תנודה בלתי פוסקת /// ראיון עם דמיאן קסטלנוס, הכח מאחורי The Oscillation

ציפי פישר בשיחה עם דמיאן קסטלנוס על הכיוונים השונים שהמוזיקה שלו מתפתחת אליהם, איך משיג נער מתבגר בקורנוול אלבומים של הקיור, ולמה לצפות מההופעה הקרובה בארץ

Photo: Antonio Curcetti

כמו הרבה להקות, האוסיליישן הם להקה שהתפתחה מתוך יצירה של אדם אחד, מייסד הלהקה דמיאן קסטלנוס. במהלך הראיון איתו קסטלנוס הסביר לי שתהליך העבודה שלו הוא כזה שהוא מקליט את הבסיס למוזיקה לבד, ורק אחר כך נכנסים שאר חברי הלהקה, כך שאפשר לומר שבהרבה מובנים זה עדיין יותר פרויקט סולו מורחב מאשר להקה שפעולת בצורה דמוקרטית. מאז שהאוסיליישן נוצרו ב-2006, הם הוציאו שישה אלבומים, ששניים מתוכם יצאו השנה ב-2018 (ועוד על כך בראיון). הסאונד של הלהקה הוא פסיכדלי, עם השפעות של דרון, רוק ניסיוני, אלקטרוניקה ושוגייז. נראה לי שמתוך כל היצירה שלהם עד כה, האלבום האחרון "Wasted Space" קיבל תשומת לב הכי רחבה וחיובית עד כה, ולכן עכשיו זו נקודת זמן טובה לדעתי להתחיל להיכנס למוזיקה שלהם, כיוון שהם הגיעו למקום נגיש יחסית.

ההרכב המורחב יותר, שהתגבש בלונדון לקראת 2011 כשיצא האלבום השני "Veils" מורכב מולנטינה מגלטי, מתופפת שנכון לעכשיו הוחלפה, טים ריילין בסינת'ים/באס (שגם חבר בהרכב דואו עם מגלטי שנקרא Tomaga) וכריס וורקאוו בגיטרה חשמלית. את דמיאן קסטלנוס תפסתי לשיחה ניחוחה בערב, כנראה גם שתיית תה היתה מעורבת, כיאה לאנגלי שהוא.

השנה הוצאת שני אלבומים בו זמנית, "E.U.F" ו-"Wasted Space", כשהראשון הוא אלבום שמורכב משני קטעים של כמעט חצי שעה, והשני בפורמט יותר מסורתי שגם מגיע לכמעט שעה, כך שהזמן הכולל שהקלטתם השנה הוא כמעט שעתיים שלמות, הישג מרשים לכל הדעות. כיצד הצלחתם לעשות זאת?
"על ידי כך שדחפתי את עצמי כמו משוגע. יש לי "דיי ג'וב" שלמזלי זה דבר די גמיש, אפשרו לי לקחת ימי חופש, לפעמים שבוע שלם, על מנת להקליט את הכל. בסוף התהליך השאיר אותי מותש למדי".

אז שני האלבומים האלה הולכים לכיוונים די שונים, הראשון הוא בסגנון אלקטרוני יותר, והשני יותר לכיוון רוקסטי. אלו שני כיוונים שכבר הרבה זמן קיימים במוזיקה שלך. איך אתה מחליט לאיזה כיוון שיר מסוים יילך? האם זה השתנה עם הזמן?
"האמת היא שבהתחלה חשבתי להוציא את "E.U.F" תחת השם שלי ולא של האוסיליישן, כי זה נשמע שונה מדברים אחרים, אבל פניתי לפאז קלאב, הלייבל שלי, והם אמרו למה שזה לא יהיה עוד פרויקט של האוסיליישן? ומשם זה התגלגל".

