הכותבים של קולומבוס חוגגים ל-88fm עשרים שנה + ריאיון עם תומר מולוידזון

בעולם המוזיקה של היום, אנחנו צורכים יותר ויותר מוזיקה דרך האינטרנט: בלוגים, בנדקאמפ, מיקסקלאוד, רדיו אינטרנטי וכמובן יוטיוב. בתוך כל זה ולמרות איומי סגירה חוזרים ונשנים על התחנה עצמה וגם על רשות השידור, FM 88 חוגגת 20 שנה להיווסדה. לנו בקולומבוס שמורה פינה חמה בלב ל-88. זו תחנה ששמה לה למטרה להביא למאזינים מוזיקה טובה, ישנה וחדשה, בלי שיקולים מסחריים ופופוליסטיים, כאשר הדבר שמנחה את בחירת המוזיקה הוא בעיקר מה שהשדר אוהב. קצת כמו קולומבוס.
לפיכך התכנסנו כמה מהכותבים של קולומבוס לספר על המשמעות של התחנה בעבורנו. על הדרך גם תפסנו את תומר מולוידזון, לספר על החוויות שלו מהתחנה כמאזין וותיק ושדר צעיר:

P680007

תומר, בשלוש השנים האחרונות עשית את המעבר מלהיות סטודנט במסלול תקשורת של מכללת ספיר ושדר ברדיו המכללה – 'קול הנגב' והפכת לשדר, עורך ומפיק ב-88. איך זה קרה?
"יובל גנור, המנהל דאז של 88 החליט להצעיר את התחנה, כי כמו הרבה תחנות של רשות השידור, גם בה הגיל הממוצע יחסית גבוה. הרעיון היה שרדיו קול הנגב יכינו פרומואים חדשים ל-88 ובתמורה לפרומואים האלה יתנו לסטודנטים עם ניסיון בשידור ברדיו לשדר שעה אחת ב-88.
אני באותו זמן הייתי בשנה שניה, וצברתי מספיק ניסיון בשביל להיבחר לשדר תוכנית חד-פעמית ב-88 ביום חמישי בערב, שזו נחשבת שעה טובה. השידור הראשון היה חוויה די מפחידה: פשוט השאירו אותי שם עם הציוד לבד, אף אחד לא ממש הסביר לי מה אני צריך לעשות, והטכנאים ראו טלוויזיה. באיזשהו שלב ראיתי שיש אור אדום שמהבהב לי ולא ידעתי מה זה. בדיעבד הבנתי שזה הטלפון מצלצל ושאלו היו מאזינים שהתקשרו.
בהמשך הוחלט להכניס את הסטודנטים של ספיר כעורכי מוזיקה לתוכנית חי בערב. עם הזמן הפכתי להיות העורך הראשי של התוכנית ויצרתי קשר עם ירון חי-מנשה המגיש ועם איציק יושע שהוא ה-מפיק בתחנה ואחראי על כל שיתופי הפעולה. יום אחד הוא התקשר ואמר לי: "תקשיב, יהודית בן-יעקב צריכה עורך לתוכנית שלה 'כאן שם ובכל מקום'". אחרי שנתיים כעורך, ואחרי 37 שנה שלה בכיסא המגישה, יהודית בן יעקב פרשה. הודיעו לי שהתוכנית תישאר בשעות האלה עם השם הזה, ואני אגיש אותה באופן זמני. אני מגיש אותה עד היום".

הייתי אומר שהכניסה לתחנה יצאה לך בתזמון די טוב
"זה היה גם התזמון, אבל גם אחרי שלוש שנים של מוכנות לקחת כל משימה ולעשות כל מה שמבקשים. בסופו של דבר בשביל להצליח בעולם הרדיו לא נחוץ רק כישורים ויכולת, אלא גם כמה קשה אתה מוכן לעבוד בשביל זה. גם היום אני תמיד מתנדב בשיבוץ להחליף את כל מי שחולה או בחופשה."

אז טוחנים אותך צעירות?

"לא, פשוט כשצריך מחליפים אז אני תמיד אומר כן. אתה גם רוצה קילומטרז', גם להוכיח את עצמך ואני גם נהנה".

