גם על הספינה של קולומבוס התכונה רבה לקראת פסטיבל אינדינגב השמיני במספר שיתקיים בסוף השבוע הקרוב במצפה גבולות ויציג לראווה את השמנת של האינדי המקומי. לכבוד הפסטיבל, ממליצים לכם הכותבים של קולומבוס על ההופעות להן הם הכי מצפים…
ענבר שפס:
טל פוגל- טל פוגל היא זמרת צעירה (23) מבאר שבע. היא גם מנגנת בגיטרה והייתה הבסיסטית של ההרכב "מריונטה סול". השנה הוציאה את אלבום הבכורה שלה "ערימות של חלומות", שאת כל שיריו כתבה והלחינה, ואף איירה את הציורים המיוחדים באלבום. קולה עדין ומתוק אבל מילות השירים נוקבות וחדות, והלחנים עוצמתיים. אני מאוד מצפה להופעה שלה בפסטיבל, ביום שישי 24/10, במת הפיל, 15:45.
http://talfogel.bandcamp.com/album/-
באטרינג טריו- אחד ההרכבים המסקרנים הפועלים בארץ. בטריו חברים הזמרת קרן דוניץ, הבסיסט הידוע בנו הנדלר והמפיק ריג'ויסר. הם חלק מהלייבל המעולה Raw tapes. אלבום הבכורה שלהם Toast מוצלח ביותר, ומשלב ביטים אלקטרוניים, טריפ הופ והשפעות של מוסיקה אפריקאית.
ההרכב יופיע ביום שישי 24/10, במת הקוף, 17:45.
ניצן אנגלברג:
מוג'הדין- בהרכב הירושלמי, מוג'הדין, שמורכב משלושה חברים בעלי רקורד מוזיקלי עשיר (אלון אבנת, הראל שרייבר ואורי קריסטל) נתקלתי רק לפני מספר חודשים בשיטוט אינטרנטי רנדומלי.
לא הבנתי בדיוק מי הם או מה הם בהתחלה, אבל ידעתי שאני צריכה לחקור עליהם. (עם שם כזה, איך אפשר שלא?)
גיליתי שהלהקה פעילה עוד משנת 2005, אבל את אלבום הבכורה המלא שלה הוציאה רק בתחילת מאי השנה, בנוסף למהדורה הדיגיטלית, גם במהדורה מצומצמת של 300 תקליטי ויניל.
כבר בהאזנה הראשונה שלי לאלבום הזה, שמורכב כולו מ-8 שירי פוסט-פאנק, אינדאסטריאל, כאסח או איך שלא תקראו לזה, ונפתח בקאבר מצויין לשיר "מה בצע כסף" של להקת ישראל, הבנתי שמדובר מבחינתי, באחד ההרכבים המעניינים שנתקלתי בהם בזמן האחרון.
הימים הם ימי תחילת "צוק איתן" (כן, גם אני שואלת את עצמי לפעמים "איך לא נתקלתי בהם קודם?"), והחומרים שהיו למוג'הדין להציע הם בדיוק מה שהתחשק לי לשמוע. מוזיקה ישראלית אגרסיבית ולא מתפשרת, שבאווירה שלה מתחברת בול להלך הרוח ולמציאות הנפיצה שיש כאן.
עמוד הבאנדקאמפ של הלהקה:
http://mujahideen.bandcamp.com/
נדב נדלר:
אפרת בן צור- ההכרות שלי עם אפרת בן צור היא בעיקר דרך אלבומה האחרון ׳Robin׳. האלבום כולל תשעה לחנים של בן צור לשירים של המשוררת אמילי דיקינסון. האלבום הוא תערובת מרטיטה (ממש כמו ג׳לי) של ילדותיות ותמימות, האופייניות לבן צור, לצד בשלות ועומק. אני רק משער כי זהו תהליך התבגרות אישי, אשר הביא אותה להתחבר למילים הנוגות של דיקנסון – ולהלחינן באופן כה נקי, חד ויפה.
אחד האלבומים הטובים בעיני בשנים האחרונות במוסיקה הישראלית.
