שבוע 18- שבוע קיץ בקולומבוס

אני יודע שהיום יום שישי ואתם בטח מצפים ל"שישי ובלוז" עם ערן. אבל ערן בפגרה קצרה לרגל נסיעה, ואני מקווה שאצליח למלא את מקומו בכבוד. כשהתחלתי לחשוב על שבוע קיץ, עשרות אלבומים קיציים עלו לי לראש, ואחרי סינון קצר עדיין היו שם לא מעט. ואז, כשעברתי על מדפי התקליטים והדיסקים, קרה דבר מוזר. משיכה בלתי מוסברת הביאה אותי אל האות L בלי באמת לדעת אחרי מה אני תר. כשעברתי את לאונרד כהן, לאמבצ'ופ ולואו (אלבומים די עגמומיים ולא קיציים בעליל) אז נפל האסימון. אלבום הקיץ המושלם שלי, "Love- forever changes". "אהבה", בהנהגתו של הגאון האניגמטי ארתור לי, שאותה הקים כשהיה רק בן 20!, הייתה אחת הלהקות המעורבות הראשונות (שחורים ולבנים יחדיו) במוזיקה וגם אחת הראשונות שלקחו את ההשפעה המידית של הפלישה הבריטית ומהלו אותה בסאונד הקליפורני כל-כך של שכניהם לעיר אל.איי, ה"בירדז". על הבסיס האיתן הזה הם הוסיפו גם בלוז, ג'אז, פולק וגם הארד רוק. אחרי שני אלבומים שזכו להצלחה מקומית לא רעה (מקומית בעיקר בגלל שהם סירבו בתוקף לנגן מחוץ לעיר) החברים ניגשו להקליט את אלבומם השלישי, לא לפני שהם התכסחו כמעט עד לפירוק הלהקה. החוויה מתחילה כבר בעטיפה הפסיכדלית המדהימה שמרמזת על שעתיד לבוא. הגיטרה האקוסטית החליפה את החשמל של האלבומים הקודמים, נוספו כלי מיתר ונשיפה, התזמור עשוי ברגישות מופלאה והשירה היא כנות מתפרצת. למרות הלוק ההיפי, השירים עוסקים גם בנושאים החמים של השעה. המלחמה, המהומות בגטאות השחורים והסימנים לדעיכתה של תרבות הנגד. והיא מצליחה לעשות את זה בלי להיות קלישאתית או רצינית מדי. זהו אלבום קיץ בשבילי בגלל הזרימה האינסופית שלו. זהו אלבום שדוהר קדימה בלי יכולת לעצור. כל שיר מגיב לזה שלפניו ולא יושב שם בצורה רנדומלית. למרות הקבלה הצוננת בשעתו (כמו הרבה אלבומים מהתקופה), הוא ידוע היום כאחד מהאלבומים הכי טובים שיצאו בקיץ האהבה של 1967, וכיצירת מופת על-זמנית. ובצדק. תהנו…