מה היית אומר שמייחד את 88 מתחנות אחרות, "מכובדות" יותר ברשות השידור?
"אפשר להגדיר אולי את 88 כ"בת החורגת" של רשות השידור. קודם כל, אין חדשות. דבר שני, יש לנו קהל מאזינים יחסית נאמן. אני חושב שהסיבה שבגללה התחנה הצליחה לשרוד 20 שנה בצל איומי סגירה היא ההתגייסות של המאזינים. קרה לי כבר ששידרתי תכנית בשש בבוקר ואחריה בשש בערב ואותו מאזין התקשר אלי בבוקר ובערב לדבר על המוזיקה".

תומר מולוידזון

תומר מולוידזון

בוא נלך על ההשוואה המתבקשת – גלגל"צ מול 88. לנו כמאזינים ההבדל בין התחנות מאוד ברור. אתה יכול להסביר איך מתבטא ההבדל מאחורי המיקרופון?
"קודם כל, אני אפתח סוגריים ואגיד שגלגל"צ זו תחנה שצריכה להיות. יש תחנות שעובדות במתכונת הזאת בכל העולם. הבעיה עם גלגל"צ היא שיש רק תחנה אחת כזאת בארץ. ב-88 פשוט אין הגבלות, אין הנחיות מגבוה, ואין רשימות. יש שני חוקים בלבד: הראשון הוא שבשעות השיא, בין שש בבוקר לשבע בערב יש מאגר של שירים שמבקשים לשבץ כמה מהם בכל תכנית. לא מדובר בהכרח בלהיטי ענק, ואלו שירים מכל הז'אנרים ומכל התקופות. כל שנה אנחנו מוסיפים לרשימה הזאת עוד 500 שירים בערך. זה נובע מתפיסה שהיא נכונה בעיניי וגם אני מיישם אותה: כשאתה רוצה להכיר למאזין שירים חדשים ולחנך אותו למוסיקה שהוא לא מכיר, צריך לתת גם ממתקים. החוק השני כמו ששמעתי את טל השילוני מנסחת אותו, הוא שכל שדר צריך לשדר מוסיקה שהוא אוהב לשמוע, ולא מה שהוא חייב להשמיע או יודע להשמיע".

אני חושב שזה באמת ניכר. הרבה פעמים אני אקשיב לתוכנית בלי לדעת מה שמה, אבל אני אזהה את השדר לפי המוסיקה שהוא בוחר להשמיע.
"נכון, ובנקודה הזאת יש לי גם קצת ביקורת, אם זה בסדר שאני מעביר ביקורת על התחנה שאני עובד בה. היא לא מספיק קובעת דעת קהל, ולא מספיק מייצרת שיח. זה קורה כי לכל אחד יש את החופש שלו – שזה נפלא, אבל גם חיסרון. לדוגמה, אם יוצא אלבום חדש, כל שדר ישמיע את שיר אחר מהאלבום שהוא התחבר אליו. אבל כך לא מייצרים להיטים אלטרנטיביים. יכול להיות שצריך תחנה שתשלב בין השיטה של גלגל"צ ושל 88. אם הייתי פותח תחנת רדיו, זו התחנה שהייתי פותח: תחנה שיש לה את הכוח של גלגל"צ, אבל היא משתמשת בו בשביל לקבוע סדר יום אלטרנטיבי".

לסיום, מה אתה צופה לעשרים שנים הבאות בתחנה?
"כרגע העתיד לוט בערפל. עם הפירוק של רשות השידור אף אחד לא יודע כרגע איך התחנה תיראה בהמשך. מה שידוע הוא ש-88 ממשיכה. אני אומר שאם עשרים השנים הבאות יהיו כמו אלה שהיו, אז מצבנו טוב".

אתם יכולים להקשיב לתומר בימי שישי בין 5 ל-7 בערב מגיש את "כאן שם ובכל מקום", ובימי שבת בין 7 ל-9 בבוקר את "שבת בבוקר". ובתקופת הקיץ הוא משמש כשדר מחליף בערך בכל תכנית שניה.

