Homeאלבומים חדשים

חרדת קדושה (חילונית): שחר רודריג על האלבום החדש של בון איבר

2016boniver-hero

במהלך השבוע שעבר התכנסו חבורות של צעירים בני 20 ו-30 פלוס סביב מכשירי רדיו-קסטה בפינות רחוב, שילבו רגליהם או עמדו בנונשלנטיות (מעושה יותר או פחות), והאזינו לשלושים וארבע דקות ועשר שניות של מוזיקה. אני מתארת לעצמי שרבים מהם חבשו כובע גרב ואולי אף העבירו אצבעות בזקניהם המפוארים בעודם מהנהנים, זורקים אחד לשני חצאי חיוך של: "שים לב לאזכור של Fall Creek Boys Choir" או "זה כל-כך ג'יימס בלייק, בנאדם".

כן, כך אני מדמיינת מסיבת האזנה לאלבום חדש של בון איבר. כמעט כמו בזכרונות המומצאים של אליזבט לופטוס, כך גם אני מאחה דמיונות לשברי מציאוּת כפי שהיא משתקפת מעל דפי האינטרנט. התמונות ממסיבות ההשמעה של "22, מיליון" יחד עם הביקורות הלא-מלומדות של מוח הכוורת הטוענות שג'סטין ורנון גונב או מעתיק מג'יימס בלייק אוגדו יחד לכדי דמות לא מחמיאה במיוחד. אנסה לשכנע אתכם שהדמות הלא מחמיאה הזו דווקא מסתירה מאחוריה אלבום מופלא, כזה שמשתלב בול עם תקופת החגים וההתקררות במזג האויר.

ובכן, חיכינו הרבה זמן לאלבום נוסף של בון איבר. עברו יותר מחמש שנים מאז יציאת הסלף-טייטלד אלבום, שהיה באופן מפתיע האלבום השני של הלהקה, אולם בזמן הזה ג'סטין ורנון לא נעלם לחלוטין מהמסך אלא התפנה להשקיע בפרוייקטים אחרים שלו, חלקם אפילו עדיין תחת מטרית בון איבר כגון הדואט שלו עם ג'יימס בלייק, Fall Creek Boys Choir ב-2011 או השיר שכתב לפס-הקול של Wish I Was Here של זאק בראף, Heavenly Father (לבראף יש מן יכולת כזו להתחבר לאמנים אהובים במיוחד ולגרום להם לכתוב שירים רק בשבילו. חוצמזה הוא גם JD מסקראבס, חובב מוזיקת ניינטיז ומצחיק נורא. הלוואי והייתי חברה של זאק בראף) וכן, גם I Need a Forest Fire שיצא כחלק מהאלבום האחרון של ג'יימס בלייק ממש השנה.

ואז הגיע הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש, עם השם המוזר: "22 (OVER S∞∞N)" ולומר לכם את האמת? לא הצלחתי להקשיב לו. לא שהתחלתי, אפילו לא הצלחתי להביא את עצמי להתחיל האזנה אליו. משהו בשם המוזר, הציפיה שנבנתה, שיתוף הפעולה עם קניה, החשש מקונפורמיזם, או אולי סתם חוסר הזמן – גרמו לי לחלוטין להתנער מהמותג הזה שנקרא בון איבר. גם הסינגל השני, עם הקאבר יוטיוב המוזר שלו והשם המרווח מדי, ברוב חוצפתו משתלט על יותר מקום ממה שהוגדר לו…. מי שמךָ, בון איבר, ככה לנצל צירופי מקלדת חסרי משמעות? כבר יותר מחודש בעצם שעומדת לה יצירה חדשה מבית בון איבר ביוטיוב, חרושת מאזינים, וסרבנית המצפון שבי לא מוכנה להאזין. ואז יצא האלבום. עברו רק שלושה ימים מאז שיצא בעוד אני כותבת לכם שורות אלה והוא התנגן כבר מספר פעמים, ייתכן דו-ספרתי, באזניות עם הפוגה קלה רק לחדש המופלא של דבנדרה בנהארט. ובכן – אין ספק שהאזנות חוזרות ונשנות הן עדות מספיקה, אבל לא בעבור זה נכנסתם לכתבה הזו.

