לפני כשנה ראיתי את תמר אפק מופיעה בפונדק בירושלים, ויצאתי מההופעה בתחושה שזה ה'ריל דיל' – רוק גיטרות מבוצע היטב עם טוויסט מתוחכם של שירה נשית. אפק כבר הייתה אחרי לימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים, נגינה בשתי להקות שהקימה – 'שושנה' ו'קרוסלה', הופעות ברחבי ארצות הברית, החתמה בלייבל האמריקאי המצוין Kill Rock Stars ותחילת קריירת סולו. כך כשהאלבום שלה,All Bets Are Off, יצא, לא התאכזבתי מהתוצאה. האלבום מגוון מבחינת סוגי השירים שיש בו, חלקם רועשים וישירים וחלקם יותר סלואו, כשהמומנטום נבנה לאורך השיר. אבל יש לו קו מנחה מדויק מאוד, ששומר על תחושה אחידה. הוא נפתח עם שירים יותר אנרגטיים כמו "Crossbow", ולקראת סופו חלק מהשירים מקבלים תפנית מפתיעה; למשל "Beautiful Confusion" שמתחיל ממש מינימליסטי עם תיפוף בלבד, ופתאום מתווסף פידבק גיטרות. מדובר באלבום שקל להתחבר אליו, אבל שדורש האזנה נוספת כדי לגלות את רבדיו השונים.
עבדת על האלבום הזה כמה שנים, והוא גם הוקלט בכמה ארצות. התקופה הארוכה יחסית השפיעה על תהליך הגיבוש של האלבום?
"אני רוצה לדייק שתוך כדי הוצאתי שני אי.פי. ("Collisions" ב-2014 ו-"Taking Over" ב-2017) וגם פסקול לסרט 'שבוע ויום', אז עבדתי עליו כחמש שנים. היו שני סשנים של הקלטות בחו"ל, האחד באולפני Daptone בברוקלין (הלייבל של שרון ג'ונס), ואחד באמסטרדם. הסשן בברוקלין היה המרכזי, הקלטנו בו את חטיבת הקצב, הבס והתופים. אחרי זה בארץ הוספתי עוד שכבות של כלים, הקלטנו עם מוזיקאים כמו בנו הנדלר, ויצרתי מהם לופים שיכולתי לעבוד איתם בתוכנות כמו אבלטון ו- Pro Tools".
את מדברת על עבודת ההפקה אחרי ההקלטה, וזה כי למעשה את מפיקה את עצמך. מה גרם לך להחליט על כך?
"היו לי שתי מטרות בעבודת ההפקה; הראשונה היא שרציתי שהאלבום יישמע כמה שיותר כמו הופעה חיה, ללכוד את האנרגיות שלה. השנייה היא שרציתי שהסאונד יישמע רלוונטי, לקחתי קצת מהעולם של ההיפ הופ את האסתטיקה של 'גזור והדבק'. תמיד נמשכתי לתחום הזה של עיצוב סאונד. אני במקור מעולם המוזיקה הקלאסית, למדתי הלחנה ויצירה עוד בתיכון האקדמיה למוזיקה, וזה תמיד משך אותי, לערוך עיבודים מוזיקליים והרמוניזציה. בתקופת הקורונה השתתפתי באלבום המחווה ליענקל'ה רוטבליט 'הוצאו מהקשרם', ובחרתי להלחין מחדש שיר שכבר היה לו לחן, בשם 'ואז כמי נחל'. מצאתי עצמי מלחינה יותר בסגנון של שירי ארץ ישראל, כמו שירים שהייתי שרה במקהלת הילדים אנקור. תמיד הפריע לי שחסרות מפיקות נשים. אני מאמינה שנשים יכולות להפוך את התכונות שמאפיינות אותן כמו דיוק בפרטים ליתרון כמפיקות" (לקריאת טור שאפק כתבה בנושא, צ.פ.).
