כמו הרבה ישראלים (כך מסתבר, אם לשפוט לפי המהירות בה נמכרה ההופעה הראשונה), אני וגרנדדי הולכים אחורה כמה שנים טובות, במקרה שלי אחורנית עד לאלבום הפריצה שלהם, The Sophtware Slump שיצא ב-2000. את האלבום הראשון "Under the Western Freeway" רכשה עבורי אחותי בתור מתנת יום הולדת, אז גם אליו יש לי סנטימנטים מיוחדים. לפיכך בוא נתחיל בסקירה הזו בסדר כרונולוגי, גם אם החשיפה שלי ללהקה לא היתה כך בפועל.
גרנדדי הוקמה ב-1992 בקליפורניה, מודסטו, בידי הסולן ג'ייסון ליטל, הבסיסט קווין גרסיה, והמתופף ארון בירץ'. ההתחלה היתה מאוד צנועה – הלהקה הוציאה קסטה ב-1994, וכעבור שנה הצטרף אליהם ג'ים פיירצ'יילד, הגיטריסט, שכמו ליטל בא מסצינת הסקייטבורידנג המקצועי, והקלידן טים דריידן. עוד מיני אלבום יצא בחברת התקליטים Will ובנוסף לכך האלבום הראשון שיצא ב-1997, וכבר הצליח להביא להם הצלחה מסחרית ניכרת, בזכות הסינגל הנהדר "AM 180".
כאמור הסינגל הקליט להפליא הזה תפס חזק באנגליה, שם הוא שימש כפתיח לסדרת הבי בי סי Charlie Brooker's Screenwipe (מהיוצר של "מראה שחורה"), הופיע בסרט "28 ימים אחרי" של הבמאי הבריטי דני בויל, וגם בארה"ב הופיע בפרסומת לרכב דודג'. בשיר הזה ישנם את כל האלמנטים שמאפיינים את הלהקה – מצד אחד צליל של קלידים שמושפע ממשחקי מחשב, מאוד קליט ואפילו קצת ילדותי, ומצד אחד ריפים של גיטרה עם הרבה פאז, קצת שאובים מעולם הגראנג'. השילוב בין השניים, יחד עם דינמיקת שקט-רעש-שקט בין הבתים לפזמון, הופכים את השיר להמנון סלאקרים מושלם.
הלהקה החליטה בעקבות זאת להגדיל פרופיל, והוחתמה בלייבל V2. בשנת 2000 הם הוציאו את מה שרבים מחשיבים כיצירת המופת שלהם, The Sophtware Slump. שם האלבום מהווה משחק מילים עם הביטוי Sophomore slump, שמתייחס לניסיון שני, פחות מוצלח לחזור על הצלחה של אלבום בכורה, אלא שהם הפכו את המילה "שני" ל"תוכנה", מה שהתאים לתמה של האלבום שהתייחסה לניכור בעידן המחשבים.
אני נחשפתי לאלבום זה דרך תוכנית "הקצה", שאז עוד היתה בגלגל"ץ, וכפי שזכור לי לא רק השדרן ואני התאהבנו בו, אלא גם המאזינים שבחרו בו לאלבום השנה. זה אלבום שהצליח להקדים את זמנו בהרבה מובנים, כמו למשל התיאור של מערכת יחסים בשלט רחוק המתווכת דרך טכנולוגיה ("Miner at the Dial-a-View"), תרבות אינסטנט שבה מה שלא עובד ישר נזרק (שני השירים של ג'ד האנדרויד, "Broken Household Appliance National Forest").
ב-2003 יצא אלבומם השלישי של גרנדדי, Sumday. כנראה שזה היה עניין של תזמון או משהו, אבל בעיני הוא לא זכה למספיק תשומת לב. הוא היה קצת יותר "מופק" ונקי בסאונד שלו, אבל מצד שני היה יותר אישי ומינורי בטון שלו, ובעצם רק סינגל אחד ממנו היה מאופיין בסאונד ההמנוני של האלבומים הקודמים.
יש בו כמה מהשירים של הלהקה שאני הכי אוהבת, כמו השיר הזה בו בקליפ הנורא חמוד הזה ילדים מחליטים להתחזות לחברי הלהקה, ולבושים זקנים מודבקים, גם הבנות!
לאחר האלבום הזה חלו לעלות מתחים בין חברי הלהקה לליטל, שהיה הכוח היצירתי בעיקרי בלהקה מתחילתה, אבל סבל בשל זה מכל מיני התמכרויות שפגעו בתפקוד שלו. האלבום הרביעי Just Like the Fambly Cat אמנם יצא תחת השם "גרנדדי", אבל בפועל רק בירץ' המתופף השתתף בו מתוך כל שאר חברי הלהקה. אני אישית התאכזבתי מהאלבום הזה, אז הקשבתי לו פחות מהקודמים. זמן קצר לאחר מכן הלהקה התפרקה רשמית.
אחרי תקופה של כמעט עשור, במהלכה ליטל עבר למונטנה, הוציא שני אלבומי סולו ועוד אחד עם להקה בשם Admiral Radley שהוא הקים עם בירץ', גרנדדי התחילו לעבוד שוב על אלבום לאחר טור איחוד ב-2012. הסינגל הראשון שיצא ממש לא מזמן מהאלבום Last Place שעומד לצאת, החזיר את התקווה למעריצים, שהיא מסוגלת לשחזר את רגעיה הגדולים. הוא רוקיסטי יותר באופיו, אם כי לקראת הסוף נכנסים הקלידים שכל כך מזוהים עם ליטל.
http://www.youtube.com/watch?v=jRC1gwIdCe4
הקליפ החדש הנוסף של הלהקה מציג שוב יערות שבו משוטטות רוחות רפאים דיגיטליות, לצד בלדה שקטה יותר. כך הקליפים של הלהקה משקפים את הגעגועים לטבע, לצד הטכנולוגיה שנכנסת בכוח לתוכו.
http://www.youtube.com/watch?v=2w8gxStEaic
כך שלסיכום, נראה שגרנדדי חזרו לתפקד שוב בתור להקה, ואת המהלך שהם ערכו – מצעירים סטייל שנות ה-90 שהסתובבו בפארק סקייטרים למבוגרים מזוקנים ששרים קינות עצובות על מחשבים שננטשו ביער, הוא מהלך שממשיך לעבור התפתחות גם בשלב הנוכחי של הקריירה שלהם. יש כל כך הרבה סיבות לבוא לראות אותם, בין אם נוסטלגיה לאלבומים שהם הוציאו לפני עשור או שניים, או בשביל לשמוע בפעם הראשונה את השירים מהלאבום החדש. לא בכדי זו הופעה שמרבית חובבי הרוק לא יכולים להפסיד. אני אהיה שם, על בטוח.
גרנדדי יופיעו ב-20 וב-21 (סולד אאוט) במרץ בבארבי בתל אביב
COMMENTS