מורדי: האהבה שלי

מורדי:
האהבה שלי לקראוט-רוק גרמני מעולם לא היתה חזקה כמו ביום ששמעתי לראשונה את Thrice mice והקטע המפוצץ שלהם שנקרא Fancy desire.

טרייס מייס היו שישיה מהמבורג שהקליטו אלבום אחד בסוף 1970. חודשיים הם הקדישו לטובת הפרוייקט, ולהגדיר את מה שהם הוציאו תחת ידם תהיה משימה לא קלה. כמו שתוכלו לשמוע מיד בקטע שצירפתי, מדובר בתמהיל בלתי נתפס של רוק, רוק מתקדם, פסיכדליה, ואפילו אפשר לשמוע רקע של כלייזמרים שיכול להיות שנותר שריד מהתקופה שיהדות גרמניה שיגשגה. 8 הדקות של Fancy desire פשוט לא הגיוניות בשום צורה. זה מתחיל עם אורגן האמונד שאליו מצטרפים מאחור כדי נשיפה שמשווים לשיר תחושה נינוחה, עד שהמקצב עולה בעזרת תיפוף שדוחף את כל העסק קדימה אל נקודת הרתיחה שבה נכנסת שירה פסיכדלית, ופתאום נוחתת ההבנה שכבר עברו כמה דקות ועכשיו רק מתחילים להתחמם באמת. גם הג'אז תורם את חלקו עם יציאות Free משובחות שגורמות לכל העסק להישמע חריף יותר.

הדבר שבאמת עושה את הדקות האלה לכל-כך קסומות נעוץ בכך שמגוון הסגנונות בהם הלהקה מבקרת בזמן קצר יחסית יוצר אצלנו תחושת עיוות זמן, כך שקשה לדעת כמה זמן המוזיקה מתנגנת אם לא בודקים את העניין. זה קצת כמו חלום שנדמה שנמשך שעה עד שאנחנו מגלים שנרדמנו רק לרגעים ספורים. אני רק מאחל שנזכה לחלום חלום שזה יהיה פס-הקול שלו.
בוקר טוב מקולומבוס…