funk מגיעה במקור מהמילה האפריקאית lu-fuki. הפירוש של המושג הוא- ריח גוף רע. כן, אתם יכולים לחזור לתחילת השורה, זה עדיין מה שתקראו. אז עכשיו אתם בטח שואלים- מה?!? אז מסתבר שהפירוש המקורי היה ריח רע, אבל בסלנג היתה למילה דווקא משמעות חיובית, כזו שבאה לציין מישהו שעבד קשה ו"הזיע" בשביל להשיג את מה שהוא השיג. כשהביטוי נדד עם השחורים לאמריקה, הוא התחיל לגלוש גם למוזיקה. כבר ב-1907 שירים קיבלו שמות כמו funky blues או פאנקי בתוספת משהו אחר כדי לבטא סגנון בג'אז שהיה לו קצב מתפתח המתקשר לעבודה קשה.
עם הזמן התחילו מוזיקאים להגיד לחבריהם כשרצו שקצת יפלפלו קטע- "תסריח את זה קצת" או בלעז- "Now, put some stank on it!". עדיין, זה לא היה ביטוי יאה ולא השתמשו בו מחוץ לחדר החזרות או אולפן ההקלטות.

אני לא אסבך אתכם עם הגדרות מוזיקליות, אבל ניצני הפאנק צמחו כשמוזיקאי ג'אז שחורים התחילו לחפש כיוונים יותר קצביים ומרקידים לקומפוזיציות שלהם. הפעם הראשונה שהפאנק מתחיל לקבל כיוון משלו היתה בשנות ה-50 במועדונים של ניו אורלינס כשמספר הרכבים מחליטים לקחת את הביט שיושב בדרך כלל מאחורי ההרכב ולהביא אותו לקדמת הבמה. מה שיוצר גרוב חדש ומלהיב בשביל המון מוזיקאים צעירים. כמובן שמקדימים את הפאנק האר נ בי והרוקנרול המוקדם שתופסים את האזניים של הנוער ומסרבים להרפות.

מי שמבין את הפוטנציאל של הסגנון החדש ויהיה גם זה שיביא אותו לרמת אמנות הוא ג'יימס בראון הצעיר שלאחר מכן יתן המון קרדיט לאחד מחלוצי הרוקנרול הגדולים ביותר, ריצ'ארד הקטן, שלטענתו היה הראשון להכניס את הפאנק לרוק נ רול.
חלק מחברי ההרכב של ריצ'ארד הקטן אפילו ימשיכו ללהקתו של בראון שנקראה "The Famous Flames" ויצרו יחד איתו להיטים רבים. פריצת הדרך של בראון היתה שהוא העביר קדימה את תפקידי התיפוף והגיטרה והוסיף כלי נשיפה רבים ומעבר לזה הוא השתמש בתבנית מוזיקלית של עליות וירידות בתוך השיר, כל הזמן שובר את הקצב ומתחיל אותו מחדש, בשונה ממה שהיה נהוג עד אז.

כמובן שמשם תהיה התפתחות גדולה לאורך כל שנות ה-60 וה-70 עם בראון שמוביל אותה יחד עם ג'ורג' קלינטון וההרכבים שלו, בוטסי קולינס, סליי והמשפחה, טאואר אוף פאואר ועוד הרבה פחות מוכרים, אבל בשביל לספר את הסיפור שלהם, צריך כבר פוסט נפרד. בינתיים, הנה שני קטעים מההתחלה ממש של הפאנק של ג'יימס בראון…