נימה וחצי מהצל: ההמלצות של צוות קולומבוס לאינדינגב 2017

איור ועיצוב: אלעד אלחרר

חובבי מוזיקה, התפקדו! זו השנה ה-11 (!!!) לאינדינגב, וצוות הסיפון עומד לעגון קצרות במצפה גבולות לסוף-שבוע של הופעות ממיטב המוזיקה המקומית המשובחת. לרגל החגיגות, איגדנו ממיטב המלצותינו עם בונוס סקירה מקיפה של כל שיתופי הפעולה שחייבים להיות עדים להם בפסטיבל הזה. נשמח לראותכם מפזזים בבמת החיפושית, הפיל, הקוף והאינדיטרוניקס, וכן גם בדוכן קולומבוס באינדי. לקחתם מגזין? נייס! תייגו אותנו באינסטוש: @columbusmusicmagazine.

שי אברהמי
הופעה להישאר בשבילה ערים: הילה רוח (שישי, 01:00, במת הקוף)
ביום שישי בערב יש רצף הופעות אנרגטיות נהדר שיכול להיות מתיש, אבל הסוכריה של הערב מתחבאת באחת בלילה. מגובה בלהקה מבצעת אימתנית (קוסטה קפלן, יונן לויטל, עדיאל גולדמן ויונתן לסמן) הילה נהנית למתוח את גבולות המוזיקה שלה בהופעות – הגרובים משוחררים יותר, הסאונד האפל נע לקודר, הקצב מתרכך; התוצאה על הבמה היא גראנג'-פסיכודאלי מהפנט, דבר המתאים לשעת הזאבים של הערב הזה.

הופעה לעקוב אחרי הטקסט שלה: פדרו גראס (שישי, 15:00, במת האינדיטרוניקס)
הסאונד בבמות יכול להיות קשוח ולפעמים הקול של הסולן עלול להתחבא מאחורי הגיטרות במקום להוביל, אבל במקרה של פדרו לא להתמקד בשירה די הורס את הרעיון שמאחורי ההופעה. פדרו הוא טרובדור-משורר מודרני, מבצע מיומן עם רזומה של מאות הופעות על במת התאטרון – אחד שיודע להוציא מכל מילה שהוא יורה את האימפקט המקסימלי גם אם באותו הרגע אין שום כלי נגינה שיגבה אותה. תוסיפו לזה את העובדה שהטקסט נע בין שירה לנבואת זעם תנ"כית, וכריזמה בימתית שאפשר למדוד בטונות ותקבלו הופעה שמסומנת כאחת שאסור לפספס.

שי גולן
ההופעה הכי (לא) חינוכית: יובל מנדלסון (שישי, 14:30, במת הפיל)
יובל מנדלסון המוכר מ"שייגעצ" התברגן והפך להיות אבא. נראה שההתברגנות הזאת הצליחה למצוא את עצמה בצורה טבעית בתוך גוף היצירה שלו. אם כנער הוא היה כותב שירי רוק/פאנק שאהבו לבעוט באידיאולוגיות גדולות כמו ב"ניו-יורק-רפיח" ("…אלו הם חבלי מולדת, ואני רוצה לרדת…"), עכשיו כאבא הוא הוציא אלבום שירי ילדים בשם "יובל המנוול – שירים לבלה" שממשיכים לבעוט בכל מיני מוסכמות בקלילות, כמו לדוגמה ב"עמים וארצות" ("…ולהיות יהודי זה לנצח לחיות על החרב/כך אומר לנו ביבי והוא מעולם לא טעה/כי להיות יהודי זה לשמוע בלופ דודו פישר/יש תורה ומצוות אבל זה לא חשוב באמת"). היופי בזה שתוך כדי הוא גם לועג לכל התכנים שמוגשים לפעוטות וילדים בערוצי הופ ודומיהם. העיבודים בהתאם הרבה יותר ילדותיים ומנצח עליהם ביד רמה אסף תלמודי חמוש באקורדיאון. בהופעה באינדינגב האלבום הזה צפוי להיות משולב יחד עם שירים מתקופת "שייגעצ" ואלבומי הסולו הקודמים שלו יחד עם טעימה מאלבום חדש. מומלץ לכל מי שגדל והתקלקל על שייגעצ ומי שמעוניין לקלקל את הילדים שלו מגיל מוקדם…

