מתחת למים: ציפי פישר משוחחת עם ההרכב לוויתנים (אביב משולם ותומר ברוך) על אלבומם החדש וכל מה שסביב לו

לוויתנים (אביב משולם ותומר ברוך). צילום: עוז ברק

לוויתנים (אביב משולם ותומר ברוך). צילום: עוז ברק

נדיר להתקל בפרוייקט שבא משום מקום, בלי הכנה מראש, ופשוט עושה וואו. אלבום הבכורה של לוויתנים מציג בהצלחה חזון מלוכד ובשל, שאת חותמו ניתן להגיש בכל החזיתות – המילים, המוזיקה והוויז'ואל הנלווה. הם יוצרים אלקטרוניקה אלגנטית ואינטליגנטית, שמצליחה לעקוף מכשולים כמו גלישה לסאונד צ'יל אאוט ממוסחר מאידך או להשמע כמו חיקוי למשהו ששמענו מקודם. כמובן שהתרשמתי מהקליפ המיוחד של "מיתוס", אבל גם מאיך שהאלבום עובד כיחידה אחת, בלי נפילות מתח.

כיצד ההרכב התגבש? ובתוכו, מהי חלוקת העבודה בינכם?
אביב: "אני ותומר הכרנו לפני כמה שנים דרך חבר משותף ומיד גילינו שהכימיה בינינו יוצאת דופן למרות שאנחנו מאד שונים. ראיתי כמה שתומר הוא מוזיקאי מבריק והיה לי ברור שנהיה חייבים לעבוד יחד. אז אחרי שבועיים קצרים של היכרות התגבש הרעיון הזה שנקרא ׳לוויתנים׳, דיברנו על הקווים הכלליים של האלבום והחלטנו לעשות את זה יחד, לבד במרתף".

תומר: "כל העבודה שנעשתה, נעשתה יחד. שנינו מאד שונים אבל סומכים אחד על השני לחלוטין ואין לאף אחד מאיתנו בעיה לשחרר ולתת לשני את החירות לעוף עם רעיון כשצריך גם אם הוא עדיין לא ברור.
שנינו ניגנו והלחנו את רוב השירים יחד אבל כתיבת המילים במרבית האלבום היא לחלוטין אביב, כנ״ל לגבי הקלטה ומיקס".

מבחינה תוכנית מילות השירים מתייחסות למתח בין פנים וחוץ, בין אם זה הגוף והחלל שמסביבו או הגוף בתוך הבית והעולם שבחוץ. אם כך, האם אפשר להגיד שיש תמה מאחדת בין שירי האלבום? האם היא מסבירה מה משמעות השימוש במטפורה של הלוויתן? ואם ישנה תמה, האם היא השפיעה על עיצוב הסאונד של האלבום?
"תוך כדי העשייה נוצר איזה קו שמחבר את השירים טקסטואלית, עיסוק חוזר במתח שבין היחיד לקבוצה, בין מי שאנחנו רוצים להיות למי שאנחנו באמת וגם בתהיה הקיומית וההתפכחות שלנו שהעולם הוא אקראי, כאוטי ולא מכוון או תכליתי, בניגוד למה שאולי סיפרו לנו. זה לא משהו שיכלנו לתכנן בין השאר כי חלק מהשירים נכתבו על-ידי אנשים אחרים (׳האם אוכל לאהוב בשלווה׳, ׳מאחורי הדלת׳ ו׳כל מי שאהבנו׳), אבל המקום, האנשים שעבדנו איתם והעניין המשותף שלי ושל תומר יצרו אווירה שמתוכה הכל קרה. זה נכון מאד גם ובעיקר לגבי הסאונד של האלבום וזה גם משהו שהתגבש במשך התהליך הארוך שעברנו".

כיצד נוצרו שיתופי הפעולה עם הזמרים השונים שמופיעים באלבום? איך זה היה לפנות בתור מוזיקאים יחסית צעירים למוזיקאים יותר מבוססים כמו ארקדי דוכין או רונה קינן?
"לא חשבנו שזה צריך להיות סיפור גדול מדי. פנינו לכל אחד ואחת בדרך כלל במייל וסיפרנו במילים פשוטות מה אנחנו עושים, שנשמח מאד לשתף פעולה וצירפנו כמה שירים. כולם, בלי יוצא מן הכלל, היו נחמדים ואדיבים נורא ובאמת שזכינו. רונה, ארקדי, סיון, אורון, כרמל, אורין ועדן הם קולות ייחודיים ויפהפיים ואנחנו אסירי תודה על שיתוף הפעולה האדיר שעשינו יחד.
לשמחתנו התקשורת עם כולם היתה בגובה העיניים מהרגע הראשון. עניין אותנו לעבוד עם אמנים מחוץ למסגרת שבהם הם בדרך כלל יוצרים. בשיתוף הפעולה בינינו רצינו לראות מה יקרה כשאמנים מוכשרים כאלו פוגשים בגוף עבודה זר ושונה, ורוב הזמן זה הפתיע וריתק אותנו".

