Homeהיום לפני

דביר כלב על "Quadrophenia" של "The Who" במלוא 41 שנים לצאתו

the-who-monterey-ca-1967-henry-diltz

כמו רוב החוויות המוזיקליות בחיי – וכן, אני לחלוטין מחשיב את ההאזנות הראשונות ל-Quadrophenia כחוויה מוזיקלית – גם האלבום הזה ואולי The Who בכלל תפסו את אוזניי בעקבות המלצה. בד"כ זו המלצה שמגיעה מחבר, אבל הפעם ההמלצה הגיעה מאדי ודר (טוב, אולי מכר). לפני קצת יותר משנתיים כשפרל ג'ם שיחררו את הסרט PJ20 (חובה לכל מעריץ /חובב פרל ג'אם באשר הוא), בזמן הצפייה נוכחתי לדעת ש- The Who בכלל ו- Quadrophenia בפרט היוו את אחת ההשפעות הגדולות ביותר על ודר מהרבה בחינות. אחרי ששמעתי את האלבום דברים הסתדרו לי בראש מהר מאד, הבנתי שודר הושפע עמוקות מסגנון השירה של רוג'ר דאלטרי ומההגשה שלו.

הצעד הבא היה לשמוע את האלבום, כמה וכמה פעמים כמובן, וכיון שמדובר באלבום עם רעיון (יעני אלבום קונספט) היה לי את הצורך להבין את אותו רעיון קצת יותר לעומק.

האלבום שיצא ב-1973, זורק אותנו בזמן לתחילת שנות ה-60 באנגליה דרך עיניו של ג'ימי- מתבגר טיפוסי באותם שנים שמשתייך לזרם בתרבות הנעורים של אותה תקופה ה- Mods*. האלבום מספר את סיפורו של ג'ימי דרך התסכול שלו מהחיים בכלל וממה שמרכיב אותם; בית, משפחה, אהבה ועבודה. הסיפור משלב את מרד הנעורים של ג'ימי עם לא מעט ביקורת על המעמדות באנגליה, החינוך והכלכלה באותם שנים.

*כמה מילים על ה- Mods : מדובר בקבוצה של אנשים שקיבלו את שמם מהעובדה שהאזינו ל ג'ז מודרני (Modern Jazz). חיצונית הם היו מזוהים כמי שרכבו על קטנועי ווספה ולמברטה קאסטום עם תוספות רבות כמו פנסים מראות וצביעה מיוחדת כשהם לבושים בחליפות טיילור מייד ומעילים. דוגמא טובה ניתן לראות על עטיפת האלבום. רבים ממעריציהם הראשונים של The Who היו Mods ועד היום ניתן למצוא ווספות Mods סטייל עם צביעה בצבעי הלהקה.

mods-vespas_full
ווספה קאסטום

אוקיי, כל זה טוב ויפה אבל זה נשמע יותר כמו תזה בסוציולוגיה או אנתרופולוגיה מאשר אלבום רוק, נכון? אז זהו שממש לא! פיט טאוסנד בעצמו אמר: "הסיבה שהאלבום הזה כל כך חשוב בעיני היא שאני חושב שזה האלבום המעולה האחרון של The Who, באמת." ואכן מדובר פה ב-90 דקות מופלאות.

מיד בשיר הראשון "I Am The Sea" ניתן לזהות כי מדובר ביצירה שלמה ושהקונספט של האלבום הוא אכן אחד כאשר אוסף הצלילים שילווה אותנו מפה ועד הסוף מתחיל לספר לנו את הסיטואציה בה ג'ימי נמצא על צוק בלב ים בזמן סערה, מהרהר בעברו אותו אנחנו מיד מגלים.

הקטע השני "The Real Me" הוא אחד הקטעים המוכרים מהאלבום בפרט ושל The Who בכלל (פרל ג'אם מכסים אותו לא מעט בהופעות). שיר קצבי, קליט שמספר לנו שג'ימי לא יודע מי הוא. הוא מנסה לקבל עזרה מהפסיכולוג, מאימו ומהכומר. העזרה המיוחלת לא מגיעה והוא נותר עם השאלה מי הוא באמת?

השירים הבאים מספרים לנו איך ג'ימי מנסה להשתלב עם ה- Mods ולהפוך להיות כמוהם (Cut My Hair), ואפילו הולך לראות את אחת הלהקות האהובות עליהם בהופעה "The Punk and the Godfather" כאשר הוא מבין לאכזבתו הרבה שאין בהם בשורה והם מעין השתקפות של הקהל שלהם- הלהקה היא כמובן The Who ואם זה לא עובר בסאב -טקסט, טאוסנד דואג שבסוף כל "פזמון" יגמגם דאלטרי את המילים "My Generation" למען הסר ספק…

למרות אכזבתו, מוצא ג'ימי כוח בעצמו (I’m One) ומתחיל לעבוד בתור מנקה זבל (The Dirty Jobs). אבל עוזב כשמבין שזה לא בשבילו.
לאחר מניפסט על כל מה שרע לדעתו של ג'ימי בחברה בה הוא חי (Helpless Dancer), הבלבול וחוסר הודאות יוצאים ב- "Is it in my head" כשבקטע האחרון בחלק הראשון (I’ve Had Enough) ג'ימי מוותר, נמאס לו לנסות לאהוב ולהיות נאהב. נמאס לו לנסות להשתייך והוא נוסע לברייטון אחד ממעוזי ה- Mods בקטע הפותח את החלק השני ו- 5:15 כאשר הקטע מתאר את מה שעבר על ג'ימי בשבועות האחרונים כאשר הוא נוסע ברכבת מתודלק באמפטמינים (בעיקר Leaps שהיו פופלריים באותה תקופה ומקבלים התייחסות לאורך האלבום בכמה מקומות).

האלבום ממשיך ומתאר את האכזבות שג'ימי חווה מברייטון (Sea and Sand) מהמודס (Bell Boy) ולבסוף מעצמו (Drowned) כשהוא מחליט לקחת סירה כשהוא שיכור וזועם אחרי המון ג'ין (Doctor Jimmy) אל הסלע בו התחיל הסיפור ובו הוא גם מסתיים יחד עם האלבום.

שני הקטעים האחרונים- "The Rock" ו- "Love Reign O’er Me" מביאים את הסיפור לסיום קתרזיסי ואותי באופן אישי היפנטו בפעם הראשונה ששמעתי אותם עד כדי כך שהאחרון כמעט היה שיר החופה בחתונה שלי. "The Rock" הוא קטע אינסטרומנטלי מעולה של טאוסנד שמחזק את המוטיבים המרכזיים של האלבום ומביא אותם לנקודה בה מתחיל "Love Reign" שלוקח את הסיפור לסיום בו ג'ימי מבין שהתשובות נמצאות בו ותמיד היו, ושאהבה היא מה שגורם לחיים ראויים ושווים שנחיה אותם, גם אם היא זמנית, חמקמקה ולא תמיד קלה להשגה.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0