אפרת בן צור תופיע ביום שישי בשעה 20:00 בבמת הקוף.
[youtube=http://youtu.be/m3TjsMRxwu8]
עומר אסייס:
להסתכל על הרשימה של האמנים שיאכלסו את הבמות של האינדינגב הבא עלינו לטובה ולבחור על מי בא לך לכתוב, זו משימה קשה עד בלתי אפשרית. כולם טובים, כולם עצמאים וכולם יודעים את התורה. אבל בכל זאת בחרתי פה שני הרכבים אהובים עלי במיוחד, Electric Zoo והחצר האחורית. שניהם בועטים ונושכים, כל אחד בדרכו שלו ואת שניהם כדאי לכם מאוד לראות.
ההרכב:
את גן החיות מאכלס בעיקר גל דווידסון על השירה, גיטרה מנסרת ואנרגיות בימתיות ששמורות לגדולים באמת. דווידסון ילווה בפסטיבל בנגנים חדשים מאלו שהקליט איתם את אלבום הבכורה המצוין "Diamonds in the Sand" לפני שנה. ההרכב החדש כולל את אורי קוטנר הנפלא על הבס ויובל גארין החייתי על התופים. שילוש קדוש שיודע להוציא רוק'נ'רול כמו של פעם.
בצד השני את החצר מאכלסים יענקלה רוטבליט על המילים החדות, הנוקבות והביקורתיות כמו שמזמן לא שמענו מעל גלי האתר. גדי רונן על הבס, איתמר ציגלר על הגיטרה ותומר יוסף הבלתי נלאה על התופים. כולם גם שרים, הרבה מאוד ביחד וקצת לחוד.
למה כדאי לכם לראות אותם:
כי "אלקטריק זו" עושים את מה שהם עושים הכי טוב בשטח היום לטעמי. בלוז רוק בועט, מתובל בסולואי גיטרה משוגעים, סאונד מחוספס, לא מתנצל וכל זה מוגש עם רמת אנרגיות שלא יורדת כל ההופעה. וכי אלקטריק זו פשוט נולדו לבמה החיה, במיוחד שהיא אי שם בנגב, ככה שהמרחק בין מצפה גבולות וטקסס פתאום נראה עניין גאוגרפי בלבד.
כי מזמן לא היה פה יוצר כל כך חד, ביקורתי ופוליטי שהצליח להגיע אפילו לגלגל"צ. אמנם לא השירים הנושכים באמת, אבל זהו בהחלט הישג מרשים לרוטבליט והחבורה. אחת הסיבות לאהבה הגדולה שלי להרכב היא ההנגשה של המילים באמצעות לחנים פשוטים וקליטים של השלישיה הצעירה. בלי ניסיונות וירטואוזים, עם הרמוניות קוליות נפלאות וחילופי תפקידים בקידמת הבמה שנותנים לך להרגיש שאף אחד פה לא בא לגנוב את הבמה למילים.
שורה תחתונה: ביום האחרון לפסטיבל, כשאתם כבר עייפים ורווי מוזיקה, יעלו לבמה שני הרכבים אגרסיביים, מי בגיטרה ומי במילים, אך שניהם ישאירו אתכם עם טעם של עוד ותחושה של "איזה כיף שלא הקשבנו לחבר הזה שרצה לצאת לפני הפקקים".
שי גולן ותום יוגב:
האחיות לוז, שעושות הרבה כבוד לשנות ה-30-40 בארצות הברית, מגיעות לאינדינגב במופע שכולו על טהרת סגנון הדו-וופ.
הן שבות אלינו היישר ממולדת הז'אנר- ניו-אורלינס, בה השתתפו בפסטיבל לכבוד האחיות בוזוול, האימהות הרוחניות שלהן (וכמובן מבצעות משיריהן בהופעה). אנחנו ראינו אותן בירושלים במופע שנקרא "לילות ניו-אורלינס" בהפקה מושקעת שכוללת שישה נגנים (מתוכם 3 נשפנים ונגן אחד על קרש כביסה), וידיאו-ארט ותלבושות תקופתיות: מדובר בבילוי מושלם למי שמעוניין בהתרפקות על זכרונות שאינם באמת שלו.