כשאני מקשיבה לאלבום אני שומעת קצת אלקטרוניקת ניינטיז כמו אייר או סטריאולאב, אבל גם דברים יותר עדכניים כמו צ'אט פייקר או אלט ג'יי. יש משהו מאוד מדויק ואפילו מרוסן בגישה שלכם, שמשדר חו"ל לאוזניים שלי. איך אתם רואים את עצמכם ממוקמים בסצנה
הישראלית, מבחינת השאיפות שלכם? האם יש גם מצב לפנות לחו"ל כמו להקות ואמנים כמו ג'יי ויוז או קותימאן?

"לא השקענו מחשבה בלמי אנחנו דומים או איך אנחנו נשמעים ביחס לאמנים אחרים בישראל ובעולם כי זה פשוט פחות מעניין וכיף מליצור כשרק אתה בחדר, בבידוד עם הרעיונות שלך, לטוב ולרע. ניסינו לעשות את המוזיקה הכי יפה, נכונה ומדויקת לפי אמות המידה שלנו. כמובן שאנחנו לא חיים בואקום וברור לנו שכל יצירה – גם שלנו – היא במובן מסוים רמיקס של דברים שנעשו לפניה, שזו תמיד אבולוציה. מהבחינה הזו אנחנו מרגישים ש׳אחרי גופי המים׳ הוא אלבום מאד אקלקטי ואפשר למצוא בו השתקפות של הרבה מהמוזיקה שאנחנו אוהבים. סטיב רייך, פלה קוטי, סרג׳ גינסבורג, ריכארד ואגנר, iamamiwhoami ועוד".

"הרעיון של לעשות משהו מחוץ לישראל קיים אבל השאיפה שלנו היתה לדבר ולשיר בשפה שלנו ומה שמעניין הוא שזה לאו דווקא הופך את המוזיקה ללא רלוונטית בשאר העולם. ׳מיתוס׳ – הסרט האינטראקטיבי שעשינו יחד עם הבמאי אור פליישר התקבל לכמה פסטיבלי קולנוע ואמנות בינלאומיים למרות פער השפה״. כשנסענו ל-Anilogue בבודפשט הופתענו לגלות שהנושא בכלל לא עלה והתגובות גם לסרט וגם למוזיקה היו נפלאות. מי יודע, אולי זה נשמע להם אקזוטי".

בחלק מהשירים נכנסים אלמנטים תזמורתיים כמו ב"מאחורי הדלת" עם רונה קינן או "אחרי גופי המים". שיש בהם כלי מיתר ונשיפה. מה אתם יכולים להגיד על העיבוד הכלי והנגנים איתם עבדתם?
"תזמורים היו חלום רטוב של שנינו. אף אחד מאיתנו לא כתב לתזמורת לפני לוויתנים ומאד רצינו שזה יקרה. אז בין כל הפחד והרצינות התהומית שדמיינו שתהיה כרוכה בעיבודים תזמורתיים, החלטנו פשוט לעשות שיעורי בית ולכתוב. אח״כ גייסנו חבורה אדירה של נגנים שעשו עבודה
מופלאה וגם שני חברים שלנו – ספי מדר (Young Yosef) ושחר אליסוף הנפלאים שבאו באהבה ועזרו עם העניין המסובך של לפרק את כל האולפן, להעביר אותו לאולם תיאטרון ששכרנו ולתפעל את ההקלטה יחד איתנו".

האם העיסוק באינטראקטיב פתח לכם פתח לעוד פרוייקטים בסגנון דומה?
"כן, לגמרי. אנחנו בתהליכי סיום של עוד פרוייקט אינטראקטיבי משוגע לחלוטין ושונה מאד שגם אותו אור פליישר המבריק מביים. זה ישתחרר ממש בקרוב ונודיע על זה בין השאר דרך הפייסבוק והאתר שלנו. בנוסף ׳מיתוס׳ מתחרה בכל מיני פסטיבלי קולנוע וניו מדיה בינלאומיים בארה״ב ובאירופה ולשמחתנו הוא מתקבל בהמון התלהבות והערכה. עד היום צפו בו יותר מ-60,000 איש".