ציפי פישר
הופעת הג'אז שלא חייבים לאהוב ג'אז בשבילה: Shalosh (שבת, 11:30, במת הפיל)
יש משהו קומוניקטיבי להחריד במוזיקה של הטריו שלוש, כך שגיליתי שאפשר "למכור" אותה לכמעט כל אדם גם אם הוא לא חובב ג'אז, הז'אנר שאליו Shalosh משתייכים רשמית. בעצם התווית ג'אז לא לחלוטין מתאימה לשלוש, כי כמו להקת The Bad Plus הם נעים בין ז'אנרים שונים בקלילות מפתיעה, כמו שהקאבר המופתי שלהם לשיר האייטיז האולטמטיבי ?Don't you want me מוכיח (חובה להצטרף בשירה בפזמון). האלבום השני שלהם משנה שעברה הוא מבין הישראלים הטובים שלא שמעתם, וכדאי גם לבקר את הסלף טייטלד הראשון שלהם בשביל שירים מלנכוליים ויפים כמו Everything Passes,Even the Trees, שנכתב לזכר עצים ירושלמים שלא שרדו את סערות השלג. מכיוון שהם לרוב עסוקים בטיולים מסביב לעולם, הזדמנות לצפות בהם בהופעה במקום כמו אינדינגב היא הזדמנות שלא הייתי מחמיצה.

הופעת האינדיטרוניקה המרגשת: ORI (חמישי, 21:30, במת האינדיטרוניקס)
אורי הוא תופעה בהופעה שכמותה לא ראיתי הרבה זמן. בעזרת ביטבוקסינג, שימוש בסימפולים, נקישות, שאר צלילים שהוא מפיק מעזרים והגוף, וגם לופים מהמקלדות שלו הוא מצליח להישמע לבדו כמו חמישה אנשים לפחות. ולמרות כל העבודה הזאת, המוזיקה שלו עדיין נושאת גוון אינטימי ומרגש מאוד, ומרגישה שהיא נמצאת ממש קרוב אליך. משהו בשילוב בין המופנמות שלו והיכולת שלו להשתמש באמצעי מבע תיאטרליים, שלכאורה נוגדים אחד את השני, יוצרת וויב מוזיקלי מאוד שונה. יצא לי להיות בשתי הופעות שלו בזמן האחרון, ובשתיהן היה שקט מוחלט מצד הקהל, סוג של קשב שממש קשה לשחזר. אני יכולה לזרוק פה שמות כמו בון איוור או ג'ון גרנט שמזכירים לי אותו, אבל בפועל, אתם הייתם צריכים להיות שם כדי להבין את זה. אז תגיעו כדי לראות את זה בעצמכם.

שחר רודריג
הופעה לחדר המיטות (אבל אל תשארו באוהל): Modern Phase (שבת, 12:00, במת הקוף)
לא מספיק הרכבים בארץ עושים גרוב ניאו-סול ופאנקי. Modern Phase, קבוצה של ששה נגנים וזמרים שמצאו את עצמם יחד כמעט בטעות – עושים בדיוק את זה. עד כה יצאו רק שני סינגלים רשמיים ובערוץ היוטיוב יש רק ארבעה וידאוז. ההבטחה היא ענקית ואני לא יכולה לחכות לשמוע מה יש להם להציע על הבמה.

הופעה שחייבים להתעורר אליה: Jon (שבת, 09:30, במת הפיל)
גילוי נאות: יונתן ביטון, חצי מההרכב Jon, הוא משפחה. כבר מספר חודשים שאני נמנעת מלקדם באופן חסר בושה את הסינגל הראשון של Jon בשם Brightlights או את ה-EP הראשון שזוג היונתנים ביטון וקוטיק הוציא תחת השם Alef. הפעם אני כאן כדי להגיד לכם ששווה לקום להופעות המוקדמות; עוד לא הייתה שנה שהתבאסתי שקמתי מוקדם – מנועה קורנברג ב-2014, ענת מלמוד ב-2015 ורועי דהן ב-2016, השעות הקטנות של הבוקר הן גם היפות ביותר ואני מבטיחה לכם שכך יהיה גם עם Jon.

