צילום: פליקר. 1933
אם אי פעם יצא לכם לחתור בסירה במהלך חופשה, נגיד בקיאק באחד מנחלי הצפון או בסירה על הירקון, בוודאי שמתם לב שנדרשת קואורדינציה בתנועת המשוטים של החותרים. הדרך הכי קלה לתיאום היא לבקש ממי שיושב בראש הסירה שיכריז בקול על הקצב – אחת ושתיים או פנימה-החוצה. אבל זו פעולה שיכולה להיות מונוטונית לאורך זמן, אז למה לא להמציא שיר במקצב הנחוץ כדי שכולם יוכלו לשיר תוך כדי חתירה? כך למעשה נולדה תת-הסוגה של שירי פולק שנקראת Sea Shanties. בחודש האחרון הז'אנר הזה עשה את הקאמבק הכי לא צפוי של תחילת 2021, בחסות הרשת החברתית טיקטוק, שלרוב אפשר למצוא בה ריקודים לשירי היפהופ או אייטיז. אז למי שמעולם לא נתקל במונח Sea Shanty, הנה סקירה קטנה של הז'אנר, שיהיה לכם אם במקרה תרצו להקליט את הגרסה המיוחדת שלכם לשיר ימאים.
כיום משמשים במונח Sea Shanty כמונח כללי לשיר פולק עִם נושא ימי, אבל במקור המונח שימש לתיאור שירים שהושרו בעיקר בעבודה על אוניית מפרש. לפיכך, תור הזהב של הסי שאנטי הוא בין תחילת לאמצע המאה ה-19, לפני שאוניות עם מנועי קיטור נכנסו לשימוש. במהלך העבודה על מפרש יש צורך למתוח ולשחרר את המפרשים באמצעות משיכה ומתיחה בחבלים, עבודה מאומצת שנקראת Heaving.
אפשר לחלק את הסי שאנטיז לפי סוג המלאכה שהקצב שלהם מתאים לה – יש שירים למתיחת חבלים, יש שירים להפעלת משאבות, יש שירים לשחרור חבל, וכן הלאה. לעומת זאת, שירים שמיועדים לשירה בזמני רגיעה (ושתייה) שהיו חלק מתרבות הימאים, נקראו Sea Songs. כמובן שיש חפיפה בשתי הקטגוריות, אבל לא כל שיר עם תמה ימית מתאים לעבודה על האונייה. לדעתי, השיר הכי מוכר בז'אנר הוא The Drunken Sailor (המלח השתוי). המנגינה שלו מבוססת על שיר עם אירי מהמאה ה-17, והוא נמצא בכל מקום בתרבות הפופולארית – ממשחקי מחשב כמו 'אסאסנס קריד' ועד תוכניות אנימציה כמו בוב ספוג. הפופולאריות שלו נובעת לדעתי מהעובדה שיש בו אלמנט של אימפרוביזציה ומשחקיות – אפשר להוסיף לו בתים כיד הדמיון הסדיסטי של המחבר, לגבי עונשים מתאימים למלח שסרח והגיע שיכור למשמרתו. לרוב הם מתארים ענישה פיזית כלשהי וכליאה עד שהמלח יתפכח, כמו למשל קשירה שלו לראש התורן, וקיימות הרבה גרסאות שונות לשיר עם עונשים שונים ומשונים. בשיר עצמו אפשר לשמוע את ההוראות שנצעקות למלחים: Way hey/ Up she rises, כלומר זה שיר שמיועד להעלאת המפרש.
עוד שיר שאני מאוד אוהבת וגם כולל הוראות לימאים הוא שיר הדייגים 'לְמינגוליי', שיר עם סקוטי:
Heave your ho, boys/ Let her go, boy/ Sailing homewards, to Minguley
זה הביצוע שגדלתי עליו, של להקת פולק ששייכת לתקופת ה"פולק ריבייבל" של שנות השישים והשבעים, כשחלק גדול מהשירים האלו בוצעו מחדש. אמנם תקופת השיא של הז'אנר כבר חלפה ועברה כשהתחילו להקליט שירים, אבל מתעדי תרבות פולק כמו אלן לומאקס הקפידו לשמר אותם בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, והקלטות אלה שימשו כחומר גלם לזמרי הפולק ריבייבל. הנה עוד מבצעים שהיו מזוהים עם שירי סי שאנטיז בתקופה הזו – יואן מק'קול ואי.אל לויד.