הרפרטואר שלהן כולל עוד הפתעות מלבד קאברים לשירי דו-וופ: קאברים לטום ווייטס וביונסה, שירים מקוריים של האחיות באנגלית ובעברית והמפתיע מכל- ביצוע לשיר של הוד פזמונאיותה- נעמי שמר.
הנאה ופיזוז בלתי נשלט מובטחים!
http://www.youtube.com/watch?v=3Yk_tQccFFM
שחר רודריג:
בואו לראות את משפחת אלייב בהרכב המצומצם שלהם, הסלון של משפחת אלייב.
זו אינה המלצה שמסתמכת על אלבום אולפן, וגם לא על איזה סרטון יוטיוב באיכות בינונית. מניסיון, אני אומרת לכם, זו אחת ההופעות היותר שמחות שיצא לי להיות בהן בשנה האחרונה. לרגע חוזרים לסלון של סבתא, עם הקפה השחור המבושל והכעכים, אבל גם עם הרעש והשמחה שמעל כל האוכל והפיצוחים.
כשחושבים על זה, זו ההופעה המושלמת לאחרי החגים; היא תשאיר אתכם עם טעם של עוד – עד לערב החג הבא.
ירון ברוידא:
שלוש המלצות לפי סדר כרונולוגי – הופעה אחת לכל יום, ולכל סוג מצב רוח:
TREE ft. Markey Funk-
חמישי, 22:10, במת הקוף
הגעתם, מיקמתם את האוהל, שתיתם משהו – יופי, אפשר להתחיל ליהנות. בפסטיבל השנה יתקיימו כמה וכמה שיתופי פעולה מעניינים. מבחינתי, זהו השת"פ המסקרן ביותר: להקת TREE הפסיכדלית ודיג'יי מארקי פאנק הגרובי משלבים כוחות לראשונה, במופע שפשוט לא יוכל להיות פחות מפצצת אנרגיה מהחלל. האינדינגב מתחיל רשמית עכ-שיו!
http://2014.indnegev.co.il/all-artists/tree-ft-markey-funk/
נועה קורנברג-
שישי, 9:30, במת הפיל
המופע הפותח את יום ההופעות השני, והדרך המושלמת להתחיל את בוקר שישי. אם גם אתם ממשכימי הקום בפסטיבלים (האבן התקועה בגב והחום באוהל כבר העירו אתכם בשבע בבוקר) – שימו פעמיכם לבמת הפיל והורידו את ההנגאובר עם השירים האופטימלנכוליים של נועה קורנברג, בעברית ישירה וחושפנית, ועיבוד מוזיקלי להקתי שמביא איתו רוחות אלקטרוניות קרות מאיסלנד, ובו זמנית שמש אקוסטית מן המדבר.
נצ'י נצ'-
שבת, 12:00, במת הקוף
בכל אינדינגב מגיע השלב הזה לקראת שבת בצהריים, שבו אני מתחיל להתעייף ומתלבט האם לחתוך הביתה. אבל אז, בעיתוי מושלם, מגיעה ההופעה המפתיעה שמכניסה בי בוסט של אנרגיה ומשאירה אותי עד הסוף המתוק (דוגמאות משנים קודמות: אינגה דינגו והגלביה המתנפנפת מדי, ויתרתי מחופשים לזין ואשכים). יש לי תחושה חזקה שהפעם האחריות הזו תיפול על נצ'י נצ'. ראפ איכותי וספרינקלרים – לא צריך יותר מזה.
http://2014.indnegev.co.il/all-artists/%D7%A0%D7%A6%D7%99-%D7%A0%D7%A6/
עוד כמה הופעות שאתם לא באמת זקוקים להמלצה שלי כדי ללכת אליהן:
חיים אוליאל ולהקת שפתיים, אלון עדר, רייסקינדר ותקופה חשוכה, A-WA, אפרת בן צור.
יובל לוי:
"Pits" היא אחת מלהקות הרוק הותיקות בסצינת האינדי ("העכשווית). אז איך עוד לא שמעתם עליה?
