ממשיך לחפש /// ציפי פישר על האלבום החדש של אלכסיס טיילור (הוט צ'יפ) – Beautiful Thing

לאחד השירים באלבום הסולו השלישי של אלכסיס טיילור קוראים "A Hit Song", בו הוא שר "אני צריך להיט… עדיין יש לי מה להוכיח, שירים לא תמיד אומרים את האמת". אבל רוב השירים באלבום הזה הם בני 5 דקות ומעלה – לא ממש הפורמט שמתאים לרדיו. יותר מכך, די התרגלנו לחלוקה הסגנונית בין השירים באלבומי הסולו של טיילור, שנוטים להיות יותר מינוריים ואישיים, לבין השירים שמופיעים אצל להקתו Hot Chip, יותר קצביים ומוכרים לקהל הרחב. כך שבחינה יותר מדוקדקת של השיר הזה דווקא מראה שיש בו אמירה ביקורתית על הלחץ לייצר להיטים – אחרי יותר מ-15 שנים בעסק, טיילור יודע להנפיק להיטים, אבל אני לא חושבת שזה מה שמעניין אותו באלבום הזה.

תזכורת: הוט צ'יפ הינה להקת אינדי אלקטרוני שהפציעה בשנת המילניום, והצליחה לייצר כמה שירים שישר תפסו את תשומת לב הקהל, באלבום הבכורה המצליח The Warning, כמו "Over and Over" או "Boy From School". טיילור, בתור הסולן העיקרי של הלהקה, וכמו כן הקלידן והגיטריסט שלה, הוא אולי המוזיקאי שהכי מזוהה איתה. למרות זאת, אני בספק אם אנשים עקבו באותו רמת עניין אחרי הקריירה שלו מחוץ ללהקה. אותי אישית שבה אלבומו השני, שנקרא בפשטות "פיאנו", כלומר פסנתר. כמו שהשם רומז, זה היה אלבום שדווקא הלך לכיוון יותר אורגני, יותר סינגר-סונגרייטרי, והתרחק מאווירת הרחבה. באלבום הנוכחי יש סינתזה מסוימת של שני הסגנונות – יש עדיין נגינת פסנתר, בכמה טראקים נגינה ממש ג'אזית אפילו, אבל מצד שני יש חזרה מסויימת לסאונד האלקטרוני. את האלבום הנוכחי הפיק בן גולדוורתי מחברת התקליטים DFA, החברה שמזוהה כל כך עם הסאונד הניו יורקי של LCD Soundsystem, כך שאי אפשר להתחמק מהשוואות. יתרה מכך, באלבום הזה יש אפילו שיר עם שם זהה לזה שמופיע באלבום אמריקן דרים, "Oh Baby".

למרות הדמיון בשם, השיר הזה הוא שיר אהבה מלא התלהבות ואופטימיות, שמאפשר בפזמון שלו לקולו של טיילור לנסוק. הקליפ החמוד עם אנימציית הסטופ מושן גם מכניס אלמנט של הומור קליל לשיר, כאילו טיילור קצת צוחק על עצמו שהוא כותב שיר אהבה פשוט.
שיר הנושא של האלבום נפתח בקטע אלקטרוני שמתפתח באיטיות, ומאפשר לטיילור לשלב סאונדים שהם יותר רעשים מצלילי כלי נגינה בשיר אלקטרוני רקיד. אחרי כשתי דקות נכנס ליין פסנתר שקצת מזכיר את "Trouble So Hard" של מובי, מה שמזכיר שיש בסיס של שיר פופ "רגיל " גם מאחורי הדברים הפחות נגישים שטיילור עושה.

לצערי רוב השירים באלבום לא זמינים בפלטפורמות חינמיות, ולכן תצטרכו לרכוש אותו או להסטרים (שזה איך שאני האזנתי לו). דווקא כמה מהשירים שהכי אהבתי לא יצאו כסינגלים, ולכן אאלץ לתאר אותם כדי להסביר מה אהבתי בהם. שלא במקרה, אלה שירים שמביטים פנימה לתהליך היצירתי עצמו, כמו השיר הראשון שציינתי בסקירה הזאת. אני חושבת שטיילור ממש יודע איך לשים את האצבע על החששות והתקוות שהתהליך הזה מלווה. בשיר "Deep Cut" טיילור כותב על הרצון ליצור מוזיקה משמעותית, משהו שיחתוך בבשר:

Make something you can feel
Don't get caught up in what's not real
Make a mark that is pure joy
Make a start that time won't destroy

אני חושבת שאלה מילים שכל אחד שאי פעם השקיע במשהו יצירתי יכול להזדהות איתן – לרצות לעשות לא רק משהו שהוא חדש אלא שגם יהיה בר קיימא, שאנשים ייהנו ממנו לזמן ארוך. אני חושבת שבאלבום הזה טיילור בהחלט מצליח לעשות כזאת מוזיקה, כמו למשל השיר Roll On Blank Tapes שמתחיל בקצב סינקופטי לא רגיל ושומר על תחושה קצת היפהופית downtempo. בשיר הזה טיילור שר מתוך נוסטלגיה לטכנולוגיה האנלוגית, על הרגע הזה שבו הטייפ הריק מתחיל להתגלגל וצריך למלא אותו במשהו – על המתח הזה שבין "יש לי משהו להגיד" והפחד לבטא את אותו משהו כי אולי זה לא ייצא טוב. השיר האחרון באלבום, גם הוא יחסית שקט, הוא לכאורה זה שהכי פסימי: שמו "נגמר הזמן" ובו טיילור חוזר שוב ושוב בפזמון על המילים: ?What am I supposed to be או ?How are we supposed to be, אבל בסוף השיר הוא מוצא את העוגן שלו, בבת הזוג שלו:

Ah, when my confusion is on my mind
And I'm more black than blue
I don't know where to start
But I may as well try to start with you

בכך לדעתי טיילור קושר בין השירים האישיים על מערכות יחסים לשירים היותר "ארספואטיים" – גם אם הוא מתלבט לגבי הדרך שלו כאמן, הזוגיות שלו מהווה משהו שנותן לו כוחות להמשיך גם כשהדרך לא ברורה. ובכך האלבום הזה מהווה הזדמנות יפה לחוות את אותם לבטים, ולהכיר את טיילור טוב יותר כאמן, מזווית שאולי עוד לא נתקלתם בה.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0