שאנטי מסביב לעולם
אזור ניופאונדלנד בקנדה אוכלס ברובו בידי מהגרים מסקוטלנד, ואלה הביאו איתם את המסורות המוזיקליות שלהם. לכן סי שאנטיז נחשבים כחלק חשוב ממורשת האזור. אבל יש לציין שלמרות שהמנגינות של סי שאנטיז בהחלט מושפעות ממוזיקת עם אירית או סקוטית, הם בראש ובראשונה תופעה אמריקאית. השימוש הראשון במונח תועד בידי אמריקאי, והנטייה בז'אנר ל-Call and Response כמו בגוספל או בשירי עבודה, הוא תוצר השפעתם של ימאים ממוצא אפרו-אמריקאי או אפרו-קאריבי. כך שלמרות שהז'אנר נחשב מאוד "לבן", השורשים שלו כנראה פחות לבנים ממה שנראה, ולאו דווקא שייכים לאיים הבריטיים. עוד מקומות המזוהים עם הסי שאנטיז הם ניו זילנד ואוסטרליה. זה כנראה הסי שאנטי האוסטרלי הכי מוכר שיש. הוא מדבק מאוד, נראה אתכם מקשיבים בלי לתופף ברגל או להרקיד עוד איברים.
ועם אוסטרליה סגרנו מעגל כי השיר שהכי תפס בטיקטוק, The Wellerman, הוא מניו זילנד. הביצוע כל כך הצליח שתוך זמן קצר חברת תקליטים כבר החתימה את הזמר הראשי, והוא יצא מחדש כסינגל רשמי ברמיקס דאנס. אני דווקא מעדיפה את גרסת הטיקטוק, שמאופיינת בהרמוניות קוליות יפות.
עטיפת האלבום Castaways and Cutouts
מקום טוב לחפש בו סי שאנטיז הוא פרויקט שיזם הבמאי גור ורבינצקי בעקבות סדרת הסרטים שביים, שודדי הקאריביים. מדובר באלבום כפול בשם Rogue's Gallery: Pirate Ballads, Sea Songs and Chanteys. הוא יצא ב-2006 וכלל ביצועים של ניק קייב, בריאן פרי, רופוס ולאודון ויינרייט, ועוד. מילת אזהרה לפני שמשמיעים אותו בעבודה או לאח הקטן: יש בו את השיר הכי לא NSFW בעולם לדעתי, Good Ship Venus שמתחרה עם שירי ראפ בתיאורי אקטים מיניים בהתאם למוניטין של מלחים שאוהבים לקלל ביצירתיות. הפרויקט היה כזו הצלחה שיצא לו ב-2013 חלק שני בשם Son of Rogues Gallery. כך שזה לא מדויק להגיד שהז'אנר לחלוטין נעלם בין שנות השישים-שבעים עד היום, הוא תמיד נשאר ברקע. אפשר להרגיש את ההשפעה של הסי שאנטיז גם על מוזיקאים כמו קולין מלוי, וגם לדצמברסטים יצאו שני אלבומים עם שמות ימיים כמו Castaways and Cutouts ו-Her Majesty the Decemberists; גולת הכותרת היא השיר על נקמת הימאי, The Mariner's Revenge Song.
ומה לגבי עברית? ובכן, אין גרסאות "כשרות" אותנטיות של שירי סי שאנטיז מכיוון שעברית כשפה מדוברת הופיעה רק במאה העשרים, וגם כי יהודים לא נמשכו כל כך למקצועות הימיים (בהכללה גסה מאוד. היו יהודים שעבדו על סירות בנהרות מזרח אירופה או כסוורים ביוון, למשל). אבל יש מספר שירים ימיים באווירה דומה. חלקם וודאי מוכרים לכם, כמו "בפונדק קטן". אבל כמו רוב שירי ארצישראל, נשמע שההשראה המוזיקלית שלהם היא יותר מזרח אירופאית. האהוב עליי הוא שיר פארודי שמשלב ימבמבם כלייזמרי עם אקורדיון של פיראטים.
לשיר ביחד
הרבה כתבות יצאו בזמן האחרון על התופעה הביזארית מעט של קאמבק שירי הסי שאנטיז. בכולם הקונצנזוס הוא שהאלמנט השיתופי של שירת השאנטיז הוא שמשך אנשים לז'אנר. אלו שירים שמיועדים לשיר בקבוצה, לרוב פשוטים מאוד, שכל אחד יכול ללמוד תוך זמן קצר. בתקופה בה הריחוק החברתי השאיר את כולנו בבית, אנשים מחפשים פרויקט שמחזיר את הקהילה והכיף של שירה בציבור. אפשר להגיד שימי הקורונה די מקבילים לחוויה של מלחים בים: להיות תקועים בחלל קטן עם אותם האנשים, בלי פרטיות, בלי לדעת מתי נחזור להיפגש עם אחרים. לכן נותר רק להוריד עוד לגימת אלכוהול ולהוסיף ערוץ שירה לשיר הסי שאנטי האהוב עלינו.
פה אפשר לראות לקט סי שאנטיז בטיקטוק מהתקופה האחרונה:
COMMENTS