בשבוע שעבר מת לי הפלאפון, כמו שקורה להרבה מאיתנו בעידן הזה. אנחנו קונים מלבנים מפלסטיק, מתכת וקצת סיליקון. משלמים עליהם לא מעט כסף, ולוקחים בחשבון שתוחלת החיים שלהם לא תעלה על שנתיים שלוש. שלא לדבר על זה שלפעמים אנחנו נפטרים מהם אפילו לפני כן, כי בדיוק יצא מכשיר חדש שנראה הרבה יותר מושך. הוא עדיין מלבן, הוא עדיין טלפון, אבל הי – אין לו שקע לאוזניות – הוא בטח הרבה יותר מגניב.
יש הרבה יתרונות למהפיכה הסלולרית-אלקטרונית שמתרחשת ב-15 השנים האחרונות בעולם. בין השאר, זה מאפשר למוזיקאים צעירים ברחבי העולם ליצור מוזיקה בבית, אפילו רק לצלם את עצמם בנייד שלהם ולהעלות ליוטיוב. זה מאפשר לנו כמאזינים להאזין לכמעט כל שיר שהוקלט אי פעם ומוקלט עכשיו ולהכיר באופן מידי מוזיקה מאמריקה, מאפריקה ואפילו מבאר-שבע. וכמובן גם את התופעה האדירה של שיתוף פעולה מוזיקלי בינלאומי סטייל קותימאן ופרינסס שואו, שעשו את זה בלי לצאת מסלון הבית שלהם (ובמקרה של שואו, מבלי לדעת מראש).
אבל בואו נחזור לפלאפון המקולקל שלי, אחרי הדיכאון הראשוני והשוק מזה שאני הולך להיות מנותק מהעולם לכמה שעות טובות עד שאני מתארגן על תחליף, התחלתי לחשוב על מה לעזאזל אני אעשה עם המכשיר המקולקל. ואז ניסיתי להיזכר מה עלה בגורל האייפון שקדם לו, והנוקיה שקדם לאייפון, וה-IRIVER (זוכרים?) ששימש אותי לפני הסמארטפונים, ואז נזכרתי בחלחלה בנגן המיני דיסק שהיה לי יחד עם עשרות המיני דיסקים שנלוו לו.
וזה רק מעולם האלקטרוניקה, מה עם כל רהיטי איקאה שקניתם והחזיקו שנתיים עד שעברתם דירה והם לא שרדו את המעבר? והשקיות מהסופר? וגם אם אתם משתמשים בשקיות מבד, יש את השקיות של הירקות. רובנו גם לא ביקרנו אצל סנדלר יותר מפעם אחת בחיים אם בכלל, בשביל מה? וכל זה רק מעולם הצרכנות הפרטית, אני אפילו לא רוצה לחשוב מה קורה בעולם התעשייתי. התמונה שעולה לי בראש היא של כדור-הארץ כמזבלה אחת גדולה, סטייל Wall-E.
בזה עוסק הסרט החדש של ורד ירוחם ואורן רייך – "שאריות". על פי ורד: "הסרט מתאר מה קורה לחפצים הישנים שלנו שאנחנו משליכים לרחוב וחושף עולם שקוף שלם שמתקיים במקביל לסצינת הצרכנות הרגילה שאנו מכירים (סוג של "כלכלה של מטה" אם תרצה)". בשלב מוקדם של העבודה על הסרט, היה להם חזון לשלב בסרט גרסה עברית של שירו של רוברט וואייט – “The Age Of Self”.
