מוזיקה בוערת /// עומר אסייס על האלבום החדש של Run The Jewels

בכל פעם שיש דיון על תפקידה של המוזיקה כאומנות, צצות שתי אג’נדות עיקריות. אחת היא שמוזיקה יכולה להיות אסקפיזם, מקור לנחמה והנאה, והשנייה היא שמוזיקה יכולה להיות עוד מנגנון ביקורת על כל מה שקורה סביבנו.
כל מי שמחפש אסקפיזם וכיף במוזיקה שלו, ישנא את RTJ4, האלבום החדש של צמד ההיפ הופ Run The Jewels. אבל אם אתם נמנים על הקבוצה השנייה, עומד לפניכם אחד האלבומים החשובים של התקופה. תמונת מראה לא מתנצלת של האווירה הרעילה שתוססת כבר שנים, ועכשיו יותר מתמיד, בארצות הברית על רקע המתח והאלימות הבין-גזעית. זהו לא אלבום כיף במהותו. הוא לחלוטין גורם להזיז את הראש והאגן וכל ביט יושב בדיוק במקום, אבל לרגעים נדמה שהמוזיקה של הצמד והמילים הם הדבר הכי קרוב לירי שאפשר לחוות בזמן ישיבה עם זוג אוזניות בסלון.

האלבום מתחיל עם Yankee And The Brave, שיר שמכיל בתוכו סימפול לאחד מהקטעים האהובים עליי – ‘It’s Your Thing’ של Cold Grits. אבל על הסימפול הסולידי ומלא הגרוב מולבשים תופים שמעבירים את אווירת המלחמה האופפת את כל האלבום. על אלו מולבשות מילים לא מתנצלות אפילו יותר מהמוזיקה:
I can't let the pigs kill me, I got too much pride
And I meant it when I said it, never take me alive
בקטע ‘Walking In The Snow’ המוזיקה פחות אגרסיבית משאר האלבום, אבל כשקילר מייק ואל-פי לא תוקפים את המאזין עם המוזיקה, הם עושים זאת עם המילים. הצמד לא רק תוקף את האלימות, אלא את השיטה הלקויה שגורמת לכל המצב הזה. הם מדברים על הדיסוננס במערכת החינוך, שהוא לא הסיבה שאנשים כרגע מוחים ברחובות, אבל לחלוטין אחת הבעיות השורשיות שגורמות לכך:
They promise education, but really they give you tests and scores
And they predictin' prison population by who scoring the lowest
And usually the lowest scores the poorest and they look like me

האלבום מסתיים בקטע עם השם המאוד מטריד ‘A Few Words for The Firing Squad’. מלבד סולו הסקסופון המושלם שחותם אותו, הוא מכיל בתוכו משפט שמציג את ההתלבטות הנצחית במחאה. כשנאמר לאישה שבעלה יכול להיות מנהיג כמו מרטין לות'ר קינג או מלקולם X, היא אומרת שהיא צריכה בעל יותר מאשר שהעולם צריך עוד קדוש מעונה.

לא הוגן לשפוט את האלבום הזה רק על פי המוזיקה שלו, כי התפקיד העיקרי שלו הוא אחר. מבחינת מילים, מוזיקה ואווירה כללית הניסיון באלבום מצליח, והוא מעביר את תחושת הרחובות הבוערים שקיימת עכשיו בארצות הברית. קשה לדבר עליו במונחים של פסקול לסרט, כי מתחולל עכשיו ברחובות ארצות הברית סרט שאף אחד לא רוצה לראות. אבל האלבום הזה הוא לחלוטין פסקול של המחאה העכשווית. פסקול שכמעט תמיד גורם לאי נוחות, אבל לפעמים, כשעוצמים את העיניים וקצת לא שמים לב למילים, האגן והראש מתחילים לזוז בדיוק כמו באלבומי ההיפ הופ הגדולים ביותר.