בעבר דיברת על כך שאת לוקחת אלמנטים גם מג'אז, כמו שינויי מקצב בלתי צפויים שיש בשירים שלך, עכשיו ציינת גם את המוזיקה הקלאסית כהשפעה. האם יש עוד דברים כאלה מחוץ לז'אנר של הרוק שמשולבים במוזיקה שלך?
"כן, אני לוקחת במיוחד מהיפ הופ, למשל, בשיר Russian Winter הכנסתי לשם משהו מהחיתוכים, משהו עדין, זה עדיין רוק אבל עם נגיעה אחרת. אני מרגישה שאני רוצה לעשות רוק שיהיה רלוונטי. בשנים האחרונות יש דיבור על האם רוק עדיין מוביל את הקטע התרבות האלטרנטיבית, של הנוער ושל מחאה, אם יש שם חיבור של המיינסטרים לאלטרנטיבה. ויש מי שאומר שזה עבר לז'אנרים מוזיקליים אחרים, שבאלקטרוניקה יש יותר חיבור למציאות, לקהל. אני רוצה שבסאונד שלי יהיה את זה, את החיבור למציאות. באתי מעולם המוזיקה הקלאסית וזה סאונד מאוד נקי, וכשבאתי לעולם הרוק מצאתי סאונד מלוכלך, ומאוד עניין אותי להתנסות בסאונדים השונים שרוק מאפשר. כשהקמתי את קרוסלה היה ברור שזה יהיה סאונד מאוד אחיד, המגברים על הכי חזק כי זה רוק ישיר כזה של תופים וגיטרה, אבל ידעתי שאני גם רוצה לעשות פרויקטים בהם אני אשלב בין סאונד מלוכלך למשהו נקי יותר. מה שמעניין זה שבעקבות הקורונה קיבלתי בקשות לביצועים אקוסטיים, כאלה מהבית, וזה שוב פעם הכניס ממד חדש".
יש לך קריירה בינלאומית מצליחה, טיילת בכל העולם, ניגנת בפסטיבלים, איזו חוויה הייתה הכי "וואו אני לא מאמינה שזה באמת קורה לי" מבחינתך?
"אני חושבת שהטור הראשון שלי בארצות הברית. היה את הטור ב- 2011 עם קרוסלה ואחר כך טור סולו ב-2016, וכשאת מגיעה לשם ורואה את המרחבים, תחנות הדלק, חנויות המוזיקה, לכל מקום שאת הולכת יש איפה לקנות מגבר אם צריך, הכל בנוי לתמוך בטור. אנשים רואים שאת עם גיטרה ומיד מבינים 'אה, את בטור'. את מגיעה לאל.איי ומציעים לך הופעה בשיקאגו, ומשם יש הופעה בפורטלנד, את נוסעת מ-Coast ל-Coast".
אז מה היית מייעצת למוזיקאית צעירה שרוצה לפרוץ בחו"ל, כמו שאת הצלחת?
"קודם כל, אגיד שכמה פעמים אמרו לי שאם אצא בהתבטאות פוליטית זה ייקדם את המוזיקה שלי, ואני תמיד סירבתי. אני לא מוכנה להגיד משהו בשביל לייקים ושיתופים. תמיד הפרדתי בין פוליטיקה למוזיקה. אז צריכים להיות מודעים לכך שיש את הצד הזה. אתן תקבלו יחס שונה כי אתן ישראליות. נכון שזה קושי, אבל מצד שני בעידן של מדיה חדשה ורשתות חברתיות אפשר לבנות קהל בינלאומי יותר בקלות, כמובן שתלוי בשפה ובסגנון מוזיקלי, צריך להתאים את המסר. אבל אם מקפידים שהמוזיקה תהיה טובה, תדבר בעד עצמה, אז זה אפשרי. הלייבל שלי "Kill Rock Stars" חוגג ממש עכשיו שלושים שנות עשייה, זה כבוד להיות באותה רשימה יחד עם מוזיקאים כמו אליוט סמית' או Sleater Kinney".
COMMENTS