שורק בלוז תימני: אלקנה כהן על ההופעה של הימן בלוז ומקהלת הגוספל של דימונה ברחבת תאטרון ירושלים

כל כמה דקות במהלך ההופעה אתה עוצר ושואל את עצמך איפה אתה: רגע אחד אנחנו על גדות המיסיסיפי עם מקהלה ששרה מזמורים קצביים ומלאי נשמה, רגע אחר כך אנחנו בדרום חצי האי ערב, בין שיירות גמלים ועצי דקל, ברגע אחר אלו אולי דוכני הקסטות של התחנה הישנה, ושוב גדות המיסיסיפי, ואז מרימים את הראש ונזכרים שאנחנו בלב ירושלים הבורגנית, ברחבת התיאטרון שבין רחביה לטלביה.

צילום: דן ברגר

צילום: דן ברגר

רביד כחלני והימן בלוז מצליחים לחבר קצוות שנשמעים מרוחקים ברגע הראשון: צלילים ערביים, כבדים, עם פסנתר ג'אזי וכלי נשיפה בלוזים, שירה בתימנית יחד עם גוספל באנגלית, חיבור עמוק למסורת התימנית והערבית בעטיפה של אר נ' בי נוצץ ועמוס בפאייטים, והכל מתערבב למשהו מאוד נגיש ורקיד, אפילו ברחבת תיאטרון ירושלים. כחלני התפרסם כששר עם הפרוייקט של עידן רייכל, ואל הימן בלוז הוא הביא את המוזיקה התימנית שזורמת לו בעורקים מהבית, אל המחוזות המעודכנים ביותר של מוזיקת העולם. ההרכב, שבבסיסו עומדים כחלני ונגני כלי ההקשה רוני עברין ואיתמר דוארי, כבר צבר קילומטראז' מכובד של הופעות ברחבי העולם, והשנה הוציא את אלבומו השני “Insinya”.

ההופעה שסגרה את "פסטיבל סוף הקיץ" ברחבת התיאטרון, הביאה אל במה אחת את הימן בלוז בהרכב מלא, מקהלת גוספל מדימונה, עוזי פיינרמן רמירז והגיטרה שלו, ועבודת וידאו ארט מדהימה שהוסיפה רובד חזותי קסום ומיוחד למופע, וגם השתלבה נהדר עם חליפת הפאייטים של כחלני עצמו. הערב התחיל באווירה גוספלית אמריקאית/אפריקאית – משהו שהיה יכול להשתלב בפסקול של מלך האריות, אבל כשמקהלת הגוספל ירדה מהבמה, הסתבר שכחלני לא מתכוון להרחיק הרבה מהבלוז המדברי שהוא כל כך טוב בו. שיר אחרי שיר, הקול והמנעד המדהימים של כחלני פגשו את הנגנים המעולים שלו, ויחד יצרו משהו שקשה מאוד לשייך אותו למקום, או לזמן, מסויימים.

צילום: דן ברגר

צילום: דן ברגר

אחרי השירים באנגלית והשירים בתימנית, כחלני עבר לשיר בעברית: "ימים של כוכבים" מתוך האלבום האחרון של הימן בלוז. האווירה השתנתה מהפרוייקט של עידן רייכל לכיוון הפרוייקט של רביבו, וכחלני הוכיח שהוא יכול להציג מועמדות למשרת יורש ראוי לזוהר ארגוב – גם מבחינת הקול, וגם מבחינת ההגשה והקשר עם הקהל. בחצי השעה האחרונה של המופע בודדים ישבו עדיין על הכיסאות המסודרים של רחבת התיאטרון. המסיבה סחפה את כולם.

בכלל צריך להגיד משהו על הקיץ המוזיקלי של ירושלים 2015: לחוצות היוצר המסורתי הצטרפו השנה אירועים בבית הנסן ובמתחם התחנה הראשונה, פסטיבל סוף הקיץ במוזיאון ועוד. ההפקות היו מרשימות, מושקעות ובעיקר עשו הרבה כבוד לקהל הירושלמי ולזה שבא מבחוץ. כי איפה עוד יוצא למנויי תיאטרון לא צעירים מרחביה להתנועע לצלילי שיר של ציון גולן בתימנית, עם סולו פסנתר שכאילו הגיע ישירות מסנט לואיס?

צילום: דן ברגר

צילום: דן ברגר

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0