רק הרגע הגיע, צריך לעזוב: שי גולן על המופע המשותף של אהוד בנאי ומייקל צ'פמן במועדון האזור

צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של אהוד בנאי

צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של אהוד בנאי

על מייקל צ'פמן, כמו הרבה אחרים פה כנראה, שמעתי רק דרך אהוד בנאי, שהכתיר אותו כ"אחד מגיבורי הגיטרה" שלו. למרבה הצער, לא הייתי מודע לפעם הקודמת שהוא הגיע לארץ לסיבוב הופעות הקודם שלו עם אהוד ברחבי הארץ. הפעם הראשונה שנתקלתי בשם שלו היה בשיר "מייקל צ'פמן היה כאן" מתוך האלבום האחרון של אהוד – "אש קטנה".

על כן, שמחתי מאוד לשמוע שצ'פמן מגיע לעוד סיבוב הופעות. כשהגיל שלו לא מבייש את זקני הבלוזיסטים שבשנים האחרונות פוקדים גם את ארצנו, כמו שאהוד הגדיר אותו – "הילד בן 74". להופעה הגענו באיחור, ממהרים אחרי ההפגנה השבועית נגד מתווה הגז. בכניסה למועדון האזור שמענו את הצלילים האחרונים של "דוד ושאול", למרבה המזל צ'פמן עוד לא עלה, וזה רק "חימום" של אהוד.

התבאסתי שלא יצא לי לשמוע את אהוד לבד, גם כי הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו בהופעה, וגם כי אחרי "אש קטנה" רציתי לראות אותו על במה סולו. אחרי שאהוד סיים את שלו הוא קרא לצ'פמן לעלות: "בוא שוב לנגן לי שיר געגועים". צ'פמן עולה, נראה כמו סבא בריטי חביב עם כובע מצחייה. האשליה הזאת מתפוגגת מיד ברגע שהוא מתחיל לנגן. לעומת הגיטרה האקוסטית הגדולה של אהוד, המרטין החבוטה של צ'פמן נראית קטנה, אבל איזה סאונד הוא מפיק ממנה! שלושת הקטעים הראשונים שצ'פמן ניגן היו אינסטרומנטלים וכללו אולי את ניגוני הגיטרה האקוסטית הכי טובים ששמעתי אי פעם. גם קצב, גם מלודיה, וגם הזמזום המתכתי הנעים הזה של הגיטרה. לאחריהם, צ'פמן הקדיש את הקטע הבא "Caddo Lake" לנפגעי הפיגוע בפאריז (שקרה יום לפני כן):

ניתן לשמוע בשיר הזה הרבה מההשפעות של צ'פמן על אהוד: המשחק עם האוברטונים, הריף המרכזי שמאפיין את הקטע ושתמיד חוזרים אליו, אבל בעיקר התחושה שהגיטרה באה לנחם ולהרגיע. זו הייתה בחירה נכונה להזכיר דווקא את הקטע הזה בהקשר של הפיגוע הנורא ההוא בפאריז. עם כל הבלבול, הבלאגן והעצב העמוק על מה שקרה בסך הכל 24 שעות קודם לכן, הדבר הכי נכון גם מבחינת צ'פמן וגם מבחינתי היה שיר מנחם, ללא מילים.

השיר הבא כבר היה עם טקסט ונקרא “Just Another Story”. בשיר הזה, הקול הצרוד במקצת אבל לא ברמה חרוכה כמו טום וייטס, העלה לי מיד לראש את הקול של פיטר גבריאל (גם המבטא האנגלי היחסית לא כבד מתאים). התוכן של השיר לעומת זאת, דווקא כן מתאים לטום וייטס: “A pony tail and a pickup truck, a crummy job, just to make a buck”. צ'פמן טורח לצייר לנו את הדמות הזאת, אבל מייד פוטר אותה כ”Just Another Story”.

