסיון סתם להלביש קצת כלים מן המזרח על השיר אלא באמת לתת לו טוויסט חדש. שנית, יש משהו בשילוב דווקא של רוק עם מוזיקה מזרחית שעובד יותר טוב מכל מיני קומבינציות מוזיקליות אחרות שעשויים לנסות בשילוב בין מזרח ומערב. למשל מהכיוון השני, תראו את מה ש'שפתיים' עשו באלבום 'חגיגה מרוקאית'. אלו שירים שלגמרי אפשר לנגן רק בצורה המסורתית והם יעבדו מעולה, אבל איזה כיף שיש גם תופים, בס וסינת'י! והאלמנט השלישי שגורם בעיניי לקאבר הזה "לעבוד" הוא שדווקא לא ניסו להקצין את האווירה הקודרת של המקור, ואז אולי היינו נופלים למחוזות הקיטש, אלא השיר באמת הלך לאזור אחר.

בין הביצוע הזה לביצוע המוכר הבא שנדבר עליו, מסתתר גם הביצוע המעולה הבא של פנטסטיק נגריטו, שיצא לפני שש שנים באלבומו ‘The Last Days of Oakland’:

יש פה עיבוד נהדר שמתחיל מינימליסטי עם הביט הזה שמעורר אסוציאציות לעבודות בשדות, ההמהום שפותח את השיר שגם זורק לאזורים האלה, וכמה נגיעות על גיטרת סלייד. בבית השני כבר מצטרף פסנתר שנותן קצת הרמוניה ומדגיש את הגרוב, ונגיעות של גיטרה חשמלית. ואז בפזמון נגריטו מתפוצץ לרגע, וחוזר לגרוב ההדוק ולתחושה בכלל קצת גוספלית לקראת סוף השיר. זה קאבר שלגמרי יושב על הבלוז המקורי, אבל נותן טוויסט עכשווי בהפקה. התחושה היא שנגריטו מתמסר לשיר, והוא לגמרי מהשירים שאני יכולה לשמוע בלופ שוב ושוב.

הביצוע הבא הוא כנראה הביצוע המוכר ביותר של השיר, אבל עדיין לא הגענו למקור:

אנחנו לא ננתח באמת את האנפלאגד של נירוונה עכשיו. אני רק יכולה להגיד שגם אם אתם לא בקטע או לחילופין שלא הייתם בקטע בשלושים השנה האחרונות, הביצוע הזה לגמרי ממחיש את הקשר המשפחתי בין הבלוז והרוק: לא הגרסה הלבנה והפרווה של הקשר הזה, לא להקות "בלוז-רוק" עייפות, אלא הדבר האמיתי – המוזיקה הבסיסית שבאמת לא דרוש לה משהו מעבר לשלושה אקורדים, הלכלוך, והדבר הזה שמצליח להיכנס לך עמוק לווריד.

שימו לב לעוד משהו מעניין שקרה בין שלוש הגרסאות האלה: הגרסה של תזמורת ירושלים נקראת Samra – Black Girl. הגרסה של פנטסטיק נגריטו נקראת In the Pines, אבל השיר עדיין נפתח במילים “Black Girl”. אצל נירוונה, אולי מטעמי PC כבר אז, השיר נקרא Where did You Sleep Last Night והוא נפתח במילים “My Girl”. ואז נשאלת השאלה, מה שם השיר בגרסה המקורית?

אז התשובה היא שהשיר המקורי ששר הבלוזיסט לד בלי (Lead Belly) נקרא Black Girl, ואני מניחה שהסוגריים התווספו כדי להקל על אנשים למצוא אותו. לד בלי הוא כמו אבטיפוס של בלוסיזט: הוא נולד ב- 1888 בלואיזיאנה ונפטר ב-1949 בניו יורק, ולמעשה חי בעשורים שהיו די משוגעים מבחינת ההתרחשויות בעולם. אבל חייו הפרטיים היו רוויי התרחשויות גם בלי זה, ונעו על הציר שבין חיים כמוזיקאי ובין חיי פשע, עם כניסות ויציאות תכופות מבתי סוהר על מגוון עבירות, לרבות רצח. ברוב ההקלטות תשמעו אותו עם שירה וגיטרה, והוא משתייך לצד הכוחני והמחוספס יותר של הדלתא בלוז מבחינת השירה וההגשה. כמו הרבה בלוזיסטים, בשנות ה-30 אלן לומקס הגיע גם אליו, הקליט אותו בכלא ובדיעבד היו אלה ההקלטות שסייעו בין היתר לשחרר אותו מכמה מאסרים (היישר אל ימי השפל הגדול בארצות הברית). בזכות ההקלטות האלה אנחנו יכולים לשמוע היום לא-מעט שירים שלו, אבל אני מניחה שלא הוא ולא לומקס צפו ששיר אחד ספציפי יתגלגל כל הדרך לערב פסח 2023 במדינה קטנה ומעט מטורללת במזרח התיכון.