הופעה לשיר איתה את המילים: Lucille Crew (שישי, 21:15, במת הקוף)
טוב, אם אתם חיים איתנו בביצת האינדי הישראלית, אין ספק שאתם מכירים את לוסיל ולא באמת צריכים שנגיד לכם להגיע להופעה הזו. ובכל זאת, לאלו שישנו על האף בשנים האחרונות: ההרכב עושה פ'אנק שבפסטיבלים קודמים גרם לממטרות לעבוד שעות נוספות כדי לצנן את הרוקדים המיוזעים. הקול המעושן של גל דה-פז, הראפ של ג'ואל קובינגטון, גיטרת הבלוז של ישגב דותן ונבחרת כלי הנשיפה עברו לשעה מאוחרת יותר, אבל גם אם כבר צעקתם Big City אלף פעם – תחממו את מיתרי הקול ואת הרגליים… אנחנו עומדים לרקוד.

עומר אסייס
הופעה להדרים איתה: 'Oh! Sweet Somethin (שישי, 16:00, במת החיפושית)
לפעמים הדרך לתאר מוזיקה היא לשייך אותה למקום – זה לחלוטין המקרה של 'Oh! Sweet Sumthin – מוזיקה שהיא פסקול דרומי שנע בין פולק, קאנטרי ורוק שעשויה במיומנות כזו שהעובדה שנכתבה פה בארץ הקודש נראית כמעט מוזרה. ההרכב שחרר את אלבום הבכורה המעולה שלו Graduated Skills באוגוסט השנה, קחו את זה כשעורי בית כי אחרי שתשמעו אותו גם לכם לא יהיה ספק שזו הופעה חובה, במיוחד בפיסת הדרום הישראלית הקטנה שלנו.

הופעה להמריא איתה: מארקי פאנק (שבת, 11:00, במת האינדיטרוניקס)
אז למה בין כל הלהקות אני ממליץ לכם על הופעה של דיג'יי בעצם? כי אצל מארקי פאנק תמצאו מוזיקה שכנראה לא מגיעה לרוב האוזניים על בסיס קבוע. עם ביטים פסיכדליים בערך מכל פינה מהגלובוס ותזמון מוזיקלי שתמיד בא טוב, הסטים של מארקי הם מסע מוזיקלי חווייתי שהוא בדיוק הקרקע הפורייה שצריך כדי להתנתק ולעופף למקומות אחרים באמצע המדבר.

הופעה להגיע אליה בכושר: יוסי פיין ובן איילון (שישי, 15:00, במת הקוף)
עם קילומטראז' כל כך ארוך, נדמה לנו שאנחנו מכירים את יוסי פיין. מי שניגן עם לו ריד ודיוויד בואי, הפיק לפורטרט ולשב"'ק ס ואחראי על לא מעט אלבומים חשובים במוזיקה הישראלית, הוא כבר מזמן תו תקן ליצירתיות, חדשנות וגרוב. בפרוייקט החדש והמעניין שלו, המדבר הכחול, הוא מנגן עם נגן כלי ההקשה בן איילון, איש טיגריס לשעבר ואחד שמחזיק באמתחתו חוש קצב נדיר ורוח סהרה אמיתית.
סאונד הגיטרה האופייני של פיין והתיפוף הכל כך מגוון של איילון עושים את המוזיקה של השניים לחאפלה מספר אחת בסביבה. היו מוכנים לנענע אגנים, כי איילון ופיין מסוגלים להחזיק את הקהל ערב שלם על הרגליים.

ירון ברוידא בבונוס מיוחד על שיתופי הפעולה באינדינגב 2017
אחת הסיבות העיקריות לכך שאני פוקד את אינדינגב כמעט בכל שנה החל מיום הקמתו, היא ההזדמנות לצפות בשיתופי פעולה מקוריים ונדירים. ומאז ההופעה הבלתי נשכחת של מידנייט פיקוקס וערן צור בפסטיבל השלישי, אֵי אַז ב-2009 (הופעה שהסתיימה במותה בטרם עת של גיטרת בס אומללה), אני גם יודע ששם מצפות לי ההפתעות הגדולות של הפסטיבל. השנה, הליינאפ של הופעות האורח נשמע מפתה במיוחד – אז בתקווה לתמרן בין כולן, הכנתי לכם מעין לו"ז כרונולוגי חוצה אינדינגב שכולו על טהרת האירוחים:

איה זהבי פייגלין מארחת את אלון עדר (חמישי, 20:00, במת הקוף)
האי.פי. "אמריקה" של איה זהבי פייגלין אמנם נמשך פחות מרבע שעה, אבל הוא מפוצץ ברגש, בציניות, בהתבוננות עצמית (וקולקטיבית), ובעיקר בכנות חסרת יומרות שקשה למצוא במחוזותינו. היי, זה בדיוק מה שמאפיין את המוזיקה של אלון עדר! בקיצור, שילוב שיושב טבעי כמו קסדה לראש, ופתיחה מושלמת לפסטיבל.

