גיבורי הדגל: לכבוד יום הולדתו ה-44 של ג'וני גרינווד, אלקנה כהן כותב על שישה גיטריסטים גדולים מעידן הבריט-פופ

הם ניגנו בגיטרות צבועות בצבעי דגל בריטניה, התחרו במי מנגן חילופי אקורדים מהירים יותר, ביטאו את היצירתיות שלהם בריפים קצרים וזכירים במקום בסולואים ארוכים, ובשאר הזמן הלכו מכות או התלכלכו אחד על השני בתקשורת.

הנה הזדמנות להיזכר בכמה מהם.

ג'וני גרינווד, הגיטריסט המוביל של רדיוהד, חוגג היום יום הולדת 44, ולחגיגה הזמנו כמה מגיבורי הגיטרה של הבריט-פופ משנות התשעים – חמישה גברים ואישה אחת (הרשימה כוללת רק גיטריסטים שאינם סולנים במשרה מלאה – ולכן ג'יימס דין בראדפילד ומאת'יו בלאמי בחוץ).

ג'וני גרינווד

ג'וני גרינווד

חתן יום ההולדת – ג'וני גרינווד (רדיוהד)
אמנם הוא כבר לא כל כך עושה רוק, אבל בשנות התשעים ג'וני גרינווד היה אחד הגיטריסטים הכי מעניינים ומקוריים שפעלו בסצינת הבריט-פופ. בכל שיר של רדיוהד אפשר לשמוע את המקוריות של גרינווד ואת הנכונות שלו לנסות ולהתחדש בכל פעם מחדש: זו החריקה המתכתית בפתיחה לפזמון של "Creep", הסולו המלודי של “Nice Dreams”, הצליל המעוות של המיתרים ב- “The Bends”, הסולו שנשמע-כמו-זיוף-אבל-הוא-לא של “Paranoid Android”, הריף שמלווה את הפזמון של “Lucky”, והרשימה עוד ארוכה. בתקופה הרוקית יותר של רדיוהד, גרינווד היה זה שדחף את הצליל של הלהקה אל מעבר לנדוש והצפוי, ובתקופה האלקטרונית, הוא לא הפסיק להפתיע ולחדש. יש לגרינווד את הכישרון הנדיר להפתיע את האוזניים גם בפעם המאה ששומעים את השיר, והדברים האחרונים שהוא מתעסק בהם, גורמים לחשוב שהוא עומד להפתיע עוד הרבה בעתיד.


גרינווד מרים את “Lucky” לגבהים מסחררים.

הגיבור הטראגי – ברנרד באטלר (סוויד)
עוד לפני שהמונח בריט-פופ הומצא בכלל, סווייד כבר בעטה גבוה. היתה המון חוצפה, במובן החיובי של המילה, באלבום הבכורה של סוויד. עוצמה חhיתית ופראית וסקסית והכי לא אמריקאית שיכולה להיות, והכל בליווי הריפים הגאוניים והצלילים החדים שיצאו מהגיטרה של באטלר. כאן בערך הסתיימה האידיליה – במהלך הקלטות האלבום השני של סווייד מצא באטלר את עצמו ואת הגיטרה שלו נעולים מחוץ לאולפן ובזה פחות או יותר נגמר הסיפור. באטלר הצטרף ל-The Verve לכמה ימים ואחר כך חבר לסולן סווייד, ברט אנדרסון לצמד קצר ימים (The Tears), אבל הסאונד שלו השפיע על כל שאר הגיטריסטים ברשימה הזאת.


כל כך צעירים. סווייד בימים הטובים.

האינטילגנט – גרהם קוקסון (בלר)
גם קוקסון, כמו ג'וני גרינווד, הוא גיטריסט מקורי ומפתיע. באלבומים הראשונים של בלר, הוא החזיק לבד את תפקידי הגיטרות, מלהטט בחילופי אקורדים מהירים, פריטות זריזות וצלילים מקוריים. עם השנים, בלר הפכה ללהקה יותר ויותר מצליחה, וקוקסון חיפש ביתר שאת את הייחודיות והקול האישי שלו, מה שהביא אותו לבסוף לעזיבת הלהקה ב-2002. בראשית שנות ה-2000 פנה קוקסון לקריירת סולו שפרסמה אותו בקרב קהלי מוזיקת שוליים, בניגוד ללהקת האם המיינסטרימית. עם הקאמבק של בלר ב-2009, חזר אליה גם קוקסון והוא ממשיך להקליט ולהופיע עם הלהקה גם כיום.


קוקסון לא מסתפק בגיטרה. שבוע שעבר.

נואל גלאגר

נואל גלאגר

הבריון הרגיש – נואל גלאגר (אואזיס)
נואל גלאגר היה הרבה יותר מהגיטריסט של אואזיס: כותב מילים כמעט בלעדי, הפנים של הלהקה וחצי מהצמד המנהיג שלה, לצד אחיו הצעיר ליאם, נואל היה בעצם אואזיס. אמנם לא גיטריסט גדול מבחינה טכנית, אבל כן כותב מילים חד וציני, מלחין עם כישרון למלודיות קליטות ובועטות, גלאגר וגיטרת דגל בריטניה שלו הפכו לאחד מהסמלים הבולטים ביותר של הבריט פופ, ואולי השריד האחרון שלו עד היום.


האחים גלאגר בשיתוף פעולה נדיר שלא כולל מכות

הצלע הנשית – דונה מת'יוס (אלסטיקה)
הבריט פופ היה סגנון גברי בעיקרו – עם להקות של גברים, שדיברו אל גברים ועל נושאים של גברים. בנוף הזה היו כמה יוצאות דופן: אחת מהן היתה הלהקה הוולשית קטטוניה (עם הלהיט היחיד "מאלדר אנד סקאלי"), אחרת היא גרבג' הסקוטית, והשלישית היא אלסטיקה, עם הרכב נשי כמעט כולו. אמנם הדמות המזוהה ביותר עם אלסטיקה היא הסולנית ג'סטין פרישמן, אך הגיטריסטית דונה מת'יוס ראויה בלי ספק לתואר "גיבורת הגיטרה של הבריט פופ", עם ריפים קצרים ואגרסיביים, סאונד נקי ומגוון ונוכחות בימתית מרשימה.


אלסטיקה עם אורח מיוחד

בתפקיד אורח – סיימון טונג (The Verve, Blur, Gorillaz ועוד)
סיימון טונג הוא כנראה הגיטריסט הכי פחות יודע ברשימה, והסיבה לכך היא כנראה התפקיד שהוא בדרך כלל תופס – ממלא מקום. טונג הצטרף ל-The Verve כמחליף במקום הגיטריסט ניק מק'קייב שעזב אחרי האלבום השני. לקראת הקלטות האלבום הבא, מק'קייב חזר ללהקה, אך טונג נשאר בה והשתתף בהקלטות האלבום המצליח ביותר שלה Urban Hymns (האגדה מספרת גם שהוא היה זה שלימד את סולן הוורב, ריצ'ארד אשקרופט, לנגן בגיטרה). הלאה. אחרי שגרהם קוקסון (ע"ע) עזב את בלר, שוב נקרא טונג אל הדגל, כגיטריסט ההופעות של הלהקה עד שהתפרקה סופית, ואז לקח אותו דיימון אלברן לנגן גיטרה בהקלטות האלבום השני של הגורילאז, ואחר כך כחבר מלא בסופר גרופ "The Good, The Bad and The Queen".

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0