Homeאלבומים חדשים

באים מאהבה /// ריאיון עם קוואמי וסקירת הפרויקט "הוצאו מהקשרם"

שמרית דהן מכניסה אתכם לאווירה ורועי ויינברג בשיחה עם קוואמי, שניהל אומנותית את אלבום המחווה החדש ליענקל'ה רוטבליט

עיצוב עטיפה: טל פוגל

שמרית: למוח שלנו יש דרכים לקודד ולאחסן זיכרון. הן לרוב יעילות, אבל לפעמים יש בעיות, למשל כשאנחנו נתקלים ברחוב בפרצוף מוכר, אולי אפילו מוכר מאוד, אבל לא יכולים לזהות אותו כי הוא מתויק לנו במוח תחת "מאבטחת, חניון" או "קופאי, סופר". קוראים לזה קושי בשליפה, וזה מה שקורה כשאנחנו לא מזהים פרט מידע מוכר כשהוא מופיע מחוץ להקשר. "הוצאו מהקשרם" הוא השם שבחר יענקל'ה רוטבליט בעצמו להעניק לאוסף המחווה שנענע דיסק הוציאו לכבודו, וזו למעשה הייתה ההחלטה האמנותית היחידה שלו בתהליך יצירת האלבום. אפשר לראות את הכותרת הזו כהזמנה לפרוץ את הקוד, כנכונות לפגוש שוב הטקסטים שכתב בשינוי אדרת עד כדי שהוא לא יזהה כי הן מילותיו שלו.

כבר לא בקנזס

קשה לדבר על אוסף קאברים רב משתתפים במונחים של סקירת אלבום. כל ניסיון לאתר רעיון, טון אחיד, כיוון אמנותי ואיכות ביצוע מסוימים יהיה עקר מראש. "שירים שנכתבו על ידי יענקל'ה רוטבליט, נוהלו אומנותית על ידי קוואמי והוקלטו ב-2020 בביצוע ועיבוד של אמני אינדי מקומיים", זה פשוט לא מספיק בשביל מכנה משותף. ראשית כי רוטבליט. מהיוצרים הפעילים והפורים שידעה ארצנו, למעלה מחמישה עשורים של כתיבה עבור מלחינים ומבצעות במגוון סגנונות ותקופות. שנית כי קוואמי. הסנדק המוזיקלי של האינדי וההיפ הופ המקומיים שידוע בסקרנות הבלתי נדלית שלו, ובתור אשף הפניית הזרקור אל כל מה שנחבא בפינות נסתרות. ושלישית כי סצנת האינדי המקומית, על שלל גווניה וקולותיה. גם למי ששביליה מוכרים לה, קל ללכת לאיבוד בג'ונגל הצפוף וההומה שהיא, אפילו בימים ללא הופעות.

לכן מוטב לגשת להאזנה כמו אל ביקור בסדנת אמן, או כמו הליכה לפסטיבל אינדי גדול. זוכרים שפעם זה היה דבר? זוכרים את השיטוט בין הבמות השונות, את התגליות החדשות לצד הפרצופים המוכרים, במצבי צבירה שונים ובשעות שונות של היום והלילה? את המופעים שחשבנו שהגענו בשבילם לעומת אלו שגילינו שהגענו בשבילם? וזוכרים איך תמיד, בדרך חזרה, כשהשווינו חוויות, היה נדמה שכל אחד היה בפסטיבל אחר לגמרי? אז ככה זה להקשיב לאוסף הזה. נדמה שכל אחד יכול למצוא בו פינה, אהבה חדשה, מקום להניח את הראש, אכזבות והפתעות – ושהרשימה אף פעם לא תהיה זהה. אנחנו יכולים להעיד שהרשימות שלנו שונות ומוסיפות להשתנות מהאזנה להאזנה. אפשר וגם כדאי להקשיב על שאפל, לשחק עם הסדר. להגיע אל הבמות השונות תוך שיטוט סקרן וצמא. עם זאת, ראוי להתייחס לבחירה בביצוע של מלך אפס ל"בוקר של כיף" בתור השיר הפותח של האוסף. אי אפשר להתעלם מהדמיון וההשפעה, אבל אם נניח לרגע להשוואות, מדובר בקאבר האולטימטיבי, כזה שמפשיט טקסט ומלביש אותו מחדש כך שאנחנו לא מצליחים לזהות אותו יותר. כמו דורותי שאומרת לטוטו "כנראה שאנחנו כבר לא בקנזס" – זו לא תכנית הבוקר שהכרנו. יש קץ לילדות.