אות הפתיחה של "כאן שם ובכל מקום"

ועכשיו – לברכות יום ההולדת: מה הכותבים והכותבות של קולומבוס אוהבים לשמוע ב-88?

אלקנה כהן – ג'אם 88
ברומן הנפלא "האדמה מתחת לרגליה", סלמן רושדי מספר (בין השאר) על שדרן רדיו מסתורי בשם Eno, שיושב בתא השידור שלו בספינה חצי נטושה ומשדר מוזיקה במשך ימים, לילות ושבועות בלי הפסקה ובלי לצאת מהתא. יש משהו קסום בצורת השידור של Eno, אבל הניסיון הקצר (מאוד) שלי בעבודת רדיו, לימד אותי ששידור מול קהל חי הוא חוויה מרגשת ביותר. אני אוהב הרבה תכניות ב 88 FM, אבל אחת המרגשות ביותר בעיני היא "ג'אם 88" שמשודרת מול קהל, לפעמים מהאולפן, ולפעמים מנמל יפו. כל כך הרבה יש בתוכנית הזו: שידור חי מול קהל, מוזיקה חיה בשידור, הופעות בחינם, ולוקיישן מעולה, שהשידור ברדיו יכול להעביר רק באופן חלקי.
88 יודעים (ואוהבים) לפרגן לאמנים ישראליים, והג'אם היא אחת הפינות הכי מפרגנות שהיו אי פעם ברדיו הישראלי- מפרגנת ליוצרים ומפרגנת לקהל.
יום הולדת שמח!

ג'אם 88

ג'אם 88

הנה משהו מהאולפן:

ג'אם 88 משודרת בכל יום רביעי בשעה 22:00. עד סוף ספטמבר כל ההופעות מתקיימות בנמל יפו, שווה לבוא לראות.

ציפי פישר – דרייב טיים עם אבנר גורלי
בואו נהיה כנים – הזמן העיקרי שאני, ורוב האנשים בכלל, מקשיבים לרדיו זה בדרך- בדרך אל או מהעבודה/לימודים. מה שאומר שלעיתים קרובות אני מוצאת את עצמי מקשיבה לרצועה של אבנר גורלי, בשעה חמש בערב. וכמעט תמיד הוא מנגן שם שיר שאני לא מכירה, בין אם כי מדובר במשהו ישן שכבר לא משודר באופן תדיר או שזה משהו חדש, שאני ממש חייבת להשיג. הטעם של גורלי הוא רחב יריעה, לא אליטיסטי אבל מאוד איכותי. כמוני הוא אוהב אינדי רוק כמו מרקורי רב או האנטלרס, אבל הוא גם מגיע למקומות שנמצאים מחוץ לקומפורט זון הקבוע שלי למקומות יותר "מקפיצים" ו-Fאנקיים כמו קולולוש או שאולין אפרונאוטס. הוא נותן כבוד ליוצרי קלאסיקות רוק כמו פול וולר או אריק איינשטיין, לצד השמעה של קטעים יותר אלקטרוניים כמו של הכימיכל בראדרס או ביבליו. אצל גורלי אני מוצאת איזון מדויק בין החדש לישן, הלבן לשחור, בין נותן בראש למרקיד את הרגליים. תמיד כיף לחזור הביתה לצלילים האלה.

אבנר גורלי משדר את דרייב טיים בימים א'-ד' בשעה 17:00-18:00.

