מאמצע-סוף שנות ה-70׳ ועד אמצע שנות ה-90׳ חלה בארה״ב וגם בחלקים מאירופה עליה חדה בתופעת הרוצחים הסדרתיים. את הסיבה לעליה במספרם ניתן לשייך לכמה גורמים שלא אכנס אליהם כאן, אבל בשלב מסוים פעלו בארה"ב כל כך הרבה רוצחים סדרתיים שלא תמיד היה ניתן לזהות לאיזה רוצח סדרתי שייך הקורבן. הצונאמי הזה, שעורר אימה בקרב תושבי מדינות רבות בארה"ב, עורר טלטלה חברתית ופוליטית שההדים שלה נשמעים עד היום. אני חושבת שההתמודדות כיחידים וכחברה עם מעשי הזוועות מתאפשרת דווקא כאשר העיסוק שלנו בהם גובר; במקרים מסוימים וזכירים במיוחד הרוצחים הסדרתיים מקבלים מעמד של אייקון תרבות. אחד הביטויים של קיעקוע המעמד האיקוני היא כתיבת שירים על אותם רוצחים. בחרתי עבורכם מקבץ שירים שנכתבו על רוצחים סדרתיים שונים. נתחיל:

Psycho Killer – Talking Heads

השיר Psycho Killer נכתב ב-1974 על ידי דייויד בירן, טינה ויימאות׳ וכריס פרנץ מ'ראשים מדברים', עוד טרם ימי ההרכב הידוע, בתקופת ההרכב The Artistics. עם זאת, הוא שוחרר כסינגל מתוך אלבום הבכורה של Talking Heads ב-1977 וזכה להצלחה מיידית. לשיר חלק באנגלית, חלק בצרפתית ופראזה חוזרת באנגלית ובצרפתית. את ההשראה לליריקה קיבל בירן מאליס קופר ששילב בשיריו ובהופעותיו אימה, דרמה וטרור. ויימאות׳ מצידה קיבלה השראה מדמותו של נורמן בייטס מהסרט ׳פסיכו׳ של היצ'קוק. ההצלחה המיידית של השיר מיוחסת גם לשחרור הסינגל בסמיכות לתפיסתו של הרוצח הסדרתי דייויד ברקוביץ (הידוע בכינויו ״בנו שם סם״) שהיכה בניו יורק ב-1976-1977. רבים חשבו שהשיר נכתב על ״בנו שם סם״ אולם הלהקה הכחישה כל קשר בין השיר והרוצח.

השיר נפתח בריף הבס המפורסם של ויימאות׳ שנשמע מותח ואולי גם כמו סטוקר בלילה. כבר בפתיח של השיר אנחנו מתוודעים אל הפרנויה של הרוצח המופרע:

I can't seem to face up to the facts
I'm tense and nervous and I can't relax
I can't sleep ’cause my bed's on fire
Don't touch me, I'm a real live wire

בהמשך הרוצח נאבק בכוחות לא מובנים שפועלים בתוכו דרך השאלה:

Psycho Killer
Qu'est-ce que c'est?

לאחר מכן הוא מבין שהוא חייב לנוס על נפשו אחרי שביצע את מעשיו ואולי גם בו-זמנית מאיים על הקורבן הבא שלו:

better Run, run, run, run, run, run, run away

מעבר לריף הבס האיקוני של ויימאות׳ הבסיסטית שמלווה ליריקה מבריקה, אפשר לשער כי באותם ימים הוא הצליח לשקף את תחושת האימה שהטילו הרוצחים הסדרתיים הרבים שפעלו במקומות שונים בארה"ב וכן את חוסר האונים של כוחות החוק ובטח של האזרחים מול אותו גל רציחות. בנוסף, הפראזה החוזרת בשיר ("רוצח פסיכופת, מה זה?" ) מצליחה לתאר באופן מדויק את השלב בו "נולד" מושג הרוצח הסדרתי אי אז בשלהי שנות ה-70׳. אבל אל דאגה: גם "בנו של סם" דויד ברקוביץ, זכה לגלוריפיקציה תרבותית לא מועטה אשר באה לידי ביטוי בין השאר בשירים רבים. היפה בעיני מבניהם נקרא Son of Sam אשר נכתב ובוצע על ידי אליוט סמית' המנוח, ובו נמצאת השורה המעניינת הבאה:

Acting under orders from above

כאשר בציניות דקה סמית' מכוון להסבר ההזוי של ברקוביץ למעשיו: הכלב של השכן, איש בשם סם, שבו שכן שד, הורה לו לבצע את הרציחות. 