רועי: "הוצאו מהקשרם" הוא אחד הדברים האיכותיים ביותר בגשם אלבומי הקאברים שהופיע בשמי ישראל מאז הקורונה. הטווח של המבצעים השונים כולל לא מעט רגעי שיא מעולמות מוזיקליים שונים, כך שכל אחד יכול להתחבר לפחות לחלקם. לכבוד היציאה של האלבום, בו משתתפים האחים צברי, עומר מוסקוביץ, דן תורן ורבים אחרים, דיברתי עם קוואמי, המנהל האומנותי של הפרויקט.

בוא נתחיל מההתחלה. זה חזון שישב אצלכם במשך שנים או יוזמה חדשה בהשפעת הקורונה?
"נענע דיסק פנו אלי. הם מתמחים במשך שנים באלבומי מחווה מרובי משתתפים, ולפני כמה חודשים הם אמרו לי שהם מאוד רוצים לעשות אלבום מחווה לרוטבליט. בגלל שהם מרגישים שיש המון אלבומי מחווה מרובי משתתפים, רובם מהמיינסטרים פלוס מינוס, הם מעוניינים להוציא אלבום שהדגש בו יהיה על אמנים מהשוליים (באופן יחסי) בארץ, מהאינדי והאלטרנטיב. הם אמרו שהם מרגישים שזה נחוץ עכשיו, במיוחד בתקופת הקורונה. זאת דרך מסוימת אולי לעזור לאמנים האלה. עצם זה שהם הביאו את הטוויסט הזה, בדמות מוזיקאים ומוזיקאיות מהשוליים בארץ, זה מה שהגניב אותי. זה מה שגרם לי להרגיש שדווקא בזכות הקאברים האלה, רובם לשירים מאוד מוכרים, אנשים יחשפו לקולות שיהיו להם חדשים לגמרי. זה בגדול מה שמשך אותי".

קוואמי. צילום: גוני ריסקין

כמה הפעילות של 'החצר האחורית' השפיעה על הבחירה ברוטבליט או על בחירת השירים באלבום?
"התשובה לבחירה ברוטבליט אצל נענע, הם בחרו בו. למה הם רצו לעשות לו אלבום מחווה? לא שאלתי אותם. נראה לי מתבקש והגיוני, כי הוא מגדולי הכותבים פה. אני מניח שהפעילות ב'חצר האחורית' לא השפיעה על הסיבה שהם עשו לו אלבום מחווה, הוא עשה כל כך הרבה במהלך חייו והכניס כל כך הרבה שירים לקאנון, כך שהחצר לא מהווה לדעתי השפעה. בעיניי החצר מסמלת את זה שהאיש חתרן. רוטבליט יודע לייצר שירים שיכנסו לקאנון התרבותי, אבל הוא נמצא עמוק (במהותו) בצד שמתנגד לשלטון, לחוסר צדק חברתי. אלה דברים שהוא מבטא בחצר וכבר מתחילת הדרך שלו. זה התחיל בשלב מאוד מוקדם עם אלבום כמו 'כך שחררתי את ירושלים', שמנוגד בתכלית לשירים שכתב לאחרים באותה תקופה.
מצד אחד יש את 'אני רואה אותה בדרך לגימנסיה', שיר מאוד מלודי שכולם בערך מכירים בארץ ואחד השירים הכי נגישים בעולם. 'כך שחררתי את ירושלים' הוא אלבום די א-מלודי, שהשירה בו היא יותר דיבורית, כמעט ספוקן-וורד, שנים לפני שהשתמשו במונח הזה. זה אלבום כמעט אבסטרקטי מבחינה מוזיקלית; ומבחינה מילולית הוא ניסיוני, בוטה, חתרני ומתנגד להגמוניה הישראלית, במידה רבה אותה ההגמוניה שאימצה חלק גדול מהשירים של רוטבליט. אני חושב שזה חלק ממה שהיה עבורי מרתק בהתעסקות בשירים שלו, עצם זה שיש את הפן החתרני, ומצד שני שירים מאוד מכילים, כמו 'צא מזה', שמכילים אותך כמאזין".