דביר כלב – לילה של אלבומים
עד לפני כמה שנים חייתי בצד השני של היממה. עבדתי במשמרות לילה ארוכות של 10 שעות ולפעמים יותר, נוהג בכבישי השפלה ומישור החוף הדרומי ומצויד במלא מוזיקה טובה. כל מה שהנגן יכול היה להכיל. רוב הזמן לבד ברכב, שמאז אותה תקופה הפך להיות אחד המקומות שאני הכי נהנה לשמוע בהם מוזיקה, אולי כי אפשר באמת להקשיב, עם מעט מאד הסחות דעת. לעיתים קרובות היה נמאס לי מכל מה ששמתי על הנגן והאופציה הראשונה, פרט ל-CD עם שיעור לימוד תורה שמישהו חילק בצומת ואחד המפקחים האחרים החליט שהוא חייב לבדוק, הייתה כמובן 88FM. אחרי הג'אז של שעות הערב ולקראת השעות בהן מסתיימות להן המטלות של תחילת המשמרת, בדיוק כשכבר לא התחשק לי לשמוע שום דבר ממה שהבאתי איתי, החליטו ב-88 שבמקום שידורים חוזרים של תוכניות עד שהשמש תתעורר שוב, אנחנו נשמע אלבומים שלמים ברצף. מבחר עצום ורשימות ערוכות בידי רוני ורטהיימר מבטיחים גיוון וטעם טוב. לא כל מה שנתקלתי בו היה טוב או מעניין בעיני, אך ללא ספק התכנית גרמה לי לשמוע דברים חדשים מצד אחד ולהתענג על כמה קלאסיקות שתמיד כיף לשמוע מצד שני. יש משהו בכך שמישהו אחר בוחר בשבילך מה לשמוע ומתי. הרי חלק מהאלבומים ששודרו היו לי גם במלאי מהבית ויכולתי לבחור לנגן אותם בעצמי, אבל משהו בזה שהם פתאום שודרו ברדיו גרמה לי ליהנות מהם יותר מאשר אם הייתי בוחר לנגן אותם בעצמי באותו הרגע.

בתקופה ההיא לא היה רעיון מארגן מאחורי הסדר של האלבומים, או לפחות כזה שחשוף לנו המאזינים. הייתי יכול להיתקל באלבום הלבן של הביטלס, ג'יימס בראון ואביב גפן ברצף. היום כבר יש נושאים לימים, מה שבעיני אפילו מוסיף ומנגיש קצת יותר את ההחלטה של התחנה לשדר אלבומים שלמים ברצף. עם מעט מאד פרסומות והפרעות, ורק הפתיח של התוכנית שמתוזמן כל כמה שירים כשברקע הפתיחה של Riders On The Storm והקריינית שמודיעה את שם האלבום ואת השנה שבה הוא יצא.

אות הפתיחה של 'לילה של אלבומים'

לילה של אלבומים משודרת כל יום בלילה (החל מ-3 בערך).

שחר רודריג – רוקר טוב עם בועז כהן, מצב טיסה עם גיל מטוס
אני עומדת ב-Amoeba מול שורות של דיסקים יד שניה ומדפדפת שעות על גבי שעות. מה בשקית? עד כה כמה דיסקים שכבר רכשתי דיגיטלית אבל חבל שלא לקנות בדולר או שניים גרסה פיזית, כמה פסי קול, כמה מתנות פוטנציאליות. פתאום מבין הפלסטיקים מציץ דיסק של Clem Snide. זה אלבום שמעודי לא שמעתי, ועדיין – נכנס לשקית. את התודה אני חבה לבועז כהן – לא רק שהכיר לי שורה של אמנים נהדרים, אלא גם תרבות רדיו (על החשיבות של השדרן באולפן, בין היתר) והרבה מאוד בקרים שהפכו טובים יותר רק בזכות השיר האחד הזה שנכנס לפסקול חיי. בועז, שאני כבר לא זוכרת כיצד התוודעתי לתכנית שלו "רוקר טוב", הכיר לי דרך ההיעדרויות שלו גם תכניות ושדרנים אחרים ב-88FM וככה הפכתי על הדרך למאזינה נאמנה ל"מצב טיסה" של גיל מטוס (אפילו מהחצי השני של הכדור). אם אי פעם יוצא לכם לתפוס את הגרייטפול דד ככה סתם באמצע היום (או בשעות פחות קונבנציונליות) ברדיו – כנראה שמטוס באולפן.

רוקר טוב משודרת בימים א'-ה' בשעות 8:00-10:00
מצב טיסה משודרת ביום ג' בשעות 23:00-1:00.
המיקסקלאוד של מצב טיסה.

