"War" היתה אחת מ

"War" היתה אחת מלהקות ה-Fאנק הפופולריות של שנות ה-70 בארצות הברית. הם שילבו כמעט ללא מאמץ בין סול, פאנק, ג'אז בלוז, מוזיקה לטינית ואפילו השפעות של הרוק שהיה סביבם. הליינאפ היה מעורב מבחינה גזעית, מה שתרם גם לגיוון המוזיקלי שלהם וגם לצורך שלהם להתעסק בפוליטיקה ובנושאים חברתיים בשירים שלהם. את כל זה עטף הסאונד הזורם של דרום קליפורניה, היכן שהשורשים שלהם קיבלו את השמש הראשונית.

האלבום השלישי שלהם- "העולם הוא גטו", הוא האלבום האהוב עלי שלהם. חוץ מהמוזיקליות הנדירה של כל חברי ההרכב והמספר הגדול של הכלים בו הם משתמשים, יש פה תחושה שהם חלק ממשהו גדול יותר, מוזיקה שחורה נהדרת שעושה לך טוב באזניים ובנשמה, אך גם גם גורמת לך לעצור ולחשוב, כמו אצל מארווין גיי וקרטיס מייפילד הגדולים.

זהו אלבום מאוד נגיש וכיפי ועדיין יש פה ג'אמים מתמשכים, פסיכדליה, בלוז ושאר ממתקים. מה שמפתיע לראות פה ובכלל בתקופה הזו באלבומים של אמנים שחורים, זה איך הפרוג והג'אז השפיעו עליהם מבחינת אורך השירים, ההבנה ששיר לא חייב להיות באורך של שלוש דקות ושאפשר להגיד משהו בעל נפח הרבה יותר גדול גם בתוך אלבום מסחרי. יש כאן שלושה שירים כאלה, כשמבחינתי הפנינה הנוצצת ביותר היא שיר הנושא "The World Is a Ghetto" שנמשך יותר מעשר דקות ויכל מבחינתי להמשך גם יותר.
בוקר טוב מקולומבוס…

 

פוסט הבא
וורדפרס: 0
DISQUS: 0