Homeריאיון

אני הבנאדם שגורם לאחרים להישמע יותר טוב /// ראיון עם מיגל אטווד פרגוסון

הוא עבד עם ד"ר דרה, ריי צ'ארלס ופליינג לוטוס, ולמרות זאת יש סיכוי סביר שעוד לא שמעתם עליו. ציפי פישר בראיון עם המוזיקאי הכי מסקרן שיגיע לארץ השבוע, במסגרת פסטיבל הג'אז הבינלאומי ירושלים

Photo: Jesse Gilbert

כשנתקלתי בשם מיגל אטווד-פרגסון בתכנייה של פסטיבל הג'אז בירושלים, אני מודה שהוא לא אמר לי הרבה, למרות שהיה כתוב שם שהוא עבד עם רשימה מכובדת מאוד של מוזיקאים, ביניהם ד"ר דרה וריי צ'ארלס. הצצה ברשימת הקרדיטים שהוא חתום עליהם גרמה לי להבין שמבלי שידעתי זאת, אני למעשה כבר הרבה זמן מעריצה גדולה שלו. אטווד פרגוסון חתום על עיבודי מיתרים או נגינה בכמעט כל אלבום שאהבתי בשנים האחרונות: "Aromanticism" של מוזס סאמניי, "Choose Your Own Weapon" של Hiatus Kayote, M:Fans של ג'ון קייל, הרשימה ארוכה מכדי שאוכל להכניס את כולה כאן. אבל העשייה שלו כאמן סולו לא פחות מסקרנת משיתופי הפעולה שלו. בשיחה אתו פגשתי באדם לבבי וצנוע, שממש גרם לי להרגיש כאילו אני משוחחת עם חבר על מוזיקה שהוא אוהב וממליץ לי עליה.

מיגל אטווד-פרגסון היה מוזיקאי כמעט מהרגע בו נולד. הוא בן למוזיקאי שכמוהו, שולט בנגינה בכמה כלים, וניגן עם כמה מהכישרונות הגדולים במוזיקה האמריקאית – אטה ג'יימס, ריי קודר ועוד. אמא שלו עובדת בחינוך מיוחד וחשפה אותו למוזיקה קלאסית. הוא סיפר לי שקינא באחיו הגדולים שניגנו, ולכן כבר בגיל ארבע ביקש מהוריו כינור. באמצעות שיטת סוזוקי הוא שלט בכלי מגיל צעיר, וכבר בגיל עשר החל להלחין יצירות סימפוניות. אחר כך עבר לויולה אבל גם מנגן בצ'לו, בס, פסנתר וכלי הקשה. זה יתרון אדיר עבורו, כי הוא יכול להקליט בנפרד בעצמו כל כלי עבור העיבודים שהוא כותב. בהתאם לרקע מהבית, המוזיקה שלו משלבת אלמנטים של מוזיקה קלאסית עם מוזיקה שחורה. הפריצה הראשונה שלו הייתה כאמור עם ד"ר דרה, שפנה אליו כדי להלחין עיבודי כלים לאלבומו ב-1999. בעבודה על האלבום הזה הוא גם גיבש את רביעיית המיתרים שלעיתים קרובות מופיעה ומנגנת איתו (אבל לא במקרה של ההופעה בירושלים. על כך בהמשך).

מיגל, אתה עומד להוציא אלבום עם הלייבל Brainfeeder שהקים פליינג לוטוס, שהוא בעיני אחד הלייבלים הכי מעניינים ומקוריים שיש בתחום המוזיקה השחורה/אלקטרונית, עם מוזיקאים כמו Thundercat, Iglooghost, קמסאיי וושינגטון ועוד, שחלקם גם ישתתפו באלבום שלך. ממש נבחרת חלומות. איך נוצר הקשר בינך ללייבל ולשאר המוזיקאים שבו?
"הסיבה שבחרתי להוציא את האלבום עם בריינפידר הייתה תחושת הקהילה היצירתית שיש בלייבל, והחברות האישית ביני לבין המוזיקאים שם. האמת היא שלייבל בלו נוט (לייבל ג'אז יוקרתי, צ.פ.) יצרו איתי קשר קודם לכן והציעו לי סכום ממש רציני להקליט איתם אלבום, אבל העדפתי לעבוד עם בריינפידר. זה גרם לעיכוב בהקלטת האלבום כי הייתי צריך להשיג את רוב הכסף לבדי. מנגנים באלבום אנשים שאני עובד איתם כבר הרבה זמן, כמו הרבי הנקוק, אבל גם אם אני מכיר אותם או חבר שלהם מגיע להם תשלום הוגן וברמה שהם רגילים אליה, ולכן אני עובד על האלבום הזה מ-2012. את הקשר ביני לבין בריינפידר יצר קרלוס נינו, מפיק ודי ג'יי. הוא הכיר ביני לבין פליינג לוטוס, ומכיוון שאני חבר של סטיבן ברונר (ת'אנדרקאט), אפשר להגיד שאני אחראי לשידוך בינו לבין הלייבל, כך שהעברתי את זה הלאה. יש לי עכשיו כ-40 שעות אולפן מוכנות לאלבום, לא נשארה עוד הרבה עבודה עליו, ואני מתכנן אלבום כפול שייקרא Les Jardins Mystiques" (בצרפתית 'גני המסתורין').