תומר כהן – שומעים חיפושיות עם מודי זנדברג
זה כבר יותר מעשור שמודי זנברג מלווה אותי בימי שישי ב-16 מהאולפן בחיפה. שעה שבה אי אפשר לדבר איתי, אלא אם זה על חיפושיות הקצב. עשור גדוש בסיפורים על הלהקה שאני כל כך אוהב לאהוב. שאוהבת אותי בחזרה. מודי יודע לספר בהתרגשות שקשה לפספס, ועם ידע שיכול להרשים אפילו את קוטנר, ומצליח לעניין כל פעם מחדש. הביטלס יושבים בול על משבצת יום שישי והתיאום המדויק הופך את כניסתה של שבת המלכה לקדושה יותר. אז במקום פרחים – שיר לאלו שאנו אוהבים. תודה מודי.

שומעים חיפושיות משודרת כל יום שישי בשעות 16:00-17:00

שי גולן – יום שישי ב-88
כבר לפחות עשר שנים שקשה לי לדמיין את ימי שישי בלי 88.
אם קמתי מוקדם בבוקר אני יכול לשמוע ב-8 את איציק יושע, שתמיד מכיר לי ב"עולם השישי" מוסיקת עולם חדשה ומעניינת. בשעה 10 אפשר לשבת בשקט עם הקפה של שישי בבוקר ולהקשיב לאיריס לביא עם "קפה 88", מוזיקה שפותחת את סוף השבוע באופן רגוע ונעים. בשביל להרגיע את העצבים מהתנועה של שישי בצהריים בדרך לקניות ולסידורים יש את דורי בן-זאב ב-12. דורי פשוט פשוט שופך אותי מצחוק עם הדקלומים שמפרקים בהומור את האירועים הכבדים של השבוע האחרון, השירים על המטבח הפולני והכי טוב – השיחות שלו עם אראלה ממפעל הפיס בזמן הפרסומות. בשעה שתיים, אם אני לא בשנ"צ, יש את אלי לפיד ונועם גילאור ב"מציאות" שיכולים להתווכח במשך שעתיים על מה הביצוע הכי טוב בהופעה של “Child in time”, יכול להיות שהם גם יספיקו בין לבין להשמיע מוזיקה. בשעה ארבע יש כמובן את "שומעים חיפושיות" שתומר כתב עליה כאן למעלה, ובשעה חמש תומר מולוידזון מקבל את השבת עם מוסיקה נעימה אך מחדשת ב"כאן, שם ובכל מקום". לסיום אחרי ארוחת ערב שבת יש את מסביב לעולם עם משה מורד בשעה תשע בערב עם עוד קצת מוסיקת עולם.
שבת שלום 88!

תום יוגב – לסיכום
88 היא תחנה שמאפשרת לגדול ולהתפתח איתה. זהו סוד קסמה, ובעיני, בכך היא גם נבדלת מתחנות אחרות, אשר מצליחות לקלוע לתקופות ספציפיות בחיים, אך לא בהכרח ללוות אותנו בעקביות כמאזינים. כשכל מה שהייתי שומעת היה ג'אז (כן, היו גם זמנים כאלה…), תמיד היו שם תכניות להאזין להן. כש"גיליתי" את הרוק הקלאסי, מצאתי שם בית. אבל ככל שחלפו השנים והאזנים נפתחו וחיפשתי מקורות השראה חדשים, 88 תמיד היו שם. ולכן לבחור תכנית אחת זו פשוט משימה בלתי אפשרית: כי לפעמים מתחשק אינדי, ולפעמים בלוז, לפעמים מוזיקה מאפריקה ולפעמים סתם אולדיז שידגדגו איזה סנטימנט. והחוט המקשר את כל אלו, הוא שמתישהו במהלך היממה או השבוע, כולם יתנגנו שם. אז מזל טוב 88, שנמשיך לגדול ולהרחיב אופקים יחד…

תגובות

וורדפרס: 0
  • comment-avatar

    תומר מולוידזון הגדיר זאת מצוין. אני מצטט: "…מוכנות לקחת כל משימה ולעשות כל מה שמבקשים. בסופו של דבר בשביל להצליח בעולם הרדיו לא נחוץ רק כישורים ויכולת, אלא גם כמה קשה אתה מוכן לעבוד בשביל זה." – אני חותם על כל מילה.

  • DISQUS: 0