Ted, just admit it – Jane's Addiction

הרבה מילים נכתבו על אחד הרוצחים הסדרתיים המפורסמים והידועים לשמצה טד באנדי אשר פעל באמצע-סוף שנות ה-70׳ בארה"ב. 20 מעשי רצח, כולם של נשים, קושרו אליו. באנדי עצמו הודה ב-30 כאשר סביר שמספר הנשים שרצח היה גבוה יותר. לאחר שנתפס, הצליח לברוח פעמיים וייצג את עצמו במשפט מתוקשר; באנדי הפך לאייקון תרבות וגם מושא להערצה בזכות הכריזמה השופעת, היוהרה, ובעיקר בזכות היותו גבר נאה ומושך. בסופו של דבר הוא נידון למוות וב-1989 הוא הוצא להורג בכיסא חשמלי. 

חייו ומותו הציתו את דמיונם של מוזיקאים רבים ויש לא מעט שירים עליו. ב-1988, שנה לפני הוצאתו להורג, Jane's Addiction שיחררו את האלבום Nothing Shocking שכולל את השיר על באנדי. שם האלבום אף נלקח משורה מאותו שיר. ב-1994 טרנט רנזור אף מיקסס אותו לפס הקול של הסרט 'רוצחים מלידה'. 

השיר נפתח בהקלטה מצמררת מפיו של באנדי עצמו ומילות השיר מתרכזות בעיסוק האובססיבי של המדיה במעשי הרצח שלו ושל רוצחים סדרתיים אחרים והוא בעצם מבקר את הגלוריפיקציה של הזוועות וקהות החושים שנוצרות בעקבות אותו עיסוק אובססיבי בגופות מושחתות. השורה Sex is violence חוזרת כמנטרה על עצמה לאורך השיר והכוונה היא שהתמקדות במראה של באנדי לצד העיסוק במעשיו יצר בסופו של דבר חיבור מעוות במוח של הצופים בין סקס ואלימות.  

Macabre- Dahmer (full Album)

רוצח סדרתי ידוע לשמצה נוסף הוא ג'פרי דהמר שרצח קרוב ל-20 נערים וגברים, קיים יחסי מין עם הגופות או חלקים מהן, ואף נהג לאכול את קורבנותיו. האכזריות הבלתי נתפסת של מעשיו וגם היותו קניבל, הפכה גם אותו לאייקון תרבות וגם כעת, כמעט 30 שנים לאחר שנרצח בכלא, העניין בו רק תופס תאוצה גם בזכות הסדרה העלילתית עליו שעלתה בשנה שעברה בנטפליקס. 

גם על דהמר נכתבו שירים רבים, אבל הרכב הדת'-מטאל Macabre שההתמחות שלו היא כתיבת שירים על רוצחים סדרתיים, הגדיל לעשות והקדיש לו אלבום קונספט שלם. האלבום מורכב מ"תחנות" חייו הרצחניות של דהמר: החל בילדותו וכלה בתפיסתו ומותו.

הליריקה של האלבום מלאה בהומור שחור ומרושע ביניהם שמות שירים כמו: MacDahmers ,Temple of Bones, Drill Bit Lobotomy, Jeffrey Dahmer and the Chocolate Factory וכו'. אם אתםן ממש מתעקשות.ים, לכו לקרוא את מילות השירים המאוד מאוד גרפיות והמשעשעות – רק לא על קיבה מלאה.

John Wayne Gacy Jr. – Sufjan Stevens

רוצח סדרתי נוסף שזכה למעמד אייקוני הוא ג'ון ויין גייסי או ה'קילר קלאון' בשל המנהג שלו להתחפש לליצן באירועים חברתיים (במיוחד עבור ילדים קטנים). גייסי, שחי חיים כפולים כאיש משפחה מסור וכחבר מעורב ומשפיע בקהילה שבה חי – עינה, אנס ורצח בצורה סדיסטית נערים וגברים במשך כמעט עשור. אחרי רצח אחד יותר מדי, גילו מתחת רצפות ביתו קבר המונים של 33 נערים וגברים, אבל הסברה היא שרצח הרבה יותר. המספר הדו-ספרתי הבלתי נתפס זיכה אותו בטייטל כפול ונדיר: רוצח סדרתי שהוא גם רוצח המונים ולמרות שנתפס על חם, הוא מעולם לא גילה היכן קבורים קורבנותיו הנוספים. הוא הפך מהר מאוד ל"גיבור" תרבות ואייקון תרבות אחר, לקס אינטריור, סולן להקת 'הקרמפס' האגדית, אף יצר עמו קשר והשניים הפכו לחברי עט כשגייסי ישב בתא הנידונים למוות. גייסי הומת בזריקה קטלנית ב-1994 כאשר האגדה מספרת שמילותיו האחרונות היו Kiss my ass. אכן, איש מלבב.