צ'פמן ניגן עוד שלושה שירים לבד, ביניהם Shuffleboat ,River Farewell ו-Rabbit Hills. בשיר האחרון, כבר פינטזתי על איך אני מתגנב לטיסה של צ'פמן בחזרה ללונדון ולא מניח לו עד שהוא מראה לי איך לעזאזל מפיקים את הצלילים המדהימים האלה מהאקוסטית. התעוררתי מהחלומות בהקיץ שלי כצ'פמן קרא לאהוד לשוב לבמה. חיכינו קצת בעוד שניהם מכוונים את הגיטרות שלהם, צ'פמן הסביר את הסיטואציה: "We Make Plans, and then we ignore them". השיר הראשון שהם ניגנו ביחד נקרא “Soulful Lady”:

השיר כמעט בלוזי, רובו על אותו ריף עם אקורד אחד וצ'פמן חצי מדקלם אותו. זה נתן מקום לאהוד לעשות משהו קצת שונה, לנגן עם יותר אפקטים על הגיטרה (צ'פמן ניגן כל ההופעה "נקי" לגמרי) ולשלב את הסולמות המזרחיים בתוך השיר הבלוזי הזה. הגיוון הזה הוכיח את עצמו והתפתח ביניהם דו-שיח מרשים. היה מורגש שאהוד מכיר את השירים של צ'פמן היטב ורוחש להם ולו הרבה כבוד. השיר הבא היה "איש ציפור" שלעומת השיר שלפניו פחות המריא, ניכר שאהוד מכיר את הרפרטואר של צ'פמן הרבה יותר ממה שצ'פמן מכיר את של אהוד, ובשירים של אהוד השילוב ביניהם הרגיש קצת יותר חלש.
השיר הבא נקרא “Mallard”:

שיר יותר עדין מהשיר הקודם של צ'פמן, אבל גם פה הורגש (זהירות קלישאה) השילוב המפרה של מזרח ומערב. אספקט נוסף שקיבלנו פה הוא הקולות הג'יברישים של אהוד שמוכרים משירים כמו "כל הלילה על האש" ואחרים. עוד דבר שמאוד אהבתי בשילוב הזה ביניהם זה האמון והתקשורת ההדדית שהם פיתחו ביחד – היכולת להיכנס פתאום לקטע ארוך של אלתור הדדי, שנבנה ביניהם על הבמה בזמן אמת, כשיודעים מה ההתחלה אבל לא יודעים מה האמצע ומה הסוף. אני קצת חששתי בקטעים האלה שמשהו עוד יתפקשש, אבל הם לא – ועל כן שום דבר לא התפקשש.

שני השירים הבאים היו Ehud, שאותו כתב צ'פמן על אהוד בנאי אחרי סיבוב ההופעות הקודם, מעין תמונת ראי של "מייקל צ'פמן היה כאן" (כשהם התארחו ברדיו הם סיפרו שאף אחד לא ידע שהשני כתב עליו שיר), וסרט רץ. השיר האחרון היה של צ'פמן – “Kodak Ghosts”:

בהופעה שאני הייתי בה (לא זאת שבסרטון), קיבלנו בשיר הזה שתי הפתעות. אחת הייתה כאשר אהוד פתאום התחיל לאלתר את הריף של "יידישע רסטאמן", השיר שהתחיל את הקריירה שלו, על הליווי של צ'פמן. ההפתעה השנייה הייתה כשפתאום אהוד התחיל לשיר בעברית על אותו לחן, השיר לא היה מוכר אבל קלטתי את המשפט: "רק הרגע הגעת, כבר צריך לעזוב… ". בעזרתו הנדיבה של גוגל מצאתי את השיר באתרו של אהוד, תחת הכותרת: "סיבוב הופעות מקומי":

"…פנים מחייכות של זרים מהבהבות בקהל
ואחר כך הכל מתפוגג וכל כך מתרוקן החלל
והנה אנחנו עוזבים ועולים על הכביש המהיר
מטוס עף מעל האוקיינוס לא משאיר עקבות באוויר
התנועה מהירה ואין זמן לחשוב
רק הרגע הגעת, כבר צריך לעזוב… "

* תודה לישראל איזידור כהן מהמון ווליום על העזרה בשחזור הסט-ליסט מההופעה.

צילום: שי גולן

צילום: שי גולן

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0