אז האם עבודה עם עוד אנשים במהלך תקופה יחסית ארוכה משפיעה על המוזיקה שלך?
"אני קודם כל מקליט לבד, אני רגיל לעבוד לבדי כי ככה התחלתי עוד כשגדלתי בקורנוול (חלק כפרי ויחסית מבודד בדרום-מערב אנגליה). אחרי זה אני מביא את זה לשאר חברי הלהקה, מסביר להם איך החלקים שלהם אמורים להישמע, ואז אנחנו עובדים על זה ביחד, וזה תמיד נשמע קצת אחרת כשעושים את זה בסוף".

דיברת על לגדול במקום מבודד, אבל הטעם שלך במוזיקה הוא לכיוון לא מיינסטרימי, ציינת למשל פעם שלהקת קאן (שגם אני מאוד אוהבת) השפיעה עליך. בהנחה שגדלת קצת לפני עידן האינטרנט בו הכל נגיש בלחיצת כפתור, איך הגעת למוזיקה כזו?
"אכן, עד גיל 14-15 שמעתי בעיקר פופ כי זה מה שהיה זמין, נתקלתי לראשונה בלהקת הקיור בספרייה שלי, ומשם התחלתי לקחת אלבומי מוזיקה, מה שעזר לפתוח את העולם המוזיקלי שלי. לא היה להם מבחר גדול אז היה לפעמים מתסכל להמתין עד שיזמינו דברים חדשים. גם התחלתי לעקוב אחרי מגזיני מוזיקה, והמלצות של להקות שאהבתי השפיעו עליי. למשל קאן שציינת היו לדעתי המלצה של להקה שאני מאוד אוהב, לופ".

לקראת ההופעה בארץ, האם הקטעים בלייב נשמעים אחרת מהגרסה המוקלטת שלהם?
"אנחנו בעיקר מאריכים את הקטעים. המוזיקה שלנו נוטה לרפטטיביות עם גוון מדיטטיבי, להיכנס לטראנס כזה, אז בהופעות אנחנו יכולים להאריך את זה בעוד 4-5 דקות ולשחק עם הניואנסים של הדברים, זה קצת כמו מוזיקת טכנו במובן הזה".

לפי מה ששמעתי, היכולת הזו לייצר בהופעה חיה חומה צלילית עשירה ששואבת את המאזינה למקומות אחרים היא זו שבאמת מייחדת את להקת The Oscillation, וכפי שראיתי, הם באמת עבדו קשה במיוחד השנה להוציא תוצרים משובחים, ולכן כדאי לתת הזדמנות לצלילה לעולם קצת מופשט, שהולך מצד אחד לכיוונים של פרנויה מהעולם המתועש ומהצד השני אני מוצאת בו שאיפה למצוא מרחבים אחרים, כמו שכל הסמליות החזותית הדתית/רוחנית בקליפ שהבאתי כאן של "E.U.F" רומזת אליה. היכולת שלהם לשחק על הקו הדק בין קומניקטיביות לנסיוניות – בין שירי רוק יחסית "מסורתיים" של ארבע דקות לג'אמים אלקטרוניים של עשרים דקות, שהתפתחה במשך עשור של פעילות כפי שעלה בראיון, תבטיח שנקבל סט מוזיקלי שוודאי יהיה בלתי צפוי ומקורי. ההופעה עצמה תתרחש במוצ"ש הזה, 17.11 בלבונטין, באדיבות המון ווליום, שבעבר הביאו להקות בסגנון דומה כמו Folkazoid הצ'ילאנים או A Place to Bury Strangers. יחממו אותם די ג'יי תמר עזריאלי וההרכב של יאיר יונה ועופר בוימל, Water Knives שהוציאו אלבום בכורה לא מזמן שממש מתכתב טוב עם הסגנון היותר אלקטרוני של האוסליישן שאני ממליצה להאזין לו גם כן, כמובן.

מוזמנים להאזין גם למיקס שערך במיוחד עבורנו קסטלנוס לקראת ההופעה

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0