המלצה ליומית: שי גולן חוגג לשלום חנוך יום הולדת מזווית קצת אחרת

צילום: רנדום ויקימדיה

צילום: רנדום (ויקימדיה)

בימים האחרונים שמתי לב כי במסגרת כתבות רבות שנכתבו לכבוד יום ההולדת של שלום חנוך נוטים באופן טבעי להתמקד באלבומים ותקופות ספציפיות תוך התעלמות מסויימת מהשאר.

כך, לדוגמא בסוף שנות השישים, תחילת שנות השבעים תהיה התמקדות בארבעת האלבומים שיצאו במסגרת שיתוף הפעולה עם אריק איינשטיין: מזל גדי, פוזי, שבלול ופלסטלינה, תוך התעלמות לא לגמרי מוצדקת מה"שלושרים". אין ספק שלשיתוף הפעולה עם איינשטיין יש חשיבות גדולה להתפתחות המוסיקה והרוק הישראלי. עם זאת, השלושרים (הרכב שכלל יחד עם חנוך את חברו לקיבוץ חנן יובל ואת בני אמדורסקי) אחראים גם הם ללא מעט קלאסיקות כמו "מי מפחד מגברת לוין", "לו הייתי פיראט" או "צרות טובות".

דוגמה נוספת היא הנטייה לשכוח שחנוך הוציא אלבום נוסף בין שני האלבומים הרוקיסטיים יחסית: "חתונה לבנה" המהפכני (שכשל מסחרית בזמן יציאתו) ו"מחכים למשיח" (שכן הצליח מאוד). האלבום "על פני האדמה" שכנראה היה תגובת נגד לכשלון המסחרי והיומרני של "חתונה לבנה" היה בעיקרו חידושים של שירים שחנוך כתב לאחרים והתאפיין בצליל מאוד רגוע ושקט. אלבום זה גם מסמן את תחילת שיתוף הפעולה של חנוך עם משה לוי. מעבר לשירים מהאלבום הזה המוכרים יותר בביצועם של זמרים אחרים מתבלט שיר הנושא והשיר "ניגע אל החלום".

אלבום אחרון שאני רוצה להאיר עליו הוא "ערב ערב", אלבום הסולו האחרון שהוציא חנוך בשנות התשעים (לא כולל "מוסקט" שבו שוב שיתפו פעולה חנוך ואיינשטיין). האלבום "ערב ערב" מאוד ייחודי ביצירתו של חנוך. קודם כל, הגיטרות לוקחות מקום פחות בולט, וניתן מקום יותר בולט למחלקת כלי הנשיפה ולפסנתר של משה לוי. התוצאה היא עדיין אלבום רוקיסטי אבל עם נגיעות ג'אזיות עדינות, כמו שאפשר לשמוע בשיר הנושא.

באלבום שותפים מוסיקאים נהדרים: אבישי כהן (החצוצרן), משה לוי (כמובן), ברק חנוך (גיטרה), לואי להב (מפיק), ירוסלב יעקובוביץ' שהיה אחראי על העיבוד לנשפנים ואפילו רמי קליינשטיין מספק קולות. עוד אלמנט מעניין באלבום זה היא דרך העבודה באולפן. כל שירי האלבום הוקלטו בסשנים חיים, כאשר כל הלהקה מנגנת ביחד באולפן. ממש כמו שעושים באלבומי ג'אז. הדינמיקה של הקלטה כמו בהופעה חיה יוצרת חיות ואנרגטיות שמחפים על מיעוט הדיסטורשן.

השירים באלבום מהווים ערבוביה של שירי מחאה כמו "הליקופטר" ושירים אישיים, ממש אוטוביוגרפיים כמו "אוזניים לטלפון" ו"בצעירותי". אבל השיר שמתבלט בעיניי מבחינת התוכן שלו הוא ללא ספק "אל תקרא לי עם". שיר שהמסר שלו בישראל של אחרי רצח רבין מנסה להדגיש את הכאב ולא למהר לאחות את הקרע, מעין תגובת נגד לכרזות "צו פיוס" שהיו פופולריות באותה תקופה. בעיניי זה היה מהלך אמיץ מצידו של חנוך. אין מוסיקאים רבים בתקופה הזאת שהיו מסוגלים להוציא לרדיו שיר עם מסר כזה חתרני.

לסיכום, אחרי 70 שנים ועם בערך 50 שנות יצירה, שלום חנוך הצליח לייצר כמות בלתי נתפסת של שירים ואלבומים מופתיים. נכון, לא כולם יכולים להיות אלבומים שיוצרים אתוס כמו "שבלול", מהפכניים כמו "חתונה לבנה" או מצליחים כמו "מחכים למשיח", אבל גם מתוך האלבומים ה"פחות גדולים" שלו, יש בהחלט מה לשמוע. שיהיה יום הולדת שמח שלום!

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0