לא כמו בוס

הרגשתי את הניגוד הזה באלבום. יש שירים כמו הביצוע של יובל מנדלסון ומאלוקס ל"מות האימפריה" לצד שירים יותר שקטים כמו הביצוע של יערה שאוליאן ל"שבתות וחגים". התחושה היא שכל שיר באמת "שייך" לאמן שעשה לו קאבר. כמה התערבת בהפקה של כל אחד מהשירים?
"שלחו אליי גרסאות ראשוניות של כל השירים, כל אחד בתורו. אני התערבתי במידת מה בשירים בהם הרגשתי שצריך. היו שירים, כמו שבתות וחגים שהזכרת, בהם פחות התערבתי. שבתות וחגים היה מושלם בעיניי, לא היה במה לגעת. מושלם מא' עד ת', כל כך חדש ואחר ברמה שאסור לי לגעת ואין לי מה להתערב בשביל להגיד שהתערבתי.
בשירים אחרים הרגשתי שיש לי מקום לבקש או להציע שינוי. לכן פניתי ישירות לכל האמנים שהרגשתי שיש לי משהו להוסיף להם, ניהלנו דיאלוגים, אמרתי להם את דעתי ואת הרעיונות שלי. היו כאלה שהיו קשובים לי במיוחד, כמו ב"מות האימפריה". המפיק אסף תלמודי ואני היינו בתהליך מאוד ארוך ומהנה עבורי. אמרתי להם מה אהבתי ומה הייתי משנה, הם שלחו לי כל גרסה ושלחתי להם בחזרה דברים שחשבתי שצריך לשנות, דברים שהייתי שמח אם היו הולכים לכיוון אחד ולא לאחר. היה הרבה back-and-forth בינינו עד שהגענו לגרסה שאהבתי מאוד. זה שיר שבאמת הייתי מעורב בו, הם היו בתקשורת מלאה איתי וקשובים אליי. היו כאלה שלקחו חלק מהרעיון שלי ובחרו מה מתאים להם, היו כאלה שלא השתמשו בכלל ברעיונות שלי. אמרתי להם מראש ואני אומר להם עכשיו שזה בסדר לגמרי. אמרתי לכולם שאני לא הבוס שלהם, לכל אחד יש את המפיק או המפיקה המוזיקלית שלו, אני לא בא לשנות לכם בכוח אלא רק אומר את הדעה שלי. אם אתם רוצים להשתמש בה, בבקשה. אם לא, אני מכבד את זה.
אני מכיר בעצמי מהצד של האמן את ההרגשה שבה מישהו חיצוני מגיע, אומר לך כל מיני דברים ועלול לדחוק אותך לפינה. הכנסת לזה את הפרשנות האישית שלך והכנסת את כל הלב והנשמה שלך. אתה עלול להרגיש שפוגעים לך בציפור הנפש, גם אם זה קאבר. רציתי שתביעו את עצמכם. אם אני יכול לעזור לחדד את זה דרך ראיית העולם שלי אני שמח לעשות את זה, אם לא – זה סבבה לגמרי. העיקר שתביעו את עצמכם".

