מוציאים לדרך את שבוע הדוקו בקולומבוס עם תומר שלנו ואחת הסדרות המקיפות והמעניינות שנעשו על תולדות המוזיקה הפופולרית…
תומר:
בראשית ברא האדם את המוזיקה. כמו אלוהים, או כל אל אחר שתבחרו, גם האדם התחיל בקטנה ולאט לאט שיפץ וליטש את הדבר שכולנו פה סוגדים לו. למוזיקה פנים רבות ולפעמים קשה מאוד להחליט "מי הכי יפה בכיתה" אבל לי יש את המועדפת עליי – רוק אנד רול – ושיהיה מכל הסוגים-מינים-צבעים-סמים, שיהיה הכל.

בכת הזאת, של הרוק אנד רול, יש אינספור חסידים, לפעמים זה טוב – זה מוציא מהאמן הרבה יותר ודורש ממנו להיות הכי מוכשר, לפעמים זה רע – התמסחרות שלילית ושינוי לרעה לטובת אנשי תעשייה כאלו ואחרים. ולפעמים זה מוצא את האמצע, כשהתעשייה והאמן מוציאים אחד מהשני את המקסימום. בסרטי המוזיקה הדוקומנטרים תוכלו למצוא את האמצע הזה בכמויות.
בשנת 1995, "האחים וורנר" ומגזין "זמן חיים" שיחררו לאוויר העולם סדרה, ה"היסטוריה של הרוק אנד רול" שמה, בת עשרה פרקים, שכל אחד מהם אוצר בתוכו מטמון שערכו שווה עולם. מתחילת שנות החמישים, עקבו אחרי ההיסטוריה המוזיקלית ששינתה את פרצופה לעיתים תכופות. הסיפורים האמיתיים מאחורי הרוק. וכן, רוב הסיכויים שתכירו כמעט כל להקה ואמן שמוזכרים פה. אבל הסיפור עצמו, זה שמעבר למוזיקה, זה שהוביל לרעיון של המוזיקה, הוא עומד פה במרכז.

רוק זה תשוקה, רוק זה דבקות במטרה, זה משהו שחיים אותו ומאמינים בו. זה הערך המוסף שהסדרה הזו מנסה לתת מעבר למעקב כרונולוגי מצוין. המוזיקה היא הגיבורה בסיפור הזה, היא האביר על הסוס הלבן וכל מה שבא איתו, ומביא איתו אלינו. מבחינה היסטורית יבשה, הזמנים הם אחרי מלחמת העולם השניה, אירופה ואמריקה עדיין קצת בשוק משנות הארבעים הארורות והפצעים אט אט מגלידים. הדור החדש הולך להכתיב את הקצב, יהיה לו קצת קשה בהתחלה כי מגזענות, לא כל כך מחלימים, מסתבר, והחבר'ה השחורים, אשר מוכיחים פעם נוספת שידם על העליונה, שוב נדחפים החוצה על-ידי אותם אנשים חולים, אבל לא להרבה זמן. המוזיקה והקצב שלהם שולחים ידיים ארוכות, תופסים ולא מרפים, את אותו דור שיקח את הצלילים האלה צעד קדימה. שחורים ולבנים כאחד.

הסדרה עוקבת אחר גיבורי העל האלה והאבולוציה שעברו, אבולוציה שמתחילה עם אנשים כמו צ'אק ברי וריצ'ארד הקטן, המלך והכוכב, החלוצים שהגדירו את הרוק אנד רול, ההופעה הכי טובה בעיר, המוזיקה הכי עוצמתית שיש. לא עובר הרבה זמן לפני שגם אנשים אחרים רוצים, ואנגליה, בסערה שטרם נראתה, כובשת את העולם. הביטלמניה מגיע, חוקי המשחק משתנים ועכשיו חביבי, כדאי שתתן את כל מה שיש לך. להקות מגיחות כמו פטריות אחרי הגשם, כולם רוצים להיות הביטלס והסטונס, נערי החוף והבירדס. וחלק רוצים משהו אחר, וסוג של חזרה לשורשים, חקירת הריתמ'נ'בלוז, מוזיקת הנשמה השחורה כותבת פרק נוסף בספר ההיסטוריה המוזיקלי. גיבורי הגיטרה, כלי הנגינה הסקסי הזה, אותו כלי שלא היה רוק אנד רול בלעדיו, מקבל פרק משלו, שבעזרת ריפים בלתי נשכחים, ראיונות ורעיונות מצליח לשפוך טיפה אור על התופעה הזאת, תופעה שמצליחה לבצע את השילוב האכזרי והמושלם בין אהבה פיזית לאהבה סוערת, בין הבלוז השחור ללבן ובין מה שטוב ליותר טוב. ה-Pאנק מקבל מקום של כבוד משלו, מהכיעור המכוון של איגי פופ ממשיך ללכת בעקבות השורשים אל מחתרת הקטיפה, וכמובן – הניו יורק דולס, אותם שורשים שפרצו באמצע שנות השבעים בדמות הסקס פיסטולס, הקלאש, פטי סמית' ועוד גדולים.

מאות ראיונות, אלפי הופעות, אמנים מכל הזמנים, קליפים בלתי נשכחים והכי חשוב – רוק אנד רול, הכל מוגש בסדרה הנפלאה הזאת שבעזרת המון סדרות אחרת לא פחות טובות, מצליחה להסביר בצורה טיפה יותר מובנת, איך הכל קרה. עשרה פרקים נהדרים שמציגים קנה מידה ראוי למי, מה, איך ולמה. מילון לאהבה הכי גדולה שיש…