השיר "The Age Of Self" יצא ב-1985 באלבום "Old Rottenhat", ממש בניצניה הראשונים של מהפיכת המחשוב הביתי. כיאה לזמן ההוא, כמעט כל הכלים בשיר הם כנראה תוצר ממוחשב של סינטיסייזר. כולל הבס האפלולי, שתופס מקום מרכזי, יחד עם האורגן ברקע ומכונת התופים (כל התפקידים באלבום הזה מבוצעים ע"י וואייט). עם זאת, המסר בשיר מזהיר מפני האפקטים הלא רצויים של הקידמה. וואייט פחות מדבר על הטכנולוגיה (זה היה קצת לפני שממש התחילו המחשבים הביתיים), אלא בוחר להתמקד בתאגיד הכרייה המפלצתי "Rio Tinto Zinc" והתאונות הקטלניות של הפועלים והכורים שעבדו (ועובדים) במכרות שלהם. וואייט, בהיותו מעורב מאוד פוליטית, גם תמך באותה תקופה בשביתה הגדולה של כורי הפחם באנגליה. זאת שרבים מאיתנו מכירים מהסרט "בילי אליוט". באותה תקופה הוא גם לקח חלק בהקלטות של אלבום משותף עם אמנים נוספים שנקרא "The Last Nightingale", שכל הכנסותיו היו קודש למאבק כורי הפחם.
חזרה להווה ולארץ – אחרי שהחליטו ירוחם ורייך שהם מעוניינים לתרגם את השיר הם יצרו קשר עם וואייט ש"הגיב ברוחב לב ואישר לנו להשתמש בשיר לסרט". למרבה המזל, מי שכתב את שאר המוזיקה לסרט הוא גם חובב רוברט וואייט ידוע – אבי בללי. וכך יצא לדרך התרגום והפקת השיר. את התרגום הראשוני עשתה ורד ירוחם, בללי יחד עם גליה חי המשיכו לעבוד על התרגום והתאימו אותו לעיבוד שלהם. וכך נולדה הגרסה העברית לשיר – "עידן האני".
העיבוד קצת יותר אנרגטי ופחות אייטיזי מהמקור. המקצב של השיר יותר קופץ, הבאס שנוכח בגרסה המקורית עדיין נמצא במרכז (אבל לא בטוח שעדיין מיוצר ע"י סינטיסייזר), ואת הקלידים ברקע החליפה הגיטרה האקוסטית של בללי והויולה של גליה חי. אבי בללי כמובן שר הרבה יותר נמוך מוואייט, אבל גליה חי משלימה יפה את הטונים הגבוהים. מלבד זאת השירה מבחינת הלחן די זהה, כולל המשיכות של ההברה האחרונה בחלק מהשורות, נראה שהם נקטו כאן בגישת אם זה לא מקולקל, לא צריך לתקן, ובצדק. או כמו שורד כתבה לנו: "בללי וגליה חי לקחו את המילים הללו ועשו עיבוד חדש שמצד אחד מתכתב ישירות עם המקור ומצד שני שואב השראה מעולם האלטעזאכן שהסרט מתקיים בו".
מי שמעוניין להתעמק במילים ישים לב, שהבית הראשון והפזמון מתורגמים יחסית בצורה נאמנה למקור. הבית השני, שבגרסתו של וואייט מתמקד יותר בעניין הכורים, שונה בהתאם לנושא של הסרט ועודכן לזמננו: "הקו המנחה היה – אילו וואייט היה כותב בית חדש היום, מה הוא היה כותב?":
אומרים אם רק נקנה מספיק האושר הוא כבר כאן
אומרים תמצא מודל חדש תזרוק את הישן
וזה עידן חדש וטוב ואין כבר עבדים
רק במזרח עוד לא סיפרו זאת לילדים
ההקבלה בין הילדים בסדנאות היזע והמפעלים במזרח לכורי הפחם היא מאוד מתאימה כאן, ואני חושב שטוב שהם בחרו לתרגם את הבית הזה באופן חופשי. השאלה היא, האם וואייט אהב את הפרשנות שלהם לשיר שלו, התשובה היא בהחלט, הנה במילותיו שלו:
Terrific – a really good adaption of song (who’s singing and 'stringing'? A fine duet …) for a really good social-realist film! I'm happy to be in there!
עכשיו, נשאר רק לצפות בסרט, ואולי לקנות פלאפון חדש…
הקרנת הבכורה של "שאריות" תתקיים בפסטיבל הסרטים של חיפה ב-19/10.
COMMENTS