באלבום הקונספט היפהפה Illinois סופיאן סטיבנס כתב שיר מבריק עם ליריקה חומלת על הקורבנות (גייסי הוא יליד שיקגו, אילינוי):

Oh the dead
Twenty-seven people
Even more, they were boys, with their cars, summer jobs
Oh my God
Ooh, are you one of them?

העוצמה של השיר נעוצה בדיסוננס בין הליריקה עוכרת השלווה ובין המלודיה הנעימה והרכה והוא חותם את השיר שלו בחרדה/תחושה הקמאית של כולנו: שגם בו/כולנו יש משהו מאותו  גייסי כאשר גם הוא קובר את סודותיו מתחת לרצפת העץ בביתו. 

And in my best behavior
I am really just like him
Look beneath the floor boards
For the secrets I have hid

If the Poison Won't Take You My Dogs Will – Lingua Ignota

איילין ורנוס היא אחת הרוצחות הסדרתיות הידועות ביותר ואולי הבולטת מכולן משום שזכתה בתואר המפוקפק 'הרוצחת הסדרתית הראשונה בארה"ב'. ורנוס רצחה ביריות אקדח לפחות 7 גברים, נתפסה ב-1991, נידונה למוות והוצאה להורג בזריקה קטלנית ב-2002. אבל סיפור חייה של איילין ורנוס היה לא פחות נוראי וטרגי ממעשיה. היא ננטשה על ידי אמה, לא הכירה את אביה שישב בכלא על חטיפה ואונס של ילדה ואיליין בעצמה נאנסה פעם אחר פעם בהיותה פעוטה על ידי סבה. ורנוס החלה לעסוק בזנות בגיל 11 תמורת סיגריות ואלכוהול והפכה לזונה חסרת בית בגיל עשרה. היא רצחה בין השנים 1989 ועד מעצרה ב-1991 וטענה להגנתה כי עשתה זאת מתוך הגנה עצמית. 

הסיפור של ורנוס עורר ועדיין מעורר אמפתיה עצומה בשל העובדה שורנוס הייתה קורבן פעם אחר פעם של נסיבות חיים קשות ורבים רואים בהוצאה להורג שלה חוסר צדק משווע שלא היה אמור לקרות. 

קריסטין הייטר (ובשם הבמה לינגואה איגנוטה) שידועה כמוזיקאית אשר שיריה עוסקים פעמים רבות בטראומה מינית, בקורבנוּת ובביקורת חברתית על אוזלת היד של החברה מול המעשים המזוועים, כתבה על ורנוס שלושה שירים מצמררים, אך חומלים:  Holy Is the Name (Of My Ruthless Axe), If the Poison Won't Take You My Dogs Will, וכן Disease of men:  ברצועה הזאת היא שרה על רקע ראיון מוקלט עם איילין ורנוס שמספר על הסיבות למעשיה ועל העוול שנעשה לה לאורך כל חייה ובמיוחד כאשר דנו אותה למוות. השיר בא לעורר אמפתיה כלפי ורנוס (השירה מאוד רכה וחומלת) ומצד שני לעורר ביקורת חברתית נוקבת.

אני מאמינה שהעיסוק בהפרת הסדר של החוקים האנושיים והשבת הסדר על כנו בכל פעם מחדש בשילוב משחק החתול והעכבר בין הרוצח לקורבנותיו ובין הרוצח לכוחות החוק, יוצרים תמהיל קטלני, סערה מושלמת של שדה עניין שהאובססיה אליו רק הולכת וגוברת. הגלוריפיקציה החברתית והתרבותית מחד והביקורת כלפי אותה גלוריפיקציה מאידך, מניעות בעצם את התגובה החברתית לביטוי באופנים שונים, כאשר אחד מהם הוא המוזיקה. אני חושבת שבכל שיר מעניין על רוצח סדרתי כזה או אחר, אנחנו מצפים שגם הקול הפנימי שלנו יהדהד. כלומר, אנחנו נוכל למצוא את עצמנו בצד כזה או אחר של השיר: האם אנחנו נזדהה למשל עם הקורבנות, או שמא נעריץ בסתר את הרוצח, או גם וגם? ומה זה אומר עלינו?

אני מניחה שכל עוד זה נשמר במסגרת הדמיון או הפנטזיה, זה בסדר. אבל אם אתם מתחילים להסתכל עקום על החתול שלכם או שאתם שומעים את הכלב של השכן מדבר אליכם – זה הזמן להתחיל לדאוג. 

לקינוח, הרכבתי עבורכם פלייליסט שכולו שירי רוצחים >> https://open.spotify.com/playlist/6chATS4p3l4imoymFmaLUa?si=84a6f1c90fce4d2c