יהוא ירון מארח את ערן צור (שישי, 17:00, במת הקוף)
שני יוצרים שקופצים ראש לתוך הסְחלֶה של החיים – כל אחד מהכיוון שלו – וחוזרים פעם אחר פעם כדי לספר. יהוא ירון הוציא הרגע עוד אלבום מעולה, וערן צור הוא… נו, פאקינג ערן צור. שלא לדבר על כך שמדובר בשני אנשים שהבּס זורם בדמם, ולכן צפו להרבה רעידות בבִפנוכו של בית החזה. אין דרך טובה מזו לקבל את פניה של שבת המלכה.

ספי ציזלינג מארח את קותימאן (שישי, 20:15 במת הקוף)
קשה למנות את מספר ההופעות שבהן ראיתי את ספי ציזלינג (רמירז) מפזז על הבמה עם החצוצרה שלו כשהוא מנגן לאחרים. השנה הוא עבר לקדמת הבמה והוציא אלבום משלו ברוח הפיוז'ן. קותימאן איש האשכולות הוציא השנה שיר בשם "ספי רמירז" – אז אך טבעי ששני החברים הותיקים יחגגו את החיבור הגרובי ביניהם בהופעה משותפת. זה הזמן להיכנס לאווירה של שישי בערב.

אקו מארחת את שאנן סטריט (שישי, 23:30, במת הפיל)
ואם כבר עליתם על גל הגרוב, רכבו עליו עד לבמת הפיל (עם עצירה קטנה לבירה בדרך). תמיד כשיוצרים באנגלית עוברים לשפה העברית זה מבורך בעיניי, ובעיקר מסקרן – כי המעבר לרוב חושף איזה פן שלא היה קיים שם קודם, משהו יותר שורשי, מחובר לאדמה היבשה של ישראל. אקו (Echo & Tito) היא דוגמה מצוינת לכך, והאלבום העברי שלה עומד לצאת בקרוב תחת ידיו האמונות של שאנן סטריט, שיבוא לחגוג איתה באינדינגב. אתם לא רוצים לפספס את זה.

הגרייט מאשין מארחים את מאור כהן (שבת, 13:00, במת הקוף)
אינדינגב, שוב דפקתם אותי. כל שנה אני מבטיח לעצמי שאצא בחזרה הביתה מוקדם יחסית בבוקר יום שבת, בקטע של "די, מיציתי" – אבל אז אתם תוקעים לי הופעה שאני לא יכול לסרב לה בשבת בצהריים. הפעם מדובר במפלצות הדיסטורשן של המכונה המופלאה, שהם כנראה ההארדקוריסטים הכי חמודים בארץ. לא, סליחה – בעצם התואר הזה שמור למאור כהן. למי שלא זוכר, האלבום הראשון של "זקני צפת" היה אחד הכבדים ביותר שנשמעו בארץ עד אז (ותכלס גם עד היום), וב-2014 הם אף חזרו לסגנון המלוכלך באלבומם האחרון "לא היו דברים מעולם" – אני אישית מתפלל לגרסה משותפת ל"בלבלי". שורה תחתונה: עמדו מתחת לספרינקלרים, ושימו משקפי ריתוך – צפויים ניצוצות.

כהן@מושון מארחים את מיכאל סוויסה (שבת, 15:00, במת הקוף)
טוב, טוב, הבנתי. אני איאלץ להישאר עד הסוף… אני מת על כהן את מושון החמודים, אבל הסיבה האמיתית שאתמקם בשורה הראשונה בהופעה הזאת היא מיכאל סוויסה, שחמוש בטונות של סוואגה ובפוני מתולתל של אלופים. בתקווה שלא אחטוף מכת שמש עד אז.

זהו. מקווים שעזרנו לכם עם הקונפליקטים הלא פשוטים של התכניה.
שיהיה פסטיבל שמח…

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0