בוב דילן אף פ

 בוב דילן אף פעם לא חיפש לרצות את הקהל שלו. בשנות ה-60, כשרצו שימשיך עם מוזיקת המחאה ויהיה "קולו של הדור", החליט לעבור לרוקנרול חשמלי מהיר וסוער. כשסוף-סוף הצליחו לעכל את הרוקנרול שלו, עבר לעשות קאנטרי, שגם אותו זנח די מהר. בשנות ה-80 אפילו התעסק, באופן די תמוה, במוזיקה נוצרית. הקול המחוספס של השנים האחרונות גם הוא לא נובע מזה שדילן "לא מסוגל לשיר כמו פעם", כפי שגורסת האמונה העממית. הוא שר ככה פשוט כי הוא לא שם זין.
אחת מאותן נקודות מפנה בקריירה של דילן התרחשו ב-1967. האמן של Like A Rolling Stone, של להיטי הבלוז-רוק החשמליים והמהירים, עבר ב-1966 תאונת דרכים שכמעט הביאה למותו. אחרי שנה של הסתגרות עם המשפחה בבית שלו בוודסטוק, התעורר דילן מהתרדמת האמנותית עם הפתעה: John Wesley Harding היה אלבום קאנטרי רגוע, איטי ושלו. למען האמת היה זה אלבום הקאנטרי-רוק הראשון שאי פעם יצא, וזה שהכין את הקרקע לפריחתו של הסגנון בשנים שלאחר מכן. הוא מורכב מ-12 פנינים דילניות נהדרות. הנה אחת מהן.
לילה טוב מקולומבוס…
פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0