פה בסרטון אפשר לראות את מיגל במופע של עיבודים אינסטרומנטליים ל- J Dilla, עם ייצוג ניכר לאמני הלייבל:

באמת ראיתי את הקמפיין שלך באינדיגוגו לתקצב את האלבום, שהגיע רק ל-8% מהיעד, האם הייתה סיבה שנתקלת בקשיים להשיג את הכסף?
"אנשים בעיקר מכירים אותי מהעבודה שעשיתי לפרויקט של J Dilla, אבל הרבה מהעבודה שלי לא מוכרת לאנשים בקהל הרחב, גם אם בפועל הם שמעו אותה. נגיד יש את עבודת הניצוח והעיבוד שעשיתי לפסקול סדרת הטלוויזיה Luke Cage. אני הבנאדם שגורם לאנשים האחרים להישמע יותר טוב".

אז בוא נדבר על העבודה שלך עבור פרויקטים של אחרים. האם יש פרויקט שאתה גאה בו במיוחד, או שאהבת לעבוד עליו?
"כן, בוודאי. קודם כל העבודה שלי עם פליינג לוטוס כמובן. עבדתי על עיבודי מיתרים בכל האלבומים שלו, כבר כמעט עשור של עשייה. באלבום הראשון עשיתי את כל עיבודי המיתרים: ניגנתי על כל כלי – כינור, ויולה וצ'לו בנפרד, הקלטתי ואז צירפתי ביחד לסאונד תזמורתי. בשבילי עיבודי מיתרים זה משהו שצריך לפסל את הסאונד עבורו. הם לא טפט לקיר שנמצא ברקע, אלא חלק מהקומפוזיציה. זה גם נותן אופי מעניין יותר לעיבוד, כשאתה נותן לו חלק חשוב ב"דרמה". אני עכשיו גם עובד על משהו עבור סאו ז'ורז' ואני מאוד נהנה מזה".

הקריירה המוזיקלית שלך עברה דרך הרבה סוגי ז'אנרים – קלאסי, ג'אז והיפ הופ, ואפשר להרגיש נגיעות של כל ז'אנרים בקומפוזיציות שלך. האם אפשר להגיד שכיום יש הרגשה שמוזיקה עכשווית עברה אבולוציה, ושהיא כבר משהו מעבר להגדרות צרות של ז'אנר?
"אני מאמין בזה במאה אחוז. עבורי מוזיקה היא חלק מהחיים האנושיים, כמו אוויר לנשימה ומים לשתייה. אני לומד את מה שיש בעבר, כמו למשל את המוזיקה של ג'ון קולטריין שאני מאוד מעריך אותה, לא כדי לחקות את העבר אלא כדי לשדרג את האופציות שעומדות בפני כאמן. ככל שאנחנו לומדים יותר מהעבר אנחנו משתפרים במה שאנחנו עושים, אנחנו נהיים יותר אותנטיים, יותר מחוברים לעצמנו. הקסם הזה של מוזיקה הוא על-זמני ועל-ז'אנרי. מוזיקה היא לכולם, ואני מחפש מוזיקה שיש בה עומק. אני יכול למצוא עומק בבאך שמאוד אהוב עליי, ואני גם מוצא עומק בג'יי דילה. כל דבר שנותן לך פרספקטיבה הוא טוב ואני אוהב את כולם".

מה עומד לקרות בהופעה שלך פה במוזיאון ישראל? אתה הרי לא מנגן עם הנגנים הקבועים שלך אלא עם רביעייה של נגנים מקומיים: יונתן אלבלק בגיטרה, אביב כהן בתופים, יוגב גלוסמן בבס ומתן צ'פניצקי בסקסופון. איך נוצר הקשר עם הנגנים הישראליים?
"במחווה לג'יי דילה, לרוב אני מופיע עם תזמורת של עשרים ושבעה כלים, כשמתוכם אני בדרך כלל מטיס איתי רק את הנגנים של חטיבת הקצב. בפעם האחרונה שהופעתי בישראל, בספטמבר בתל-אביב, גם יצרתי קשר עם נגנים ישראליים. מי שיופיעו איתי הפעם הם נגנים מאותה ההופעה, למעט אחד. אני התאהבתי בתל אביב אז, ובאתי הפעם לפסטיבל כי אבישי כהן, המנהל האמנותי יצר איתי קשר וכי כל הנגנים שמופיעים איתי הם גאונים. הפעם אנחנו נבצע חומר שונה, מהאלבום שעתיד לצאת – "גני המסתורין". שלחתי להם הקלטות של מה שקיים וגם עיבודים מאוד בסיסיים, ועל סמך זה אנחנו מתכוונים לאלתר, כך שיהיה שם אלמנט חד-פעמי שלא יחזור על עצמו וגם לא יתועד".

מיגל אטווד פרגסון יופיע במסגרת פסטיבל הג'אז במוזיאון ישראל, ירושלים. הפסטיבל יכלול גם הופעות של פסנתרן הג'אז האזרבייג'ני שאהין נובארסלי עם השלישיה שלו, רבעיית קאמילה בטאלי באיטלקית, מחווה לארני לורנס, דואו שהוא גם הפקה ישראלית-ברזילאית של ענת כהן (קלרינט) ומרסלו גונסלווס (גיטרה) ועוד רבים אחרים. הוא יתקיים בין התאריכים 12-14 בדצמבר במוזיאון ישראל.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0