אומרים לאחרונה שעדיף להשאיר את הראש לדמיון ולחלומות מאשר לזכרון. ובכן, אין ספק שבון איבר ממשיך לחלום ולדמיין ולא חוזר בדיוק לאותה המשבצת של יצירותיו הקודמות. כן קיימים בין שלושת האלבומים קווים מקבילים: הטשטוש הזה שבין מציאות לחלום הן מבחינת הסאונד והן מבחינת שמות השירים, העיבודים המתוזמרים, וההרכב הגרעיני שנותר בין ורנון, שון קארי ומת'יו מקוהן. הדמיון תמיד היה חלק מרכזי בהרכב, ורנון עצמו טען כי הוא בדרך-כלל מתחיל בכתיבת המנגינה ורק אחר-כך מלביש עליה מילים ש"ישמעו טוב" עם המוזיקה, לאו דווקא כאלה שיצרו סיפור. כך גם בשמות האלבומים: ב-Bon Iver התמה הייתה יצירת שירים על שמות מקומות שהושאלו מיבשות שונות, ב-"22, מיליון" התמה היא שימוש בתוים לא קונבנציונליים בשמות השירים, איחוי של מספרים ואותיות שאפשר לייחס להן משמעויות שונות. דוגמא לכך היא 00000 Million. זהו השיר העשירי באלבום, כלומר כשהוא מופיע לצד מספר האלבום, רצף האפסים הופך ל… חכו לזה… 1000000. מיליון. השיר 33 "God" יכול להיות מיוחס לשנת צליבתו של ישו שגם מופיעה על הקאבר של האלבום, או למספר הפעמים ששמו של אלוהים מופיע בסיפור הבריאה, הסינגל אף יצא לאור 33 ימים לפני צאת האלבום.

באלבום החדש מצטרפות האחיות לבית Staveley-Taylor, הידועות יותר בכינויין The Staves, להרכב בון איבר. אמילי, ג'סיקה וקמילה מנדבות מקולן הערב ויופיעו עם בון איבר בסיבוב ההופעות הקרב ובא שמתחיל באמצע החודש באוקלנד, קליפורניה. קשה להצביע בדיוק על השירים בהם הן לוקחות חלק – כל הסאונד של האלבום מאוד חללי ועם זאת מאוד אנושי ונוגע ללב, ואני בטוחה שגם הן – עם קולות הזהב שלהן, יעשירו את ההופעה החיה.

מבין השירים המופיעים באלבום, יקרים לי במיוחד Creek, 21 Moon Water ו-_____45_____ שעומד לו בדד בין הסקסופונים של מייקל לואיס שאף השתתף בכתיבת חלק משירי האלבום. כל התחושה של האלבום קצת כנסייתית, ומזכירה לי מעט את Parce Mihi Domine בתחושת חרדת הקדושה – כמעט כאילו עומד לקרות משהו פלאי. כשהאלבום מסתיים אני מבינה שהפלא כבר קרה – כרגע האזנתי לעוד אלבום שיגרום לי לשברון לב ולתחושת ציפיה כל-כך גדולה שכשיגיע האלבום הבא, אעמוד מולו בפה פעור וארצה לטרוק את הדלת אבל במקום אנשום עמוק, אסלח על ההמתנה הארוכה, ואכניס אותו בדלת הראשית היישר אל תוך מדפי הלב הכמוסים ביותר.

עטיפת האלבום החדש

עטיפת האלבום החדש

COMMENTS

WORDPRESS: 3
  • comment-avatar

    אלבום ענק

  • comment-avatar

    איזו ביקורת יפה. קראתי ונהניתי. בתור מעריץ מושבע של ורנון האלבום האחרון בהחלט איתגר אותי. אבל לא נבהלתי, נתתי האזנות חוזרות וכך למדתי שעמוק עמוק מתחת לפני השטח, לג'סטין ורנון יש זהות מוסיקלית מהפנטת ושובת לב שמסוגלת ללבוש על עצמה כל תלבושת ולעשות את זה בהצלחה אדירה. בין אם מדובר בפולק, תזמורת, אלקטרו, או הדבר הבא שבון איבר יפתיעו איתו…

DISQUS: 0