אחד הדברים שהפתיעו אותי, בפרט בהתחשב בכך שמדובר בפרויקט שלך, זה שאין כאן היפ-הופ אלא יותר פּאנק, אינדי אלקטרוני ואינדי-רוק.
"היו כמה ראפרים שרציתי להכניס, אבל לא הסתדר עם אף אחד מהם מכל מיני סיבות. כשהבנתי שהשמות שהצעתי לא מתאימים ירדתי מזה, גם מתוך מחשבה שראפ עשוי להיות בעיה כאן, כי נדיר שיגיע ראפר שלא ירצה לכתוב מילים משלו. לכתוב מילים חדשות זאת התערבות ביצירה המקורית, זה יכול ליצור מצב בעייתי אם רוטבליט לא יאהב את המילים החדשות. אולי זה יכניס את הראפר למקום לא טוב".

דיברת על רוטבליט עצמו, מי שנתן את השם "הוצאו מהקשרם" לאלבום. מי, לדעתך, הוצאו מהקשרם? האמנים שיצאו מאזור הנוחות של הופעות הפּאנק אל שירים של רוטבליט, או השירים עצמם?
"אני חושב שהפרשנות שאתה, או כל מאזין אחר, נותנים לזה, זאת הפרשנות. יש הרבה אמת בכל אחד מהדברים שאמרת".

מה התוכניות להמשך? בין אם כחלק מהפרויקט הזה או אחרים. הופעה?
"הלוואי. אני מת שתהיה הופעת השקה. אם היינו במצב נורמלי היה אפשר לתכנן משהו. התחלנו לתכנן אבל כרגע לא ברור אם היא תקרה או לא, אז אני לא רוצה סתם לדבר באוויר. אם היינו במצב טרום-קורונה אז היו מנסים כבר להרים הופעה מרובת משתתפים בבארבי, אבל כרגע אני בעיקר מקווה שתהיה הופעה".

מצד שני, אמרת מוקדם יותר שכנראה בעולם בלי קורונה האלבום הזה או אלבומי קאברים אחרים לא היו יוצאים.
"אתה צודק, זה סוג של ביצה ותרנגולת. יכול להיות שזה לא היה קורה בלי הקורונה, ימח שמה. קורים כמה דברים יפים בתוך כל החרא הזה".

מה התוכניות האישיות שלך להמשך? נזכה לאלבום סולו ראשון מאז 2010?
"אני מת לחזור להקליט ולהופיע עם הלהקה שלי, החלבות. אין משהו בתהליכים כרגע, רק רצונות. רק הרצון הגדול לעשות, כרגע אין משהו קונקרטי. אולי יהיה".

לסיום, הנה כמה שירים מומלצים מהפרויקט:
ישי ברגר – באה מאהבה. בביצוע המחודש לשירה של יהודית רביץ (המקור מ-1987), ישי ברגר בא מביא איתו גיטרות שמחליפות את מכונת התופים האופיינית לתקופה של השיר המקורי. ברגר מצליח לשמור על הנימה והמלודיה האופטימיות עם עיבוד רוקיסטי מדויק, שמתגבר בהדרגה עד לרגע שיא נהדר לקראת הסיום.

זוזו גינזברג וסטלה גוט – היא תבוא. השיר המקורי של אריק איינשטיין מלווה את הטקסט בעיבוד יחסית פשוט ואופטימי, אופייני לתקופה בה יצא (1971). חמישים שנה לאחר מכן, התקווה להגעת יונת השלום השתנתה. גוט וגינזברג מצליחות לבטא את זה בלחן מגוון ורחב יותר, שמביא את רוח התקופה הנוכחית לטקסט כמעט נאיבי משנות השבעים.

יוגב גלוסמן – דברים שרציתי לומר. גלוסמן מבצע כאן חידוש לאחד המבצעים הגדולים ברוק הישראלי, יהודה פוליקר (1990), והופך אותו לשלו. הוא מצליח להביא את האווירה משיריו המקוריים גם כאן, בעיבוד שלם ומגוון לרגע הנדיר שבו נגמרו לרוטבליט המילים.

להאזנה לפרויקט המלא

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0