שבוע 18- שבוע קיץ בקולומבוס

לקיץ פנים רבות, ומורדי שכבר בטח התרגלתם שהוא "בא ברע" ברביעי, קפץ לביקור כדי להראות לנו צד אחר של הקיץ… מורדי:
הצלופח, מארק אוליבר אוורט, או בשם הבמה הידוע יותר EELS, הוא להקה של איש אחד, ובעל סיפור חיים כזה שאיוב בכבודו ובעצמו יושב מבויש כשהוא נחשף לכל מה שהבחור עבר. כשהיה בן 19 אביו נפטר. אחותו שסבלה שנים ארוכות מסכיזופרניה התאבדה בשנת 96. שנתיים מאוחר יותר נפטרה אמו מסרטן. ואם זה לא מספיק, בת-דודה שלו נהרגה כשהייתה על המטוס שהתרסק על הפנטגון באירועי ה-11 בספטמבר. מתוך מציאות מדממת ובודדה קל להבין את ההתעסקות של E באהבה, ברצון לפינה חמה להניח בה את הראש ולשכוח מהצרות, אפילו אם רק לכמה רגעים. למרות כל ההיסטוריה הפרטית שלו, או אולי דווקא בגללה, מארק יוצר מוזיקה ללא הפסקה כבר יותר מ-15 שנה, ואת השירים שלו אפשר למצוא מפוזרים בהמון פסקולים. עם כל האובדן והסבל שמקיפים אותו, יצא בשנת 2009 האלבום Hombre Lobo (אדם זאב), שהוא ככל הנראה היצירה הכי אופטימית שלו. בזמן שעבדתי בחנות מוזיקה מדי פעם היו מגיעים לקוחות שרצו משהו כיפי שהם לא מכירים, ובכל פעם שזה קרה המלצתי על האלבום הנהדר הזה, ולא זכור לי שמישהו סרב לקחת אותו הביתה. אמנם לפני כן אמרתי שזו יצירה אופטימית, אבל גם בתוכה משתלבים שירים עמוסים בכאב, געגועים, רצון למגע ולריח אהוב של מישהי שהייתה ואינה. כמו במניה-דיפרסיה, המאזינים נזרקים בין פסגה לשפל, בין התחושה שכל העולם מונח בכף היד, לבין מחשבה שעוד רגע נירמס על-ידי עצבות עצומה שאי-אפשר להכיל. תנו האזנה, ושיהיה לכולנו טיול נעים בין הרים מוריקים לתהומות חשוכים, כי אם כבר מבקרים באזורי הנפש האלה, אין מדריך טוב יותר מ-E…