האם אתם עובדים בימים אלה על הקלטות נוספות? הופעות קרובות?
"כן, יהיו עוד דברים בהמשך אבל כרגע רוב האנרגיה שלנו מושקעת בחזרות לקראת הופעות עם חבורה מדהימה של מוזיקאים שלמזלנו הם גם החברים שלנו ועכשיו הופכים להיות לוויתנים מן המניין – גיא גפן, דקל עדין, זיו ימין וגיא פליישר. בקרוב מאד נכריז על תאריכים גם כן בפייסבוק ובאתר".

שאלות לאור פליישר, במאי ויוצר ׳מיתוס׳:

מאיפה בא הרעיון לקליפ האינטראקטיבי בתלת מימד? אני חושבת שהוא יצא מוצלח בהשוואה לקליפים ב-360 מעלות שחומר הגלם שלהם הוא צילום חי, כמו קליפים אחרים שאני מכירה, כיוון שאין עיוותים בהקצרה של הדמויות כשהמצלמה בזווית נמוכה או גבוהה יחסית לאובייקטים שבחלל. האם זה היה שיקול כשבחרתם בתוכנת האנימציה הספציפית איתה עבדתם?
"הרעיון ל-״מיתוס״, נולד במהלך פגישות ליליות ביני לבין אביב בהן דיברנו על המוזיקה של לוויתנים, על יצירות אינטראקטיביות ועל איך אפשר לחבר ביניהם. בשונה מאותם קליפים שהזכרת, הרצון היה ליצור חוויה אינטראקטיבית שנוצרת בזמן שהמשתמש חווה אותה, כלומר בזמן-אמת. בנוסף רצינו שלמוזיקה תהיה השפעה ושליטה ישירה על הסרט ובכך הנחנו את התשתית הרעיונית. לאחר מכן גיבשנו את האופן שבו הוא יראה, ירגיש ויפעל ומשם הדרך לפיתוח היתה זריזה ואינטנסיבית, הרבה קוד במעט זמן. התוצאה היא שלמעשה הסרט מתרחש בזמן אמת על הדפדפן ומונחה על ידי תווי השיר אותם הוא ״קורא״ לאורך היצירה כולה – כלומר לא מדובר בוידאו ולכן אין את תופעות הלוואי האופטיות שהזכרת, מה שמאפשר חווייה בלתי מתווכת עם העולם של ״מיתוס״ דרך שלל פלטפורמות הכוללות משקפי מציאות מדומה, מחשבים ומכשירים ניידים".

בניגוד לקליפ קונווציונלי, עמדתם באתגר ביצירת קליפ ללא נרטיב שמוגש "בכפית" למשתמש, וגם ללא שימוש בעריכה קולנועית שיושבת על הביט של השיר. כיצד שילבתם את הרציונל לגבי המשחקיות של הקליפ באלמנטים השונים – כמה שליטה לתת למשתמש לשלוט באלמנטים כמו גובה או שיטוט במרחב "העולם", הגודל של המרחב – כדי לייצר בכל זאת סוג של נרטיב אינטראקטיבי?
" ״מיתוס״ הוא במידה מסוימת תוצר של כל מיני תחומי עניין שאני ואביב חולקים כמו קולנוע, גיימינג, אמנות אינטראקטיבית, קוסמולוגיה ועוד. כל אלו מקבלים ביטוי בצורות שונות, במינון ובאופן שונה לאורך הסרט. מרחב השליטה של המשתתף הוא דוגמא מצוינת לשילוב בין המשחקיות לקולנוע שמאפשר שליטה במצלמה הנוסעת על מסלול מוכתב לאורך היצירה כולה. אינטראקטיביות הוא רעיון שלעיתים מוצג כדרך שלילה לנרטיב לינארי ולכן אחד האתגרים הגדולים ביותר שעמדו בפנינו הוא לייצר עולם אוטונומי ולאו דווקא דמויות ואירועים נקודתיים. יחד עם זאת הסרט לגמרי מושפע מאלמנטים קולנועיים ומשחקיים אבל ״ממקסס״ אותם ליצירה שאיננה אף אחד מהשניים באופן בלעדי. אותו נרטיב ב״מיתוס״ הוא במידה רבה תוצר של החוויה האישית שכל צופה לבדו חווה, וראינו את זה קורה שוב ושוב בפסטיבלים שונים בהם הסרט מוצג".

עמוד הבנדקמפ של לוויתנים

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0