רגע לפני שהיא עולה על במת הפיל באינדינגב – הגיעו שלושת חברי הלהקה לשעה של שיחה ומוזיקה בתכנית "הקוצב יצירה מקומית" ברדיו הבינתחומי.
להקת PITS הוקמה כבר בשנת 2004 ע"י אורי סגל (גיטרה, (Wilkesboro broters טליה פרי (תופים, The Aprons, Elliot) ואלון כספי (בס, Elliot). שנה מאוחר יותר הם הוציאו את אלבומם הראשון Pits, שנתיים אחר כך אלבום נוסף בשם Cerebrus ובעוד חודש ישיקו בלבונטין 7 את אלבומם השלישי Premeditated Endings.
בין לבין (וברוח הסופ"ש המתקרב) הספיקו להופיע בשלושה פסטיבלי אינדינגב (הראשון, השני והרביעי) וביום חמישי הקרוב יעלו ב-22:30 לבמת הפיל שבמצפה גבולות.
אז איך עדיין לא שמעתם עליהם?
הם שרים באנגלית, ולמרות שטליה ואורי חולקים את המיקרופון, השירה היא בדרך כלל רק "כלי נוסף" ולא תופסת את מרכז הבמה. ההרכב המינימליסטי של גיטרה-בס-תופים מייצר פוסט-רוק אפלולי ורפטטיבי, כזה שאפשר גם לרקוד לו וגם לצלול איתו.
אם הייתי מתאמץ (לא באמת) אז הייתי אומר שהמוזיקה שלה מזכירה לי משהו בין הפיקסיז לסוניק יות'.
אז איך, איך, עדיין לא שמעתם עליהם?!?
לפי אורי סגל שתי הסיבות טמונות בין השורות של שתי הפסקאות שממעל.
למרות שהלהקה פעילה כבר עשור (!), בשבע השנים האחרונות, לפחות כלפי חוץ, שמענו מה- Pits הרבה שקט. חוץ מלנגן בהרכבים נוספים, חברי הלהקה עובדים גם בעבודות של גדולים וחלקם אפילו מנהלים חיי משפחה! הלהקה עבורם היא הכיף, התחביב, וככזה יצא שהוא נדחק קצת לצד.
אבל זהו, לפני שנתיים החליטו אורי וטליה שהגיע הזמן לאלבום נוסף. הם נפרדו (בלב קשה) מיונתן יידוב (תעני אסתר, Men of North Country), צירפו את תום קמינסקי (שרון מולדבי) ונכנסו לאולפן. את האלבום הפיקו בעצמם, ואת המאסטרינג שלחו לאמריקה. בשונה מהאלבום הקודם שיצא קצת דרמטי והוקלט באולפן קטן, האלבום הזה יותר משוחרר ופתוח, הוקלט באולפן גדול ובאווירה כיפית.
תיכף הם גם יחזרו להופיע – ואתם כבר תשמעו.
הסיבה השניה היא הסגנון. למרות שכולם נכנסים תחת מטרית האינדי, יש הבדל גדול בין הסגנון של ה- Pits לסגנון של הרבה להקות אחרות שיעלו בסופ"ש הקרוב על הבמות החייתיות של האינדינגב. לדברי Pits, היום הרבה להקות מנגנות וראיציות של פולק, או מנסות לשלב מוזיקה אלקטרונית. "אין הרבה להקות שעושות רוק אמיתי, כמו של פעם".
אז כבר שמעתם?
עוד לא שמעתם?!?
יום חמישי, 22:30 במת הפיל, אינדינגב.
יום רביעי 26.11.14 מופע השקה בלבונטין 7.
הקוצב יצירה מקומית משודרת בכל יום שלישי ב-19:00 ברדיו הבינתחומי, FM 106.2 ובאתר האינטרנט www.1062fm.co.il, וכן להאזנה בזמנכם החופשי בספרית המדיה שבאתר.
זהו חברים, אנחנו מקווים שקצת השפענו על הבחירות שלכם לפסטיבל ושתהנו המון…
COMMENTS