מורדי:
כדי להוציא אלבום בשנות ה-70 היית צריך להיות חתום בלייבל כלשהו ולזכות בגיבוי של מפיק, טכנאים וכמובן אולפן הקלטות. מי שנאלץ להקליט בצורה עצמאית בדרך כלל העיד על עצמו כי מדובר בחומר מוזיקלי שלא עומד בסטנדרטים של חברות התקליטים ושלמעשה מדובר ב"סחורה פגומה". היום להקליט באופן עצמאי מצביע על חתרנות וחדשנות, אבל אז העניינים עבדו אחרת. אולם בכל כלל ישנו היוצא מן הכלל, כשמקרה הזה המשמעות היא אלבום שהוקלט עצמאית לחלוטין ובכל זאת נשמע ממש, אבל ממש טוב. אני מדבר כמובן על D.R. Hooker ו-The Truth, האלבום שסימן את פריחתו של האיש בעל המראה המוזר ואת היעלמותו הנצחית בעת ובעונה אחת.
מספיק מבט אחד בתמונה שמעטרת את The Truth כדי להבין שיש לנו פה עסק עם מישהו קצת שונה. Donald Hooker בכבודו ובעצמו עומד על הר שממנו נשקף נוף שחציו אורבני וחציו ירוק כשהוא לבוש במין שמלה לבנה, ושיערו הארוך והזקן הגדול משווים לו מראה של ישו מודרני יחסית. אני אומר מודרני רק בגלל שהוא אוחז בגיטרה, שכידוע ישו המקורי לא ניגן בה מעולם. אז התחושה היא של נביא שעומד לזמר באוזנינו דברי תוכחה על חטאינו הנבזיים. אבל האמת היא ש-Hooker נביא מסוג אחר לגמרי. אם תרצו, אפשר לומר שהוא נביא מוזיקלי. בשיר Forge your own chains יש אלמנטים של סגנונות שונים שאיכשהו עובדים יפה מאוד ביחד. התופים מכתיבים מקצב פאנקי שחור, כלי הנשיפה המתוזמרים מאחור נעים על קו ג'אזסול, והשירה של הוקר עדינה מאוד ומזכירה ניק דרייק בכך שאין בה טיפת התלהמות, אלא פשוט נוכחות שאומרת "אני פה, ולא מנסה לשדר שום דבר שאני לא". ועל רקע כל הדברים האמורים לעיל ישנו ניחוח חזק מאוד של בלוז למרות שמבחינה מוזיקלית אין שם גיטרה מייללת או טקסט במבנה בלוזי מסורתי.
בשנת 72 האלבום יצא במהדורה מצומצמת מאוד. אם אני זוכר נכון מדובר בכ-500 עותקים, כראוי להדפסה פרטית שאינה זוכה לגב שיווקי וכלכלי מחברה גדולה. כמות העותקים הקטנה והעובדה שהוקר לא הקליט לאחר מכן שום דבר נוסף הפכה את The Truth לאחד האלבומים המבוקשים והנדירים ביותר אצל אספני התקליטים בכלל וחובבי הפסיכדליה והאזוטרי בפרט. בשנת 2004 הלייבל Subliminal הוציא מחדש את האלבום והיום הוא זמין לכל מי שחושק בכך. ועדיין, אם מישהו מצליח להשיג עותק מקורי שיתן לי קריאה, אני אשמח לאמץ אותו.
http://www.youtube.com/watch?v=AMx0zofDDoE
COMMENTS