בכורה בקולומבוס: SpaceMan" – LAILA" (סינגל)

צילום: מיקה בר און נשר

בלילה נתקלתי לראשונה בפסטיבל אינדיסיטי 2014, בהופעה שהן קיימו באוגנדה הירושלמי ז"ל. לא באתי עם ציפיות מוקדמות, כיוון שמעבר לביצוע חי של השיר שהן הקליטו לכבוד הפסטיבל בגבעת המטוס, לא היו יותר מדי חומרים זמינים שלהן באיכות טובה. מה שראיתי הפך אותי בקלות למעריצה. אמנם מדובר בדואו של תופים-גיטרה, אבל הן הפיקו מספיק רעש בשביל להקה מלאה. לא הבנתי איך שתי בחורות צעירות כל כך, הצליחו לייצר סאונד כל כך סמיך ומלא באנרגיות. חלק מהמסתורין נבע מכך שבשעת ההופעה הן היו מרוכזות בעצמן ובמוזיקה שלהן וכמעט לא תיקשרו עם הקהל. מאז צפיתי בהן בפעולה פעם נוספת, וזה רק הגביר את הציפיה לאלבום שיגיע. אבל לילה לקחו את הזמן שלהן, ולמרות הופעות חימום לצד להקות בינ"ל כמו Wire ו-Cloud Nothings, וביסוס קהל מעריצים בארץ ומחוצה לה, האלבום לא יצא באותה שנה או זו שלאחריה. לא פלא שכאשר יצא הסינגל הראשון של לילה, "Lokita", זה היה אירוע משמח עבור הרבה חובבי מוזיקה בארץ, ולא רק עבורי.

עכשיו, שלוש שנים מאז שראיתי אותן לראשונה, אני כל כך מרוצה להגיש בפניכן בבכורה את הסינגל השלישי של לילה מתוך האלבום "לילה ווליום 1" – Spaceman, כיוון שהוא לגמרי ממלא את הציפיות הגבוהות שהלהקה יצרה. זהו שיר יחסית איטי ושקט, שצובר כוח ככל שהוא מתמשך, והופך לבלדה שוגייזרית שבה שתי היוצרות, אבישג כהן רודריגז הגיטריסטית ומיה פרי, שרות בהרמוניות על רקע גיטרות מהדהדות. אני חושבת שהשיר הזה מוכיח שלא רק מדובר בלהקה שיכולה להרעיד את הקירות כמו שחוויתי בעצמי בהופעה, יש לה גם צד מלנכולי ויותר מופנם. אני לא בטוחה על מה השיר הזה ממש, אבל הוא מרגיש לי כמו שיר אהבה מוחמץ, על משהו שהשתבש בדרך למימוש. הוא בהחלט מראה שלא מדובר בלהקה של טריק אחד, אלא בכזו שמסוגלת להביע מגוון של תחושות וליצור אווירה שונה בהצלחה.

לילה ישיקו את אלבומן החדש בבסקולה ב-23.5 ויארחו את הילה רוח ואת המסך הלבן

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0