שי: בני אדם אוהבי

שי:
בני אדם אוהבים שמדברים בשלשות. על שלושה דברים עומד העולם, האדם נמדד בשלושה דברים ולכובע שלי שלוש פינות. יכול להיות שזה איזשהו הרגל רע מהצבא, או הנוחות שבמספר השובר שוויון הזה. אז להלן פוסט על שלושה גיטריסטים עכשוויים/וותיקים, כל אחד ומיתריו הוא. על כל אחד מהם הייתי יכול להרחיב כאן על גבי מספר פוסטים, אך השבוע קצר והמלאכה מרובה ואם כבר בגיטרה עסקינן, אין מצב שאני אתן לשבוע הזה לחלוף בלי השילוש הקדוש הזה. כל הקטעים בפוסט הם גרסאות כיסוי לשירים של אחרים, אך כל אחד מהאמנים בפוסט הוא גם יוצר וכותב. אז נתחיל:

החייזר – נלס קליין. נלס מוכר בעיקר מחלקו בלהקה השיקגואית ווילקו. הרבה אומרים שעבודת הגיטרה שנתן באלבומם SKY BLUE SKY, היא בין תצוגות הגיטרה הטובות ביותר שמישהו נתן באלבום רוק אלטרנטיבי בשנים האחרונות. הוא התחיל את דרכו בתור ג'אזיסט אך עם הזמן ועם הרבה השפעות סוניק יות' ברקע, הוא סטה גם אל עבר הרוק ובעיקר אל המוסיקה האקספרמנטלית. מעבר לווילקו הוא שותף במגוון רחב של הרכבים בעלי אופי שונה, חלקם בהנהגתו וחלקם לא. הוא מרבה להשתמש באפקטים רבים ובעזרתם ליצור צלילים חדשים חלליים/חוצניים שיבקעו מבעד לערימת המגברים שמאחוריו. סוג של אלכימיה שהחלה עוד בימי הנדריקס, אך כמובן שלקליין יש את המרקחות שלו.
הנה קאבר ל- MAGGOT BRAIN של פאנקדליק אותו הוא מבצע יחד עם אחד מהרכביו שנקרא BANYAN ובו שותף גם הבאסיסט מייק וואטס:


היהודי – מרק ריבו. ריבו גדל בפרברי ניו-יורק ובנעוריו למד לנגן ג'אז על גיטרה בשאיפה להגיע לעיר הגדולה ולנגן במועדוני הג'אז האפלוליים. אך כשגדל והגיע לניו-יורק בסוף שנות השבעים, הג'אז כבר נעלם ואת מקומו תפס ה-Pאנק. זה לא הפריע לו לעשות את צעדיו הראשונים ולתפוס את מקומו בתור אחד הגיטריסטים המרתקים בסצנה הניו יורקית ב-30 שנה האחרונות. את תהילתו קנה בעיקר בשיתוף הפעולה עם טום ווייטס באלבומו RAIN DOGS משנת 85', ומאז נהיה נגן מבוקש ואהוד ע"י מוסיקאים כמו ג'ון זורן ואלביס קוסטלו. מגוון הסגנונות בהם נגע ריבו רחב כמו העולם וכולל מוסיקה קלאסית, קובנית, רוק, פאנק וכמובן ג'אז. את סגנונו ה"מתחרע" אי אפשר לפספס ואם כבר השבוע דיברנו על גיטריסטים עם "סאונד" אישי וייחודי, אז מרק ריבו הוא כזה. והוא ינגן לנו קאבר ל-CARAVAN של הדוכס אלינגטון:

הקוסם – ביל פריזל. לביל שמורה פינה חמה מאד בליבי. הוא אחד המוסיקאים האהובים עליי ביותר בעולם, הרבה מעבר לנגינת הגיטרה שלו. כל עולמו ויצירתו נשגבים הם, והאצילות והענווה שבו כובשים אותי כל פעם מחדש. הוא באמת קוסם. זו לא אחיזת עיניים, יש משהו באצבעותיו שגורם לגיטרה להשמע אחרת, ובעזרת שישה מיתרים הוא יכול ליצור אורקסטרה שלמה. היכולת והשליטה שלו בגיטרה אפשרו לו לפתח סגנון יחודי לו , לא משהו נוצץ ומתלהב שכזה, אלא שוב – אצילי וצנוע, סגנון שגם הוא לא יכול להסביר. גם הוא גדל והתחנך על ברכי הג'אז ומבין השלושה, הג'אז זורם הכי עמוק בעורקיו, אבל מהול בלא מעט אמריקנה ובלוז וכמובן רוקנ'רול. כמו נלס , גם הוא אוהב להשתמש באפקטים ולצבוע את גוון הגיטרה בשלל צבעים. וכמו ריבו גם הוא התפרס כמניפה רחבה על מגוון של סגנונות. אז אם כבר מורדי הביא לנו את ג'ף בק עושה ביטלס, הנה הופעה קצרצרה של פריזל מתוך תוכנית ה-tiny desk של רדיו NPR ובו הוא מבצע שירים של לנון, מתוך אלבום הקאברים שלו שהוציא ב-2011.
סוף שבוע מצויין מקולומבוס…

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0