להוציא הכל החוצה: עומר אסייס משוחח עם אולי דנון על אלבום הבכורה שלו בהפקת שלום גד

אולי דנון. צילום: יום גוטמן

מעטים האלבומים שתופסים אותי כבר בשמיעה ראשונה, ואלבום הבכורה של הסינגר – סונגרייטר אולי דנון – “שתיקת האדמה”, הצליח לעשות את זה. לא בגלל וירטואוזיות בנגינה או סאונד יוצא דופן שכן האלבום ברובו הוא מאוד מינימליסטי, אלא בעיקר בגלל כתיבה ישירה, חושפנית ומקורית. מהסוג שבעיניי הולך והופך נדיר במחוזותינו.
בשיר הפתיחה “התיישבתי מול הפסנתר” כשדנון שר “הוצאתי את הכל החוצה ובכל זאת זה נשאר בפנים” הרגיש לי שלמרות שהוא בן 17, דנון הצליח ללכוד הרגשה שמלווה אנשים בכל הגילאים בצורה מדויקת.
כנראה המשפט שמתאר הכי טוב את התחושה שדנון מנסה להעביר הוא המשפט האחרון בשיר האחרון של האלבום שהוא גם שיר הנושא. ובו דנון שר “אין יותר ממקום אחד לאיש אחד אצלך בלב”. כדי להבהיר אותו דנון חוזר עליו מספר פעמים וחותם את האלבום בצורה מרשימה.
את “שתיקת האדמה” הפיק שלום גד, בחירה כמעט טבעית לאלבום של מילים כמו זה של דנון, מה שיצר אחת עשרה רצועות מינימליסטיות שהמוזיקה בהן משאירה בדיוק את החלל הנכון למילים.
ובאלבום הזה דנון נותן למאזין לכמה רגעים להיות האיש האחד הזה.
נפגשתי עם דנון כדי להבין איך זה להוציא אלבום בגיל כל כך צעיר.

אני אתחיל דווקא בסוף, אתה מרוצה מאיך שהאלבום יצא?
"כן, הוא לדעתי מאוד משקף תהליך ופרק זמן מתועד שאני מאוד גאה בו".

תוך כמה זמן האלבום נכתב?
"כתיבת האלבום נפרסה על פני 3-4 שנים, השיר הותיק ביותר באלבום הוא מ-2012 והוא “ללא שם”, נראה לי שגם שומעים את זה, או שלפחות אני שומע".

כתבת את השירים מתוך ידיעה שיום אחד הם יכנסו לאלבום?
"אני מנגן מכיתה ו’, אבל עוד לפני שניגנתי ושרתי, ציירתי. תמיד היה צינור שעברה דרכו יצירה כלשהי מתוך צורך.
מצד אחד לא חשבתי שיצא לי אלבום בגיל 17, זה לא היה תכנון בשום שלב. מצד שני היתה איזו תחושה שמשהו צריך לקרות עם זה, ופינטזתי שזה יקרה. באיזשהו מובן אני מרגיש שזו הגשמת חלום. אני ממש זוכר שכתבתי שירים ואמרתי לעצמי “זה חייב לצאת”".

תהליך העבודה באלבום הבא יהיה זהה לנוכחי? אתה מרגיש שבאלבום הבא הכתיבה תהיה זהה לכתיבה המפורשת והמאוד אופיינית באלבום הנוכחי?
"כל הפקת האלבום הנוכחי היא עניין של שנה, זה היה מעין תהליך בזק שעשיתי ביחד עם שלום. היה רגע אחרי שהאלבום יצא שהיה לי קשה לחזור אליו במקום מסוים. היתרון של אלבום ראשון הוא שהוא אלבום ראשון. זו הפעם הראשונה שאתה יוצא עם המוזיקה החוצה והשירים שנוצרו נוצרו אך ורק לך.
עכשיו כשאני כותב שיר יש לי עוד קול כזה קטן בראש שאפילו אומר “תראה מה עשית שם, למה מה שאתה עושה עכשיו לא נשמע ככה”.
יש הרבה דברים שאני רוצה להשתפר בהם ולעשות יותר טוב ומצד שני יש הרבה מאוד דברים שאני גאה בהם וצריכים להיות קו מחבר.
אני מקווה שבחודשים הקרובים אני אכנס עם הלהקה לאולפן להקליט את האלבום השני. באלבום הזה אלו יהיו עדיין שירים שלי, אבל הם ישר יכנסו לאולפן ויצמחו משם יחד עם הלהקה ובגלל זה יהיה להם אופי מעט שונה".

אתה מחפש כיוונים חדשים או שזה הולך להיות אלבום של מילים כמו ”שתיקת האדמה”?
"תשמע, אני מוזיקאי מוגבל. אני גיטריסט לא טוב והטכניקה שלי מוגבלת, אבל אני חושב שבאיזשהו מקום זה גם יתרון בתור מלחין.
אני כן חושב שיש איזו דלות באלבום הראשון שהיא אמנם מעניינת אסתטית, אבל באלבום השני אני הולך למקום קצת יותר גדול מבחינת סאונד.
אין ספק שהטקסטים באלבום הנוכחי הם הפרונט ובאלבום הבא זה יהיה פחות בולט".

איך נוצר החיבור עם שלום גד?
"הכרתי אותו כמוזיקאי דדרך טרילוגיית המצב, עוד לפני שהכרתי אותו באופן אישי. הסיפור הוא שבמקלט של בית הספר שלמדתי בו שלום עשה חזרות עם הלהקה שלו. מורה בבית הספר סיפר לו עלי וקישר בינינו. בפגישה השמעתי לו את השירים והוא התלהב מאוד.
הוא שאל אותי את השאלה “איך אתה רואה את זה הולך קדימה?” ואני אמרתי לו שאני לא יודע. לא הרגשתי שזה אפילו סביר להעלות אופציה של אלבום. אז הוא אמר לי “שירים נכתבים בזמן מסוים והם רלוונטים בזמן מסוים, בינך לבין עצמך. הם יהיו טובים תמיד אבל הם רלוונטים לך בגיל 17 והם לא יהיו בגיל 23”".

יש איזה מישהו שאתה אומר “אני רוצה להיות כמוהו”?
"כשהתחלתי לכתוב זה היה ניק קייב, אמרתי לעצמי שאני חייב לשחק במשחק שהוא משחק. אני מרגיש שזה לא אומר שאימצתי קו שמאוד דומה לו אבל יש משהו בהגשה שלו שעורר אותי לכתוב בעצמי".

הדבר שהכי בלט לי מהשיחה עם דנון הוא שמאוד ברור לו לאן הוא הולך, דבר לא טריוויאלי למוזיקאי בתחילת דרכו. אדרבא ואדרבא כשהדרך הזו מתחילה בגיל 17.

אולי דנון יופיע ב-16.2 בבר – גלים בחיפה.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0