רעבים: אלקנה כהן ושי גולן על שני פרוייקטים חדשים של יוסי בבליקי ושלום גד

ב"ונדמה שישוב", הקולות של יוסי בבליקי ושלום גד נפגשים לקול אחד, הרמוני, שכבר לא מאפשר להחליט מי שר מה. הרגע הזה גורם לי מאז ומעולם לחשוב עליהם כעל זוג שנפרד רק זמנית (הפעם האחרונה שראיתי אותם הם היו בהופעה משותפת).
עכשיו שניהם יוצאים עם פרוייקטים שונים ומאוד מעניינים, ועדיין יש קשר ביניהם:

אלקנה: "אבל אנחנו חשבנו שאנחנו מדהימים" – יוסי בבליקי ואלי שאולי בבית ליבא

אלבום ההופעה המשותף של יוסי בבליקי ואלי שאולי (שניגן גם בפונץ', וגם בלהקות הליווי של שלום גד) מתחיל עם שיר של פונץ' שבבליקי שר ומנגן לבד על הפסנתר, והשיר הבא מיד אחריו הוא "סוף המדבר" של שלום גד, גם הוא בביצוע סולו מהפנט של בבליקי והפסנתר המצלצל שלו.

"עוד לא למדנו שום דבר משיטוט ברחובות", שיר הPאנק מאלבום הבכורה של פונץ' מעלה את הווליום, הקצב והדיסטורשן של שאולי שמלווה את הפסנתר והשירה מלאת הרגש של בבליקי, וזהו הקצב גם של השירים הבאים – גם של פונץ' וגם מתוך אלבומי הסולו של בבליקי: סוויטת יום העצמאות, האוויר המינרלי ושתיים שלוש ארבע ילדים טובים.

הקלאסיקות של פונץ' חוזרות לסגור את המופע הזה: דם, השלום יגיע, וכמובן – ונדמה שישוב. כולן מבוצעות באנרגיות והתרגשות של פעם ראשונה ולא של שירים מראשית שנות ה-90. כולן בעיבוד שמפגיש את הפסנתר הגבוה (והקול הגבוה) של יוסי בבליקי עם הגיטרות האפלוליות של אלי שאולי (בשיר האחרון, "עדינה", בבליקי עובר לגיטרה אקוסטית), כולן מזכירות את הקסם המיוחד שהצמד הזה מוציא תחת ידיו, ביחד ולחוד, כבר יותר מ-25 שנה, ולא מפסיק לחדש.

וביחד ולחוד, גם עם שלום גד. ביחד ולחוד גם עם אחרים:

שי ואלקנה: "רעב"- רעב (שלום גד, רונאל קרן, מיקה דוארי).

"…קפצנו בנג'י מגן עדן ישר אל תוך נהר / קפצנו ללא חבל ועפנו מכפר לכפר / וכל מה שיש לנו לתת לך עכשיו זה רעב".

פרוייקט "רעב" נולד משיתוף פעולה של שלום גד ושניים שהיו אצלו בסדנת כתיבה: מיקה דוארי ורונאל קרן. מיקה ורונאל לא באים מחוסרי ניסיון למפגש הזה ולשניהם יש כבר אלבומים שהוציאו בעצמם. עם זאת, אין ספק שיש פה פער של גיל בין שלום לבין רונאל ומיקה, שלא לדבר על פער של ניסיון (לשלום יש דיסקוגרפיה מפוארת מאחוריו – גם עם "היהלומים", גם עם "פונץ'"). עדיין, התחושה היא שיש פה סימטריה מוחלטת במשולש הזה, והוא לגמרי שווה צלעות. אפשר לזקוף זאת לזכות הצניעות של שלום גד מצד אחד, והרעב היצירתי (משחק מילים מכוון בהחלט) של מיקה ורונאל מצד שני. התוצאה הסופית מרתקת ומלאה מלאה מילים, שללא ספק תופסות את הפרונט כאן. צורת העבודה הזאת מאפשרת לכל אחד מהיוצרים לבטא את עצמו לבד בשירים שהוא כתב, אבל כמו שהם כותבים בבנדקמפ, שיתוף הפעולה הוא הרעיון העיקרי כאן. בהתאם, אפשר לראות פה הרבה דיאלוגים בין השלושה (כולל מה שנראה כמו הלחנה של שיחת ואטס אפ של שלושתם, בחלק האמצעי של שיר הנושא).
הרעיון הזה בא לביטוי קסום ביותר ביצירה בת שלושת החלקים, "הגלגול". שלום גד כתב כל חלק מהשיר עם אחד משני הכותבים האחרים, וכל אחד מהם שר את אחד החלקים של השיר, בלחן אחר ובעיבוד שונה, כאשר רק המילים חוזרות על אותה תבנית: "בגלגול אחר אני רוצה להיות (נטע ווינר, דודו פישר, בן שלו, מאור כהן, הצל – רשימה חלקית), אבל עכשיו אני רוצה לישון".

שאר השירים באלבום משקפים את הקולות היחודיים של גד, קרן ודוארי. השיר הפותח הוא "משהו חשוב" שיצא גם כסינגל. על המילים, הלחן והשירה אחראית מיקה לבד. הרעיון במרכז השיר פשוט, ומלווה בלחן ועיבוד אפקטיבים שבעיקר נותנים מקום לקול של מיקה שבעיניי יש לו גוון מאוד מיוחד. "אהבה יכולה להרוג" הוא טקסט אישי של קרן. "יש גנים" הוא קטע פולק של דוארי. שיר הסיום "להיות בגוף של ילד" הוא בלדה אקוסטית שקטה ומונוטונית ששלושת היוצרים שרים יחד , במקהלה.
בשיר הנושא "רעב", שמצוטט כאן למעלה, מובע האוקסימורון של "לתת רעב", איך אפשר לתת משהו שהוא למעשה חוסר?

התוצאה של כל הסיפור הזה הוא יריעה רחבה, שפורשת גוונים שונים של כתיבה, הלחנה ושירה, והגוונים האלו מצטרפים לתמונה צבעונית אחת יפה, שכרגיל, משאירה טעם של עוד.
שלא לומר רעב.

צילום: יעל אופנבך

יוסי ושלום ואלי ורונאל ומיקה. היצירה הזאת לא מפסיקה לנבוע. בבנדקמפ* הקרוב למקלדתכם.
* הערת שוליים על בנדקמפ: אין ספק שהפלטפורמה הזאת נהדרת, אבל התמיכה שלה בעברית ובימין לשמאל ממשיכה להיות חסרה וזה פוגע במיוחד באלבומים כמו זה, שמעוניינים בהם לעקוב אחרי המילים תוך כדי האזנה.


(מהופעה ישנה, יוסי בבליקי, שלום גד ואלי שאולי ביחד)

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0